גם שנות נשיאותה האחרונות לוו במשבר שהציף שאלות משפטיות מורכבות, שחלקן עודן תלויות ועומדות לפני בית משפט זה ועל כן לא ארחיב בעניינן. אומר רק כי הנשיאה חרשה תלמים משמעותיים בתחום הביקורת השיפוטית על חוקי היסוד. פסיקתה של חיות עיצבה את המבחנים המשפטיים בשאלה אם הכנסת, בחקיקת חוק יסוד, עשתה שימוש לרעה בסמכותה המכוננת. בעניין שפיר עמדה חיות על תפקידו המוסדי של בית המשפט בבחינת שאלה זו, וציינה: "משימת זיהויה של נורמה כנורמה משפטית במדרג נורמטיבי מסוים, לרבות המדרג החוקתי, מצויה בליבת תפקידו של בית המשפט. [...] סמכותו זו של בית המשפט נעוצה ביסודה בעיקרון שלטון החוק, [...] תפקידו של בית המשפט בהקשר זה הוא להגן על החוקה המתגבשת מפני חדירה של נורמות, שאינן מצויות במדרג המתאים לכך, אל תוך המארג החוקתי באופן שעלול לגרום לשחיקה וזילות במעמדם של חוקי היסוד. "תפקידו זה של בית המשפט נושא חשיבות יתרה נוכח מאפייניה הייחודיים של המערכת החוקתית-מוסדית בישראל ובהם: העובדה שבישראל הרשות המחוקקת והרשות המכוננת חד הן; העובדה שהממשלה דומיננטית מאוד בהליכי חקיקה בישראל; וכן העובדה שחוקי היסוד ניתנים לכינון ולשינוי בקלות, שלא לומר בקלות שאינה מתקבלת על הדעת". עוד יצקה הנשיאה תוכן בשאלה אם קיימות מגבלות על כוחה של הכנסת בכובעה כרשות מכוננת. בפסק דינה בעניין חסון קבעה כי אף בשלב זה של המפעל החוקתי הישראלי, אין ביכולתה של הכנסת לשלול בחוק יסוד את עצם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. באותו עניין קבעה: "הכרזת העצמאות התוותה את אופיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית; חוקי היסוד עיגנו שני מרכיבים אלה בזהותה של המדינה באופן מפורש; החקיקה והפסיקה חיזקו וביצרו אותם; וקורות חייה של האומה מאז הקמתה שבו והמחישו כי זו דמותה. על כן, דומה כי אף שהמפעל החוקתי טרם הושלם, זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה ניתנת לערעור". הקאנון המשפטי שמותירה לנו הנשיאה חיות משתרע כאמור על כל תחומי המשפט ועל היבטים רבים בציבוריות הישראלית. מנהיגותה האחראית וגישתה המפוכחת היו סלע איתן של יציבות בימים שהיו לא אחת רצופי אי-ודאות. לצד פסיקות קאנוניות אלו, ככל שופט בבית המשפט העליון, לעתים מצאה את עצמה הנשיאה בדעת מיעוט שנתנה ביטוי לקול המיוחד והרגיש שלה. כך למשל, בפרשת גלוטן סברה חיות כי אין להחריג את קבוצת המטפלות והמטפלים הסיעודיים מתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. באותו עניין ציינה: "קם ונוצר לנגד עינינו מגזר של עובדים, רובם המכריע עובדים זרים כאמור, המועסקים בארץ בתחום הסיעוד בהיתרים כדין שהוצאו לצורך כך על-ידי רשויות המדינה. בהיותם עובדים לכל דבר ועניין, אין בעיניי מקום לשלול מהם את הזכויות הבסיסיות שקבעה חקיקת המגן בהוראות