במשך שלושה ימים ולילות, מה-13 עד ה-15 בפברואר 1945, הטילו 1,300 מפציצים כבדים של חילות האוויר של בריטניה וארה"ב, 3,900 טונות של פצצות נפץ ופצצות תבערה על העיר הגרמנית דרזדן. רבע מיליון מתושבי דרזדן ניספו בהפצצות הללו. כ-85% מן המבנים בעיר, על פני 34 קמ"ר במרכז העיר, הוחרבו כליל. הפצצת השטיח ההיא נכנסה להיסטוריה כמהלך של נקמה כנגד פשעים נגד האנושות שביצעו הגרמנים לכל אורך המלחמה; לצד מאמץ הרתעתי של בנות הברית, יחד עם הרצון לעודד את התנערות האוכלוסייה מן השלטון הנאצי המפלצתי, שהובילם אל האסון הזה. דרזדן לא הייתה עיר מרכזית בתעשיית המלחמה הנאצית, וייתכן שלא הייתה מעורבת כלל בפשעי הנאצים, בוודאי לא יחסית לערים מרכזיות אחרות. אבל ראש ממשלת בריטניה דאז וינסטון צ'רצ'יל התמקד במחיקתה באמצעות הפצצות שטיח, שנועדו להזכיר לדורות הבאים של גרמניה את המחיר לעוולות הנאציזם המתועב. האגדה מספרת, שלאחר ההפצצות שחיסלו בני אדם ורכוש, נשאל צ'רצ'יל איך הוא מתמודד עם הטענה שבין רבע מיליון ההרוגים בדרזן, היו מן הסתם גם אנשים חפים מפשע, שידם לא הייתה במעלה. צ'רצ'יל, שהיה ידוע בשנינות לשונו, השיב מיד: "אין גרמנים חפים מפשע". על משקל אמירה זו, אם אכן נאמרה, ניתן לומר בביטחה וללא שום היסוס: אין עזתים חפים מפשע. ההורים כולם שם מחנכים את ילדיהם מגיל 0 לרצח יהודים רבים ככל האפשר. בתי הספר והקייטנות מחדירים בתלמידים תמהיל מטורף של אכזריות שטנית, גזענות נאצית וקניבליות עמלקית. אין בעזה חפים מפשע. מול הרשע העזתי חייבים לדבר בשפה אחרת, היחידה המובנת להם - עזתית. את הרוע העזתי אי-אפשר לעצור בפרחים ובחיוכים נוסח המערב הנוצרי השוקע. התנהלותן הרכרוכית, ההומניסטית לכאורה, של ממשלות ישראל כלפי הרוע החמאסי, על בסיס חשיבה רציונלית, הגורסת שהאור מעצם טבעו מביס את החושך, הוכחה כשגויה בעליל, שלא לומר טיפשית. ככה זה כשמגדלים נמר בחצר האחורית ומקווים ש'יבין' שעדיף לו להתנהל בהיגיון. מה לא עשתה ישראל כשהושיטה את ידה לשלום לעבר העזתים? תחילה התנתקה מחבל ארץ זה. ואחר כך שפכה עליהם מזוודות של כסף קטרי, העסיקה אלפי פועלים שכל אחד הביא בוכטות של כסף, חילקה תעודות V.I.P. לראשי הכנופיה, סיפקה טיפולים רפואיים חינמיים לחולי סרטן כולל הסעות חינם בידי מתנדבים ממעבר ארז לבתיה"ח בארץ (עודד ליפשיץ ואשתו, חברי ניר עוז, עשו זאת במשך שנים, אבל כל זה לא מנע חטיפתם אל הלא נודע בידי פראי האדם העזתים). ברוב נאורותה המערבית, שבדיעבד מתבררת כבלתי מתאימה לתרבות הרצח האיסלאמיסטית, סיפקה ישראל ניתוח גולגולת יקר ומורכב לראש הנחש יחיא סינוואר, שסבל מגידול מסוכן, והצילה ללא ספק את חייו. ומה קיבלה ממנו בתמורה? את היותו המתכנן הראשי של טבח חרבות הברזל, האיום והנורא ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה. ‏אם לא על ברבריות בוגדנית מעין צוּוינו "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" - אז על מה כן?

