ערב מלחמת העולם השנייה, כשבשמי צרפת כבר נראו ענני נוצה קלילים של ההיטלריזם הרצחני, קם קולונל צרפתי אחד והתריע על חוסר מוכנותו של הצבא הצרפתי מול המפלצת הנאצית (אז עדיין הם לא נקראו מפלצת מפני שאיש לא תיאר לעצמו את עומק המפלצתיות). אבל איש לא שמע. הוא רק זכה לקיתונות של זילזול ולעג. נביא זעם, כינו אותו בבוז. רק לאחר שצרפת מדושנת העונג והבטוחה בעצמה נכבשה בסערה בידי השיריון הנאצי וחייליו צעדו בגאווה רבה ותוך השפלת צרפת הגאיונה בשדרות שאנז אליזה, הודו כולם בצדקתו. אבל אז היה מאוחר מדי. צרפת נפלה למלתעות הנאצים, וכל השאר היסטוריה.
לקולונל הצרפתי המתריע בשער, שלימים הפך לגנרל, קראו שארל דה גול. בימי הכיבוש הוא כיהן כמנהיגה של צרפת החופשית ולימים היה למנהיגה של הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית ונשיאה הראשון של הרפובליקה החמישית (1959-)1969.
גם במדינת ישראל קם, כבר לפני שנים, גנרל ישראלי, שהגורל הטיל עליו להיות סוג של שארל דה גול שכזה - אלוף (מיל') יצחק בריק. גם הוא תפקד על תקן דומה: הזהיר שהצבא יופתע וייתפס חסר מוכנות עם המכנסיים למטה. ושצה"ל אינו ערוך ואינו מוכן כלל להגנת העורף, עד לכדי קטסטרופה נוראה. ושגם העורף מצידו אינו מוכן לפלישת כוחות אויב ועל כן ייפגע קשות, עד כדי שחיטה המונית. אבל מי הקשיב?
ממש כמו מנהיגי העם בימי הנביאים. הפנו לו כתף קרה. לגלגו מאחורי הגב על האיש שהוצג כזקן סנילי ממורמר ומריר, תמהוני מתוסכל שסובל מפוסט טראומה ואינו מכיר את צה"ל האמיתי. זהו חטא ההיבריס: התנשאות וגבהות לב של היודעים לכאורה הכל. הרמטכ"לים בני גנץ וגדי איזנקוט נמנעו מלהאזין לאזהרותיו של בריק. איזנקוט טען שבריק אינו מהווה סמכות הלכתית. מי שהסכים להקשיב, היה הרמטכ"ל כוכבי, שקיבל בהערכה רבה את דוחות האימה, התחייב לתקן את הנדרש, אך גם הוא לבסוף הניח את נבואות הזעם בצד. ואילו שר הביטחון בימי איזנקוט, אביגדור ליברמן, ביקש מבריק לבחון את מוכנות צה"ל בגבול הצפון. האיש חזר עם ממצאים מטלטלים, מחרידים. אבל הרמטכ"ל איזנקוט מנע הצגת ממצאיו בוועדת חוץ וביטחון.
בריק הבריק מידי פעם במאמרי תוכחה בעיתונים. הוא טען שצה"ל משקיע במצגות ולא במה שבאמת חשוב. שהתקציבים אינם מוזרמים ליעדים עדיפים, מצילי חיים. שאין אימוני הכשרה למלחמה אמיתית. שאין שום השקעה ממשית בעורף, המופקר בידי הצבא. שהטכנולוגיה הגבוהה (ההיי-טק) לא תציל אותנו במלחמה הבאה. שישראל לא פיתחה יכולת עמידה מול כנופיות יחפנים חמושות. ושאולי בכלל אנו חיים בעידן המחריד של מסיבת הסיום של צה"ל. מזעזע עד דכדוכה של נפש עד כמה כל התחזיות השחורות הללו, רק בשבת שעברה התאמתו אחת לאחת.
