"בית הכנסת "מושב זקנים" ברחוב אלנבי 89 בתל אביב, בתכנונו של האדריכל הנודע יהודה מגידוביץ', היה אחד מבתי הכנסת היפים והחשובים בתל אביב הקטנה. הגם שאין חולק על ערכו ההיסטורי והאדריכלי הרב, עומד הוא מזה עשרות שנים כ"פיל לבן" - שומם, נעול, מוזנח ומעלה אבק. ביקרתי בשנת 2016 בבית הכנסת שהיה אחד מבתי הכנסת היפים המעניינים והחשובים בתל אביב ששימש את מייסדיה וראשוניה של העיר תל אביב. המראה שנגלה לי לא היה מלבב בלשון המעטה. דלתות שעריו מעופשות, קיר חזיתו נמרח במלט מכוער ומעוטר בכתובות גרפיטי. על המדרגות בחזית בית הכנסת לכלוך לא מועט, גם הקירות החיצוניים של מבנה בית הכנסת בצד צפון ומזרח מוזנחים ודהויים. כך לא צריך להראות בית כנסת בישראל ובטח לא בית כנסת בעל ערך היסטורי ואדריכלי כה רב. בינתיים עבר בית הכנסת צביעה חיצונית, נמחקו כתובות הגראפיטי, חזות בית הכנסת השתפרה מעט אולם הוא עדיין נותר סוג של "פיל לבן". מזה שנים רבות הוא נעול ושומם. לא זכיתי לבקר בתוך בית הכנסת כי הוא נעול ובעלי מבנה בית הכנסת לא מאפשרים כניסה לביקורים בו. מתעדת וחוקרת תל אביב הניה מליכסון מספרת לי כי זכתה לבקר לפני מספר שנים בתוך בית הכנסת וצילמה אותו מבפנים. מליכסון שלחה לי צילומים של פנים בית הכנסת. היא מספרת: "ניכר כי בית כנסת היה מפואר ברמות! יש בו ציורי קיר, ויטראג'ים, עבודת נגרות מפוארת. פשוט כואב הלב למראה הזנחתו".

ידע ימים יפים יותר

"בית הכנסת של מושב זקנים" (זה שמו הרשמי) ברחוב אלנבי 89 ידע ימים יפים יותר. הוא הוקם על-ידי עמותת בית אבות "מושב זקנים" - עמותה שנוסדה בשנת 1910. בשנת 1926 הונחה אבן הפינה למבנה בית הכנסת על תכנונו הופקד האדריכל הידוע יהודה מגידוביץ' . הוא נבנה מאבני סיליקט בסגנון אקלקטי מתון. בחזית הבניין שני טורי מדרגות קטנים המובילים אל דלת הכניסה הקבועה בתוך קשת גדולה. סביב הדלת נבנה משקוף מפואר ומעליו הכתובת "אל תשליכנו לעת זקנה". משני צדי המשקוף אריחי קרמיקה מעוטרים בסמלי המזלות וחודשי השנה, שנעשו על-פי עיצובו ותכנונו של הצייר והמעצב זאב רבן, מאבות האמנות הארץ ישראלית בתקופת היישוב. פנים בית הכנסת, כך מספרים לי, מעוטר באריחים בדוגמת גפנים. וכאמור יש בו ציורי קיר, ויטראג'ים, עבודת נגרות מפוארת.

בין המתפללים בו דיזנגוף וסוקולוב

בית הכנסת לאורך שנים רבות שקק חיים ופעילות. נערכו בו תפילות סדירות שבעה ימים בשבוע בימי חו,ל שבת וחג. בנוסף לבית תפילה שימש בית הכנסת מרכז תרבותי תורני וקהילתי לתושבי האזור. בין השאר שימש בית הכנסת את מייסדי וראשוני העיר תל אביב. בין המתפללים בבית הכנסת, מאיר דיזנגוף, נחום סוקולוב ועוד רבים מראשי וחשובי העיר. דמויות שנימנו על מתפללי בית הכנסת הקבועים: נחמיה וולפזון שהיה "בעל קורא" במשך שנים, הרב יעקב יוסף עמיאל אביו של רבה הראשי של תל אביב, הרב מנחם בייזר ועוד רבים וטובים. בארכיונים אני רואה כי מי שכיהן כחזן בית הכנסת היה החזן פוקס. בית הכנסת לא זכה להילה של "בית הכנסת הגדול" השכן באלנבי 110 פינת אחד העם בתל אביב. אולם נחשב כבית כנסת חשוב, אולי השני בחשיבותו בעיר. עיריית תל אביב יפו הבינה את חשיבותו האדריכלית וערכו ההיסטורי של בית הכנסת "של מושב זקנים" והיותו חלק מדף ההיסטוריה של תולדות העיר העברית הראשונה ועל כן הכריזה עליו כמבנה לשימור אולם לא נוקטת באמת בצעדים ממשיים לשימור המבנה ולפותחו לביקור הציבור, אולי מחשש שיהפוך להתנחלות דתית, מרכז לקהילה דתית או שגרעין תורני יתפתח סביבו. גם קולה של המועצה לשימור אתרי מורשת בנושא בית כנסת זה כמעט ולא נשמע. ואם כן בקול חלוש מאד.