קוגנטיות". בפרשה אחרת, פרשת ליאת משה, נותרה חיות בדעת מיעוט כשקבעת כי הוראות חוק תרומת ביציות שלא מאפשרות לבנות זוג להביא ילד לעולם בדרך של הפריית ביצית מגופה של אחת והשתלתה ברחם השנייה – פוגעות פגיעה בלתי מידתית בזכויות היסוד שלהן. כידוע, כשופטים אנו מוצאים את עצמנו, לא אחת, מתלבטים ומתייסרים כיצד להכריע בתיק שלפנינו, בסוגיות שהן "עולם ומלואו" עבור המתדיינים. כשופטת, חיות ביכרה כתיבה בהירה, נגישה ואנליטית, ורק לעיתים נדירות נתנה ביטוי למורכבות האנושית שמלווה פעמים רבות את עבודת השיפוט. מקרה נדיר שכזה, שבו נזדמן לי לשבת לצדה, היה פסק הדין בעניינה של הנערה שחר גרינשפן, שנפגעה בתאונת דרכים, והעתירה שהגישה נסבה על הסדר הטיעון המקל שנעשה לנהג הפוגע. העתירה נדחתה, ובפסק דינה ציינה חיות: "דומה כי אין מי שלא התמודד במהלך שנות כהונתו כשופט עם מקרה קשה אשר בו – למרות האהדה הרבה שעוררו אצלו טיעוניו של בעל הדין – לא נמצא לו נתיב בדין אשר יאפשר את מתן הסעד שנתבקש. [...] קוצר ידו של המשפט, המתגלה במקרים כגון אלה, יש בו לעתים כדי למלא את השופט היושב בדין תחושת תסכול. אך עלינו לזכור כי קוצר ידו של המשפט הוא גם קוצר ידו של השופט, וכי פריצת גדרי החוק והכללים המשפטיים שעליהם אנו אמונים יש לה מחיר".

לצד עשייתה השיפוטית הענפה, שכאמור הצלחתי לעמוד רק על אפס קצהָ, הותירה הנשיאה חיות חותם של ממש גם בכובעה כראשת הרשות השופטת, ואף בשדה פעילותה זה קצרה היריעה מלהכיל. דומה כי בראש ובראשונה יש למנות את פרויקט השידורים הישירים של דיונים בבית המשפט העליון, שיישומו החל בתקופת נשיאותה. שידורים אלה הביאו, לראשונה, ללא תיווך, את המתרחש באולמות בית משפט זה ישירות לבתיהם של מיליוני ישראלים. עוד כחלק מהנגשת העשייה השיפוטית לציבור הישראלי השיקה את הפודקאסט "שופטים מדברים משפטים" וקידמה פרסום יזום של תקצירים לפסקי דין נבחרים. והכל כחלק מתהליכים רבים לקידום השקיפות ולהנגשת ההליך המשפטי. בשנות כהונתה הוקמו היכלי משפט בטבריה, בחדרה, בקצרין, בבת-ים ובצפת; והורחב פרויקט בתי המשפט הקהילתיים. פורסמה שורה ארוכה של נהלי נשיאה ובהם נוהל שנועד להקל על נפגעי עבירות מין בבואם להעיד בהליך הפלילי. לצידם של מהלכים אלה, שמוכרים לציבור הישראלי, עמלה הנשיאה חיות על קידומם של תהליכים פנים ארגוניים רבים ורחבים שקידמו את הלכידות והחיבוריות במערכת בתי המשפט; כמו גם פעולות רבות לייעול עבודת מערכת בתי המשפט. תחת הנהגת הנשיאה חיות וחרף העומס הרב, מלאי התיקים בבית המשפט העליון הוא הנמוך ביותר מזה כשני עשורים; וזמן הטיפול הממוצע בתיק ירד לפחות משמונה חודשים. נתונים תפעוליים חיוביים אלה אינם ייחודיים לבית המשפט העליון, וקצב שמיעת התיקים עומד על למעלה מ-100% בכל הערכאות ובכל סוגי התיקים. אסתי – לפני כשש שנים ניצבת במשכן נשיאי