גם התקשורת הסתייגה ממנו. ערוצי המיינסטרים לא רצו להקשיב. לאחר התקרית בה הרג שוטר מצרי שלושה חיילי צה"ל, העניקו לו פינה נשכחת בערוץ 11, דרכה דיווח לאומה על הכשל בהגנת גבול הצפון. הוא תיאר בין היתר מצב דומה להחריד לאירועי הדמים של השבת שעברה: יחידות קומנדו חמושות וקטלניות חודרות לישראל, מסתערות על היישובים, ואלה מוצאים עצמם ללא הגנה אקטיבית של צה"ל, ותושביהם נשחטים ללא רחם.
למרבה הצער גם תרחיש האימים הזה לא העיר מאדישותם את גורמי הביטחון: במקום לפחות לחלק רובים למתיישבי הקו הראשון כדי שיעניקו מענה ראשוני למבקשי נפשם, הם החרימו את כלי הנשק שבידי המתיישבים. במקרים רבים נותרו ביישובי הקו הראשון רק שני רובים. מה הפלא שהמתיישבים נשחטו כצאן לטבח, בידי מחבלים יחפנים בקבקבי גומי, מכנסיים קצרים ואופניים קלים? וכל הזוועה הבלתי נתפסת הזו אירעה לפני פחות משבוע ימים.
אצלנו מסתבר לא אוהבים להקשיב. יודעים הכל יותר טוב. לשכת ראש הממשלה הכחישה דיווחים של שתי סוכנויות ידיעות רציניות מקהיר בדבר אזהרה שהעביר שר המודיעין המצרי שבוע לפני טבח תשפ"ד ללשכת ראש הממשלה. נניח. אבל איך לא הבחינו בראיון עם איש חמאס מצרי שמציג תסריט זהה למה שאירע, בטלוויזיה המצרית שבוע לפני הפשיטה החמאסית? וכה אמר האיש למראיינו (בתרגום נתי שיינפלד): "אני אומר לך, ותבדוק אותי בעוד כמה ימים. עזה תתקוף התקפה רחבה ומלאה על הישראלים, בטילים ובכיבוש ישובים יהודים. הישראלים יופתעו מהיכולות שלנו. תקליט אותי. אני אומר לך, הולך להיות כיבוש של ישובים יהודיים". המודיעין שלנו לא ראה את הראיון המטריד הזה?
איש לא הקשיב. גם לא לאזהרות שמשמיע במשך 15 שנה הגאולוג יוסי לנגוצקי, שהזהיר: "כל מכשול פיזי, מתוחכם ככל שיהיה, ניתן להבקעה אם הגורם הפורץ יהיה נחוש ויצירתי". ואכן, כבר הבבלים בימי בית ראשון והרומאים בימי בית שני הצליחו להבקיע את חומות ירושלים העבותות. גם חומות יודפת נפרצו. קו מז'ינו המבוצר לעייפה הוכיח אפסותו מול הגרמנים, ב-1940. לפני 50 שנה בדיוק נפל קו ברלב הבלתי עביר לכאורה. ולפני ימים אחדים הכניע דחפורון קטן, זול ומיושן, את הגדר שבה הושקעו מיליארדים שירדו לטימיון ועלו לנו בחיי אלף נרצחים, בהשפלה לאומית חסרת תקדים ובנזקים מוראליים ופיזיים שאין להם שיעור.
חטא ההיבריס הכריע אותנו הפעם מול רוכבי האופניים, חדורי תאוות רצח. הפעם נתפסנו עם תפיסת 'החמאס מורתע', ללא התראה מודיעינית מינימלית, ללא גיבוי אנושי מינימלי של לוחמי צה"ל, ללא איוש מינימלי של מחנות ובסיסי צה"ל הנטושים כולל מפקדת אוגדת עזה שנחשפה במלוא קלונה. קו הגבול ההייטקיסטי הפך לטיילת פתוחה, שהחמאסניקים חוצים אותה הלוך ושוב באין מפריע. נשתכחו ממנהיגינו דברי החכם מכל אדם (משלי ט"ז י"ח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ", שכל המפרשים ראו בו את שורש חטא ההיבריס. הרלב"ג למשל פירש: "הנה הגאווה והגאון וגובה הרוח, הם סיבה אל השבר ואל הכשלון". כל כך מדויק. כל כך כואב.