חם, לח ומהביל

קשה עד בלתי ניתן לעכל את עוצמת הברבריות שהציג ארגון הטרור הדאעשי בעזה. המונח פשעים נגד האנושות קטנים עליו. השיער סומר לשמע עדויות קטועות, חלקיות, מצונזרות מטעמי אנושיות, מפי אנשי ההצלה והביטחון, שחוזרים מדי יום מן התופת, עם תיאורים בלתי נתפסים בדבר גודל האכזריות והאימה: הוצאה להורג של יהודים כבולי ידיים בירי או בשריפתם חיים לעיני בני משפחותיהם, עריפת ראשיהם של תינוקות לעיני אימהותיהם, ריטוש בטנן של נשים בהריון לעיני ילדיהן. אונס ורצח נשים ונערות. גהינום עלי אדמות. שריפתם לעיני בני משפחותיהם, עריפת ראשי תינוקות לעיני אימותיהם, ריטוש בטנן של נשים בהריון, אונס ורצח של נשים ונערות, חטיפה אכזרית של בני אדם והעלמתם. נורא ואיום. מתנדבי מיתקן זיהוי הגופות במחנה שורה ברמלה דיווחו שאין גופה אחת שלא עברה התעללות סדיסטית. הרב הצבאי הראשי לשעבר הרב ישראל וייס, אמר כי מעולם לא נראתה זוועה כזו. ח"כ איווט ליברמן אמר בשובו מיישובי עוטף עזה: "אין לתאר את מה שעשו המפלצות. כמו הגרועים שבנאצים. כמו אנשי גסטפו. אס אס. אי-אפשר לא להזדעזע. ילדה קטנה חיבקה בתמימות את הדובי שלה והפכה לכברה מחוררת". על הרבה פחות מזה כתב ביאליק בשובו מתיעוד פוגרום קישיניב (פסח 1903): "נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא בָרָא הַשָּׂטָן". כמה חללים זיעזעו אז את עם ישראל? - פחות מ-4% משיעור הקורבנות במלחמת שמחת תורה 2023: בקישינב נרצחו 49 יהודים; בעוטף עזה נרצחו, נכון לעכשיו, בטרם הושלם מבצע פינוי כל הגופות, כ-1,350 איש. בקישינב, ובפוגרומי 'סופות בנגב' שקדמו ב-23 שנה (שניהם חוללו התעוררות ציונית חסרת תקדים), הפגינו הנוצרים את שטניותם. אבל לא פחות אכזריים ובלתי אנושיים הם בני העוולה המוסלמים. כאן בארץ הם חוללו את מאורעות תר"פ ופרעות תרפ"ט, ומרידות 1936-9 ופוגרום תשפ"א. שפך הדמים היה לחם חוקם. והבין זאת היטב המנהיג הסוציאליסטי ברל כצנלסון, שאמר כבר ב-1 במאי 1936: "הנאצים הפלשתינים הצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה, עם תאוות הפגיון שבמזרח". פירוש רש"י: הנאצים הפלשתינים הם יותר נאצים מנאצים, משום שהם מיזגו את האנטישמיות האירופית עם "תאוות הפיגיון שבמזרח". שנים רבות אחריו איפיינה המשוררת הלאומית נעמי שמר את הרצחנות הערבית, והישוותה בינה לבין השטניות הנאצית: "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם, לח ומהביל. ואם אי-פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הסטריליים של הגרמנים" (דרך אגב, השמאל כל כך 'הזדעזע' מאמירה זו, שאחד מבכירי דובריו, נחום ברנע, המליץ לחבריו, שכאשר יבחינו בה מהלכת על המדרכה, כדאי שיעברו למדרכה שממול). מרחץ הדמים האכזרי שחולל החמאס בנגב המערבי, מוכיח שתמו ימי ההבנות. שהתשובה הישראלית חייבת להתנהל על-פי סדרי גודל אחרים לגמרי. היעד האשון כבר נכתב בפקודות המבצע: הכרעת החמאס, פירוקו ואִיוּנוֹ. אבל זו צריכה להיות רק ההתחלה. הצעד הבא צריך להיות לא פחות מנאכבה 2 - טיהור מלא של השטח מנכסים ובני אדם. מי שאובדן חיי אדם והרס נכסים ממילא אינו מדאיג אותו, ישלם באובדן קרקע. עד שילמד שעם ה'יאהוד' לא מתעסקים. המענה הציוני ההולם (תרתי משמע) לפשעי החמאס, מחייב לְשַׁטֵּחַ נוסח דרזדן את תא הקרקע שאורכו 40 קילומטרים ורוחבו תשעה, ולעשותו נחלת שדים ורוחות, נטולת נפש חיה ונכסים. תשמש טריטוריה נטושה זו, יד ושם לכמעט אלפיים היהודים נרצחי החמאס, ומזכרת עוון לפשע הנורא שעודדה האוכלוסייה העזתית תומכת החמאס. אין פתרון אחר, זולת ייבוש מוחלט של הביצה העזתית המבאישה. "כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".