אני בוכה המון בחודשים האחרונים, זה התחיל בסוף 2022 כשבן-גביר התמנה לשר ואמא שלי דיברה איתי בטלפון ואמרה לי שהיא לא ישנה כל הלילה כי היא חרדה ממה שהולך לקרות עכשיו. אישה בת שמונים ואחת, בתו של מפקד האצל בנתניה, מורה בפנסיה. התחלתי להזיל דמעות מחרדה. ובשבועות לאחר מכן, התחלנו לקבל הפצצות שטיח כל שבוע, עשרות הצעות חוק מטורללות, מלאות שנאה, מלאות רגשי נקמה כנגד מדינת ישראל החילונית והליברלית. בכיתי עוד פעם אחרי ההצהרה של יריב לוין על ההפיכה המשפטית. הפעם הבאה שבכיתי הייתה אחרי שגלנט שר הביטחון פוטר והמונים עלו לירושלים להגן בגופם על המדינה. נסעתי מתל אביב לירושלים ברכבת, הגעתי לתחנה ועליתי בדרגנועים הבלתי נגמרים מבטן האדמה עד לפני הקרקע ליד בנייני האומה. בעלייה עמדו צפופים וצעקו "דמוקרטיה" אלפי אנשים שעלו וירדו כל הזמן במדרגות הנעות, אלפי דגלי ישראל וזמבורות. התחלתי לבכות ולא הצלחתי לעצור את הדמעות מרוב התרגשות. עברו עוד כמה חודשים, פה ושם דמעה זלגה, לפעמים בכי עמוק יותר, בעיקר בתוך הפגנות גדולות. הגענו ליולי, יום לפני ההצבעה בכנסת על עילת הסבירות והחרבת מדינת ישראל. לקחתי את הבת שלי לירושלים, ילדה בת 11, שתרגיש דמוקרטיה באופן עמוק. יצאנו ברכבת בבוקר ושוב הגענו לדרגנועים של תחנת הרכבת בירושלים, שוב בכיתי, היא הסתכלה עלי ולא הבינה למה אבא שלה בוכה. הוא בוכה כי הוא רואה את הקריסה אבל באותה נשימה הוא רואה את התקווה. המאבק הוא אידיאולוגי טהור, מאבק על תודעת הישראלי היהודי. מדינת ישראל נמצאת על סף המציאות בה ליהודי באשר הוא לא יהיה כאן מקום בטוח. החרדים, המשיחיים והלאומנים (אנשי השס"ה - שחיתות, סיפוח, השתמטות) יוצרים מציאות בה תחושת הביטחון שלנו כיהודים, מכל סוג שהוא, נעלמת. זו תחילת הסוף או תחילת הניצחון של הישראליות החילונית ליברלית. בקרב הזה או שננצח או שנפסיד אבל נילחם עד הסוף. הסוף הוא הפסד של המרחב הציבורי והמשפטי לטובת הקנאים והחרדים בישראל. איראנזיציה יהודית או ישראליות מחודשת - זה הקרב. הציבור החילוני ליברלי עובר מתודעת הכלה של המיעוטים הדתי והחרדי לתודעת מלחמה, משלב הבלימה לשלב ההכרעה. אין מקום לפשרות.