נכדתו של מגידוביץ: "הכל רואים הזנחתו של בית הכנסת ושותקים"

הרב קובי וייס מספר לי על בית הכנסת: "התפללתי בו לא פעם. לא ידעתי שאני שייך להיסטוריה. בשנות השמונים הוא היה פעיל מאוד והיו בו בבוקר מניינים רבים. כך שידעת ששם מתי שתבוא יהיה מניין. סוג של "איצקוביץ" תל אביבי... (איצקוביץ הוא בית כנסת הפועל בבני ברק ללא הפסקה, א.א)". מוסיף הרב וייס: "ישיבת תל אביב (חטיבת הביניים של הישיבה התיכונית הישוב החדש) שכנה ברחוב טרומפלדור. תפילת שחרית התקיימה בשבע בבוקר. המאחרים נשלחו למושב זקנים להתפלל כי היו שם תפילות כל הבוקר. גם לאחר שעברה הישיבה לרחוב פומפדיתא משכנה הנוכחי זה המשיך להתקיים זמן מה. מדובר על תחילת סוף שנות שבעים תחילת השמונים". את מבנה בית הכנסת תיכנן כאמור האדריכל הראשון של תל אביב יהודה מגידוביץ שתכנן מבנים רבים בעיר. נכדתו רות מגידו-חצרוני מתייחסת להזנחתו של בית הכנסת אותו תיכנן סבה וכותבת לי: "בושה וחרפה לפרנסי העיר על כל אגפיה, ולעומדים בראשם וכן בושה לאטימות ולבערות של מרבית תושבי העיר שרואים ושותקים". רות מספרת כי סבה, האדריכל יהודה מגידוביץ, מתכנן המבנה כתב בזיכרונותיו כמה העדיף לבלות בימי החג בבית כנסת זה, מאשר בבית הכנסת הגדול שאף אותו תכנן. עמוס ברוכין מספר: "סבי צבי צמח התפלל שם מאז 1935, אבי אשר ברוכין התפלל שם החל משנת 1946. את העלייה לתורה, חגגו לי שם".

למה נעול בית הכנסת במשך שנים?

פניתי (2016) עמותת "מושב זקנים" בית אבות בתל אביב המנהלת את מבנה בית הכנסת וביקשתי לברר פשר מצבו המוזנח ומדוע הוא סגור ונעול במשך תקופה כה ארוכה. הופנתי לאדם שהציג עצמו בשם הראל והוא הסביר לי כי בית הכנסת נעול מסיבה פשוטה: "אין מתפללים. הייתי פותח את בית הכנסת אבל אין מתפללים ואין מניין לתפילה מה אני יכול לעשות זו בעיה בתל אביב", הוא אומר. לגבי מצבו של מבנה בית הכנסת אומר הראל: "אנחנו מקפידים לשמור על בית הכנסת. כל פעם שאנו רואים כתובת גרפיטי שאנשים ציירו על קירות בית הכנסת אנחנו מוחקים אותה, אולם כותבי הגרפיטי חוזרים שוב. אנחנו חושבים ועובדים על זה איך לפתוח באיזשהו שלב את בית הכנסת", אמר הראל. העמותה המנהלת את מבנה בית הכנסת אם אני לא טועה עוסקת גם בניהול בית אבות, אבל עם כל הכבוד לעמותה, שמירת צביונו המקורי של בית הכנסת כמו שימור ציורי ועיטורי ואריחי הקרמיקה המקוריים, וכיוצא באלה אינה בדיוק, מטבע הדברים, בראש התמחותה ומעייניה של עמותה מסוג זה. המקום הוכרז כמקום לשימור ולכן צריכים להיות התערבות ופיקוח יתר של גופי השימור בעיריית תל אביב ושל המועצה לשימור אתרי מורשת על הנעשה במקום. יש לפעול לניקיונו, לשיפוצו ולשימורו של בית הכנסת ולפתוח אותו למבקרים. ניתן לפותחו בנוסף למקום תפילה גם כאתר תיירות כפי שקיים בבתי כנסת היסטוריים באירופה ובמקומות נוספים בעולם ולהביא להפסקת ההזנחה המבישה במבנה היסטורי זה.