שטף ההודעות היוצאות ממשרד החוץ נבלם. משרד החוץ הצליח להקדים משרדי חוץ אחרים, של מדינות חשובות, ולהקדים אותן במסירת התפתחויות מדיניות חשובות. כך עוד בטרם שהוסכם בין המדינות על פרסום משותף, כיאה ליחסים מדיניים, תקינים. שר החוץ כהן מרבה להקדים את עמיתיו, אף להפתיעם, במתן פומבי לצעדים מדיניים עוד לפני שהבשילו. חיפזון זה במסירת הודעות על צעדים מדיניים, מכעיס אף מעליב את הצד השני. הצד האחר, השותף, מעלה את החשד כי החיפזון הישראלי נובע מן המרוץ למען יחוס מידי של ההישג למשרד החוץ, או לעומד בראשו, השר כהן. הודעות השר חובקות כמה מדינות, אך שתיקה שוררת באשר לעמדת ישראל כלפי אחת הטרגדיות, עתירת דמים, והיא המלחמות בין ארמניה לאזרבייג'אן על השליטה בחבל נגורנו-קרבך. שתי השכנות לחבל טוענות לשליטה מלאה עליו אבל לאזרבייג'אן יתרון אסטראטגי בהיותה מעין עמדת תצפית על הנעשה באירן, השכנה. הקרבה לאירן גורמת לישראל לקיים יחסי ביטחון מפותחים עם אזרבייגאן ולפי מקורות זרים מקיימות שתי המדינות יחסי חילופין מתקדמים בתחומי המודיעין והרכש. ומסיבה זו ומטעמים אחרים, מתעלמת ישראל מצרכיה של ארמניה, הסובלת העיקרית מן הסכסוך על חבל נגורנו קראבך. כיבוש חבל נגורנו קראבך על-ידי אזרבייג'אן גרם לבריחת המוני פליטים ארמנים שהיו תושבי החבל. לכאורה, רב המשותף בין ישראל לארמניה: העמים בשתי המדינות סבלו מאוד מתופעת רצח-עם. בעוד עשרות מדינות הכירו בארמניה כמי שסבלה מרצח-עם, הרי ישראל מסרבת להכיר ברצח-עם שגדע שליש מן העם הארמני. אינטרסים של ישראל, כמו היחסים החשובים עם אזרבייג'אן וטורקיה, ובעיקר התעלמות מן הצו המוסרי, גורמים ליחס ישראלי מתנכר לרצח העם הארמני, שבוצע במלחמת העולם הראשונה. וישראל, המקפידה לשגר סיוע למדינות שסבלו מפגעי טבע כמו רעידות אדמה, מתעלמת בימים אלה מסבלם של עשרות אלפי פליטים ארמנים הנמלטים מחבל נגורנו קראבך כדי לשוב למולדת, ארמניה. החשש מצינון היחסים עם אזרבייג'אן מונע את מימושו של צו מוסרי ולפיו נדרש סיוע ישראלי לארמנים הסובלים. בהפגנות שהיו בארמניה נשמעה ברבים סיסמה מקפיאת דם: "ארמנים נהרגים מנשק ישראלי". ככתב בכנסת, נכחתי בדיונים במליאת הבית שבהם נחשפה תופעה יוצאת דופן: ימין ושמאל ומרכז התאחדו בקריאה להכרת ישראל בג'נוסייד הארמני. ח'כ יאיר לפיד, בן לאב ניצול השואה, נשא בכנסת ב-11.12.2017 נאום נרגש על הכורח שבהכרת ישראל בג'נוסייד הארמני. הוא הבטיח בנאומו כי לו מפלגתו "יש עתיד" הייתה בשלטון, היא הייתה מודיעה מיידית שהיא מכירה ברצח העם הארמני ומכבדת את זכר הנספים". כעבור זמן, שימש לפיד שר החוץ ואף ראש ממשלה והפר את הבטחתו להכיר ברצח העם הארמני, חרף סמכותו להכיר ברצח העם. שותפים לתביעת ההכרה היו נציגי שמאל וימין, ח"כ זהבה גלאון וח"כ אריה אלדד. בינתיים, חודשו יחסי ישראל עם טורקיה. ורצח העם הארמני בוצע בחסות ואף בדרבון מצד האימפריה העות'מנית. בדומה לאירועים אחרים, ישראל איננה מתערבת, ולפיכך איננה מסתכנת בפגיעה ביחסיה המצויינים עם אזרבייג'אן ובקשרים הדיפלומטיים עם ארמניה. אגב, מקום מושבו של שגריר ישראל לארמניה הוא בירושלים. נסיבות אלה מזכירות את הדילמה של ישראל נוכח יחסיה עם אוקראינה ורוסיה. המסר של ישראל: טרם החלטנו במי לתמוך, למי להושיט סיוע.