המאבק הליברלי חילוני בחרדים

האמת היא שהחרדים הם יהודים שיכולים לגור בכל מקום אחר בעולם כיוון שאינם ציונים במהותם. הם בוחרים לגור פה כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמעודדת ילודה של אזרחים שמתנגדים לה ולנשמת אפה. הזיה חסרת אחריות שהוכוונה בימי הקמת המדינה על-ידי ראשיה, שמשום מה חשבו שהחרדים יועילו למדינה ויראו עצמם חלק ממנה. הדילמה ההרסנית של החרדים היא ההתנגשות המטורפת בין מצוות פרו ורבו, שאין לה שום אחיזה במציאות במאה ה-21 והיא הרסנית לחברה המערבית ובמיוחד לחברה הישראלית, לבין הרצון להיות מנותקים מהתרבות הישראלית ולשמור על החומות בפני המודרנה. התוצאה היא ילודה לא נורמלית, משפחות של 10 ו-12 ילדים, כשהממוצע למשפחה חרדית נע סביב 7 ילדים למשפחה, מערכות חינוך שמעודדות בורות, שאיבת משאבים אדירה של המדינה לתחזק חברה ענקית שלא תורמת לחברה הכללית, ובמקביל תפיסה אטומה לחלוטין של התבדלות והתנשאות כלפי החברה הכללית ובעיקר כמובן החילונים. החרדים לא יכולים להמשיך להתרבות ולהשתלט על עוד ועוד יישובים, ערים ושכונות מצד אחד, ומצד שני, לראות עצמם כמיעוט קטן שמגיעות לו רק זכויות ואוטונומיה תרבותית וחינוכית מוחלטת תוך שימוש גדל והולך בכספי משלם המיסים ומשאבי מדינת ישראל. רוצים חינוך נפרד, בבקשה, רוצים ערכים אנטי ציונים ואנטי דמוקרטיים - על הכיפאק, אבל לא על חשבון מדינת ישראל ועל חשבון משלם המיסים. המדינה חייבת להפסיק לממן את החברה החרדית בכל תחומי החיים ובמקביל לעודד את החרדים לקבל חינוך מקצועי שייתן להם פרנסה. אולי בדור הבא נוכל לראות את הפירות. פחות ילודה, יותר עבודה, יותר השתלבות בחברה ואולי נראה גם ניצנים של הנהגה חרדית שרוצה לקחת חלק אמיתי במדינת ישראל ושגשוגה, ומבינה שגורל היהודים בישראל תלוי רק בעצמם ולא בקדוש ברוך הוא ולא במשיח, ובוודאי שלא באיתמר בן-גביר או בצלאל סמוטריץ' או אריה דרעי, הנחשבים חלק מרכזי ממחריבי הדמוקרטיה ושלטון החוק.

המאבק הליברלי חילוני במשיחיים (בעיקר המתנחלים בשטחים אבל לא רק)

בימים אלו החברה הישראלית מתעוררת ומבינה שהקנאים המשיחיים לא יכולים באמת לשלוט לטובת כלל עם ישראל אלא רק לטובתם המגזרית הפנטזיונרית. הקנאים של היום אלו אותם אנשים שבסוף המרד הגדול הגיעו למצדה וטבחו את המשפחות שלהם והתאבדו. הציונות לקחה את אנשי מצדה והפכה אותם למיתוס, הציונות חשבה שניתן לנכס את הקנאות לטובת בניית אומה, הטרגדיה היא שדווקא מיתוס הקנאים הוא בדיוק הסיבה שהחברה הישראלית חרבה בארץ ישראל בבית שני. הציונות ניסתה לרכוב על הנמר המשיחי ולא הבינה שהנמר הזה יטרוף אותה אם לא ירוסן כל הזמן. מבחינת הקנאים המשיחיים החרדלים אנחנו בדיוק בעיצומו של המאבק בין המתייוונים לבין הקנאים, מבחינתם שוב אנחנו הולכים למלחמה בין הדת לבין המלכות, בין המדינה לבין הרבנים. אנחנו החילונים איננו המתיוונים, אנו הפרושים של בית שני, אותו ציבור ענק שרצה לחיות בשקט ובהיגיון עם המציאות ולא ניסה כל הזמן להילחם בכל העולם ולקדם את ביאת המשיח. הקנאים שהיו בבית שני כפו על עם ישראל מציאות שסופה היה חורבן שלוש פעמים (המרד הגדול, מרד התפוצות ומרד בר כוכבא) שבסופו של דבר סיים את היהדות מקדשת האדמה ופתח את עידן היהדות מקדשת הספר. בימים אלו אנו נחשפים יום אחרי יום לעוד ועוד מזימות להשתלטות על התודעה החילונית והמסורתית לטובת שינוי עומק תפיסתי בנושאי דת ומדינה, ובמילה אחת "הדתה" על כל גווניה. הקנאים משתמשים בכלים הדמוקרטיים והערכים הליברליים כדי להרוס את הדמוקרטיה מבפנים לטובת הקמת בית שלישי וביאת המשיח.