ישראל, והושבעת כנשיאת בית המשפט העליון. בדברייך באותו מעמד אזכרת את קודמינו, שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, וציינת: "הם בנו בניין מפואר של משפט ישראלי ששמו יצא למרחוק והוא מקור גאווה בעולם כולו. כחוליה אחת בשרשרת ארוכה ועתירת זכויות זו, אני מתפללת שאצליח בעזרת חבריי שופטי בית המשפט העליון, להוסיף ולו לבנה אחת או שתיים לבניין המפואר הזה שהקימו קודמינו ולא פחות חשוב אני מתפללת שנצליח לשמור על המבנה הקיים לבל ייסדק ולבל ייפגע". אם יורשה לי, לא לבנה אחת או שתיים הוספת למבנה, כי אם עמוד תווך – הן במורשת פסיקתך, הן במורשתך הניהולית. את לפיד בית המשפט העליון, שקיבלת למשמרת מחברתנו הטובה, מרים נאור ז"ל, החזקת בעוז. שמרת על זוהרו ועל אורו גם בימים של רוח ושל סערה, ואף בתקופות שהיו מי שביקשו לכבותו. ואולם, הימים אינם כתמול שלשום, ולצערי לא נזכה לראות אותך מעבירה את הלפיד לנשיא אחרייך, כמקובל בטקס בבית נשיא המדינה. חלף זאת אני מקבל לידי – מתוך הכרת כובד המשימה – את הלפיד למשמורת זמנית. אעשה ככל שביכולתי כדי לשמר את עצמאות ויציבות המערכת ולשמור על ערכי היסוד של מדינת ישראל. לקראת סיום דברי, אבקש לאחל לך תקופה רגועה ושקטה יותר. אני מקווה שבתקופה זו תוכלי להשקיע יותר מזמנך באהבתך הרבה לתרבות העברית, לשירה ולספרות – אהבה ששיתפת בה גם את חבריך השופטים. משכך, נראה לי הולם לסיים במילותיה הגדולות של לאה גולדברג, בשירה, "יום חופש": "אֲנִי לוֹקַחַת יוֹם חֹפֶשׁ מִגַעְגוּעַי, מִגִילִי, מִזְּמַנִי וּמִכֹּל הַסְּפָרִים שֶׁבִּקְשׁוּ לְלַמְּדֵנִי עוֹלָם בִּלְשׁוֹן קַפְּדָנִים. וְטוֹב לִי לַחְשֹׁב וְלִשְׁאֹל וְלֹא לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה. מַה שֵׁם הָעֵץ הַזֶה? וְאֵיךְ מְזַמְּרִים אֶת שְׁתִיקַת הַצִּפּוֹר? וּמֵאַיִן נָשָׂא הָרוּחַ אֶת הַכּוֹכָב הַזֶה? וְהַאִם אֲנִי אֲבוּדָה בֵּין דְּבָרִים יְפֵי קִרְבָה? אוֹ אוּלַי הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר מֵשִׁיב נַפְשִׁי אֵלָי?". אסתי, בחודשים הקרובים תשלימי את מלאכת כתיבת פסקי הדין שנותרו על שולחנך, ותסיימי את פרק השיפוט והנשיאות בחייך. תוכלי עתה לקחת, כמילותיה של לאה גולדברג, כמה ימי חופש ולבלות במחיצתם של בני משפחתך האהובים עלייך כל כך: אמך, יהודית; בן-זוגך דודי; יוסי ואורית ואורי והדס והנכדות והנכדים, משוש חייך, אלונה, גליה, יערה יונתן ואריאל. מי כמוהם יודע עד כמה בתקופת השיפוט, ובפרט בשנות נשיאותך, העשייה למען הציבור הישראלי מילאה את כל ימייך. ולסיום – מדינת ישראל ואזרחיה חבים לך חוב של כבוד על הנהגתך האיתנה ועל שמירה על ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אנו מוקירים לך תודה ומאחלים לך שנים רבות של בריאות טובה; שנים יפות, טובות ושקטות.