את מישקה בן דוד אני מכיר כסופר ספרי מתח וכן כבעל עניין רב בפילוסופיה שאינה הצד שלי. לאחרונה הכריז כי תקופת ספרי המתח שלו תמה. פגישה בקצה הגשר מתרחשת ליד גשר ברוקלין בניו-יורק, גשר הפלדה התלוי הנשען על שני עמודי אבן מסיביים ונבנה ב-1883 ונחשב כגשר היפה ביותר בניו-יורק. הוא מחבר את ברוקלין עם מנהטן בחלקה הדרומי מעל ה-East river. בפגישה המתקיימת ליד הגשר שותפים שניים, סופר צעיר וסופר מבוגר. שניהם מגיעים לגשר לעשות מעשה ותזמון מקרי הפגיש ביניהם. הצעיר חומד את מראה הגשר בצלילה מהירה לנהר והמבוגר? מכל מקום שניהם בוחרים נקודה מאוד מסוימת המאפשרת לעלות על הגשר מבלי שתהיה כל חציצה לנהר. הסופר הצעיר נחרץ לחוות את רצונו ולממש אותו. המבוגר עוצר בעדו ומבקש הסברים. הצעיר נענה ומתחיל שיח ביניהם על העבר, על ההווה ועוד. מי מצליח? תצטרכו לקרוא. חלק זה של הספר מחזיק 86 עמודים. החלק השני הוא מסה על המוות ועל משמעות החיים לנוכח המוות, חלק זה מחזיק 117 עמודים. איני נוהג לחוות דעתי בתחומים בהם איני מבין. החלק השלישי כולל נספים העוסקים בקיומו של אלוהים, האפשרת להארכת החיים עד אין קץ וגם בהם לצערי איני מבין דבר. גדלתי כאדם מאמין ויש סוגיות שהן אצלי אקסיומה ולא מעוררות אצלי כל התלבטות או דיון. לסיכום בכל הקשור לחלק הראשון זהו רומן מעניין שיש בו חלקים טרגיים וגם אופטימיים. אני נוטה להאמין שקריאה בו תעורר תגובות מנוגדות אצל הקוראים.