הבעיה המרכזית ואיך ננצח?

החינוך בבתי הספר הממלכתיים הוא שורש הבעיה. כישלון מערכת החינוך הממלכתית מורכב משני גורמים עיקריים - הכלה ללא גבולות והרס החינוך המקצועי, ובמקביל, שימת דגש מוחלטת על לימודי מתמטיקה ואנגלית ונטישת מקצועות השפה והרוח. אנחנו מגדלים בורים שלא יודעים לקרוא עברית, ללא ערכים מהי דמוקרטיה ואזרחות. חלק גדול מאוד בחברה החילונית וחלקים מרכזיים באנשי משרד החינוך רואים את הכסף מעל הכל, ובעקבות כשל מוסרי כה עמוק, העקרונות החברתיים והמוסריים נשלטים על-ידי הקנאים היהודים. ההורים החילוניים חייבים לדרוש חינוך לערכים בבית הספר, לנסות בכל הכוח להכניס לבתי הספר עמותות הדוגלות בדמוקרטיה. בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות כל בוחרת ובוחר צריכים לשאול את עצמם מי המועמדים שישמרו על הצביון החילוני ולא ייתנו לקנאים להשתלט על מנגנוני הרשות ועל מערכות החינוך. בבחירות הכלליות הבאות גוש השמאל חייב להתאחד תחת מפלגת יש עתיד כבלוק חוסם. וכמובן, המחאה חייבת להימשך ולהכניס לתוך המפלגות את כל ראשיה כדי שיכניסו דם חדש ולוחמני לשמאל הישראלי שהוא לב ליבו של המחנה הדמוקרטי ליברלי. בטווח הארוך חובה לכתוב ולחוקק חוקה לישראל על בסיס הפרדת דת ומדינה. הדרך המעשית לנטרול כוחם של החרדים (ובמידה רבה גם המשיחיים) בטווח הארוך מורכבת משילוב: הפסקת מימון טיפולי הפרייה למי שיש לו שלושה ילדים מעל גיל 35 (ככל שהטיפולים ניתנים במימון המדינה); הפסקת תשלומי ביטוח לאומי מעל ארבעה ילדים; חוק יסוד שוויון בנטל - מי שלא מתגייס/עושה שרות לאומי-קהילתי לא זכאי להצביע בבחירות.

מה יקרה אם המחאה לא תנצח

אם המחאה לא תנצח, הדרך היחידה תהיה היפרדות בתקווה לחזרה לתפיסה בה אף צד לא מנסה לכפות על-אף צד את הזהות שלו בכוח. התכנסות ליישובים שיהיו מובלעות של חילוניות שבהם נגן על רוח חיינו בדיוק כמו הקנאים והחרדים. חוק יסוד וועדות קבלה ייחקק על-מנת לתת לכל יישוב את החופש להחליט איך הוא רואה את עתידו. בערים תהיה בכל שכונה ועדת קבלה. נכין את הדור הבא להילחם על הדמוקרטיה או לפחות נכין אותו לחיים מחוץ למדינת ישראל. הקמת זרם חינוכי נפרד לחילונים - חל"ח - חינוך ליברלי חילוני. היפרדות סופית מרעיון צבא העם - צבא מקצועי ולא התנדבותי. אין יותר חיילי סדיר למעט טירונות של חודשיים עד חמישה לקרביים בלבד לטובת יחידות מילואים במקרה של מלחמה. אנחנו בעיצומו של קרב מאוד ארוך על התודעה הישראלית. ארגונים וגופים ליברליים קמים ומתבססים, התארגנויות פוליטיות מתחזקות, יש תקווה כנגד החושך. נעשה ונצליח בעזרת הא.נשים.