לא קינאתי הלילה בח"כ דני דנון, לשעבר שגריר ישראל באו"ם. הוא נכנס במודע אל לוע הארי ב"אולפן ששי" של דני קושמרו בערוץ-12 וספג את האספקלריה של מראה הממשלה מפי אמנון אברמוביץ' וניר דבורי ודנה וייס ודפנה ליאל וגיא פלג. אברמוביץ' הזכיר לציבור את רוב חטאי הממשלה. את האפסות של גילה גמליאל והחרפה של יואב קיש ועדית סילמן ועמיחי שיקלי, וזדונו של שלמה קרעי כלפי טייסי חיל-האוויר, ומי שמכיר את שפת הגוף של דנון חש בבירור כאילו הוא רוצה להתפרק לרגע מן העניבה והנוכחות הגנדרנית-משהו בהופעתו, ולזעוק: "רגע, חכו לי, גם אני שותף לדעתכם". בנימין נתניהו פשט את הרגל. הוא טוען כי מנהיג חמאס יחיא סינוואר איבד קשר למציאות? "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". מלחמה כזאת - ובצלאל סמוטריץ' שר האוצר מעביר כסף לחרדים ולא למפונים מבתיהם; ושר המשפטים יריב לוין נותר עם לב קשוח בתפקיד של פרעה היהודי בסרבו לכנס את הוועדה למינוי שופטים; והדימוי של הממשלה מתנדנד הלוך ושוב בין חלם עיר הטפשים לבין סדום עיר החטאים. ועוד טרם צץ הפער המסתמן בין ארצות הברית לבין ישראל כפי שעלה מן הריחוק שבין נתניהו לבין אנתוני בלנקין. על סמך מה? הן על-פי התוכן השונה של דבריהם והן על-פי גילויי הידידות שנעדרו (ובעצם מדוע לא נאמו מעל בימה אחת, אם כי ייתכן שזה היה בלתי נמנע) ועל-פי אוזני המיומנת בהאזנה לצלילים מדיניים. מי צף בממשלת חלם-סדום (מעתה - ח"ס, גם כקדימון ל"חס וחלילה")? משה ארבל המכהן כשר הפנים העמיד את סמוטריץ' מדליק המדורות הפוליטיות במקומו, והעביר לרשויות הערביות את התקציב המגיע להן תוך התעלמות ממצית הבארות הציבוריות. לא ירחק היום וגלגלי מכונת הרעל יתחילו לסוב נגדו. עוד אחד יצא יבש מהמים. דובר צה"ל דניאל הגרי מצא את עצמו במרכז כתבה אוהדת במשדר, שהוא בחושיו לא רצה בה כדי לא לעורר דובים מן היער. אי-אפשר היה להימנע מהשוואה בין הדיוק המכובד בהופעתו לבין הריקוד על הדם שעלה מנאומו של נתניהו. הגרי היה, בין השאר, מפקד שייטת-13. אני מציע לו להיכנס למגננה מפני פצצות הטורפדו מכיוון צוללות מכונת הרעל. ודני דנון יודע כי אלה דברי אמת, ובכל זאת לא נמצא עדיין צדיק ראשון בסיעת הליכוד לומר לביבי במילה אחת: לך. לא היום, אתמול.