פתיחתה של חזית לחימה נוספת על-ידי חיזבאללה בצפון במקביל למלחמה מול החמאס, תייצר אתגרים נוספים לישראל ותשנה את פני המערכה ואת תוצאותיה, אך כבר עתה ברור שהמלחמה בצפון, אם חיזבאללה יבחר להצטרף לחמאס, הולכת להיות שונה בתכלית מזו שהתנהלה בימים האחרונים בדרום. זאת, משתי סיבות עיקריות. הראשונה: חיזבאללה איבד את מרכיב ההפתעה; והשנייה: העובדה שצה"ל ערוך ומוכן לאפשרות זו בצפון. בשנים האחרונות צה"ל נערך לתרחיש זה וקיים תרגילים למענה מול התקפה משולבת מצד חיזבאללה הכוללת ירי טילים מאסיבי על העורף והתקפה קרקעית של כוח הקומנדו של הארגון (התוכנית שגיבש חיזבאללה ויושמה על-ידי חמאס) במסגרת מערכה רב-זירתית. בנוסף, בימים האחרונים נערך גיוס מילואים מסיבי והולכת ונשלמת צבירת הכוחות בצפון, כך שצה"ל נמצא בכוננות מלאה ומוכן להגיב לכל מהלך של חיזבאללה או אף לנקוט יוזמה בחזית זו. כמו-כן, יושמו הלקחים והיישובים סמוכי הגדר בצפון כבר פונו מתושביהם. שיקולים נוספים שישפיעו על קבלת ההחלטות של חיזבאללה, מעבר ללחץ המופעל עליו על-ידי חמאס (ואולי גם אירן) להצטרף ללחימה, הם הפגיעה הקשה הצפויה ללבנון, כמו גם לארגון ולתומכיו השיעים, בעקבות תגובת צה"ל. בלבנון כבר מתרחבים קולות הביקורת על כך שחיזבאללה גורר את המדינה למלחמות שאין להם עניין בהן. שיקול נוסף וחשוב הוא התחזקות הלגיטימציה הבינלאומית לישראל, לגיטימציה שרק תתחזק במקרה של פתיחתן של שתי חזיתות שלא ביוזמתה של ישראל, כפי שכבר עלה בדברי הנשיא ג'ו ביידן ומנהיגים מערביים נוספים. התפתחויות אלה מעצימות את הדילמה של חיזבאללה באשר לאופן מעורבותו במלחמה שפרצה בדרום, כאשר עומדות בפניו שלוש אפשרויות עיקריות: 1. המשך צעדים סמליים להפגנת סולידריות עם חמאס בדומה לירי לכיוון הר דב (אתמול) או ירי ספורדי של הפלגים הפלשתינים בלבנון (היום). 2. עליית מדרגה באופי ובהיקף הפעילות לאורך הגבול עד כדי ניהול מספר ימי קרב מול צה"ל. 3. הצטרפות מלאה למלחמה ארוכה, תוך שימוש בכל עוצמתו. בשלב זה קשה להעריך אם הארגון יסתפק בפעולת ההזדהות הסמלית, אך נראה שככל שתתארך המלחמה נגד החמאס בעזה, עולה הסבירות להתלקחות מצומצמת או רחבה גם בצפון, אם ביוזמת מי מהצדדים או כתוצאה של הדרדרות בלתי מכוונת.