הספר מכיל כ-470 עמודים ועל כריכתו הקדמית פוסטר של ד' טרטקובר שצויר עבור "הצופים" בשנת 1985. בכריכתו האחורית תמצית תוכנו של הספר וקצת על הביוגרפיה התנועתית-מחקרית של הסופר. בין היתר נאמר שם: "...ספר זה הוא המשך לספרה של חמדה אלון... בניגוד ליובל הראשון שהיה יובל של פילוגים ועזיבות, עברה התנועה שינוי בתפיסת עולמה מיעודה כתנועה מגשימה בהתיישבות הקיבוצית באמצעות הצטרפות לגרעיני הנח"ל של בוגרי התנועה, לפעילות בקהילה פנימה. הדגשים הושמו על הדרכת השכבה הצעירה... נעלמו כלא היו המונחים המוכרים ששירתו את התנועה בעבר כמו רכז התנועה, ועדת ומחלקת הכשרות, סמינר לאן, עצרת הגשמה, ערב שישי, המדריך החל'תניק בשבט, ומסגרת וגרעין". ד"ר זיוון הקדיש ספר זה למדריכיו בתנועה לשעבר שהותירו בו חותם והיו לו דוגמה אישית ובתוכן העניינים אנו מוצאים מלבד הקדמה ומבוא 12 פרקים המוקדשים לנושאים המרכזיים שהתנועה עסקה בהם בשנים הנידונות כראוי למחקר אקדמי. הספר חולק פרקים: אריה כרוך; מוסדות תנועת הצופים; מחלקת הדרכה; מפעלי התנועה; תרבות בתנועה; הצופים והתנועה הקיבוצית; הצופים והנח"ל; מסלולי שנת שירות; הקשר עם תנועת "השחר"-יהודה הצעיר; עדת הצופים וצופי תל"ם; הצופים וקליטת עליה; מעורבות בערי הפיתוח; והפרק האחרון - תכנונם ובנייתם של מבני שבטי הצופים. לאחר הפרקים באים לפי הסדר: נספחים, סיכום, רשימת מקורות מפורטת, מילון מושגים בשפה הצופית ומפתח הכולל אישים, מקומות ועניינים. בהקדמה לספר מובא קטע מאת שמשון ליבמן, מי שהיה בין השנים 1983 - 1984 מרכז התנועה, כי הספר מביא בפנינו תוך כדי תיאור וניתוח היסטורי ותהליכי, את אותה רוח שהובילה את התנועה להשיט את "ספינת היחד" על-פי מגדלור משתנה שממשיך לשיר את אותו המנון על הערכים המתלווים למושג "חובה". המבוא של ד"ר זיוון (שנכתב ערב יום העצמאות תשפ"ג) כולל הבעת תודה לכל אלה שליוו את הספר מבחינה תקציבית, ארגונית, חברתית ואף אלה שעמדו על מסירת המסמכים, התמונות, פתיחת הארכיונים האישיים והעריכה המדעית והלשונית. את השאלות העולות מהמחקר ואת ההסבר לתהליכי השינוי שעברו על התנועה שמר המחבר לפרקים עצמם ולסיכום. מכאן ואילך נסקור את הספר לא על-פי סדר פרקיו אלא נתרכז תחילה בתנועה ופעילותה בנגב ואם יוותר מקום נרחיב מעט בפרקים אחרים.

העדפתי, כגיאוגרף-היסטורי לשעבר, לסקור את תכני הספר באמצעות היצמדות לאתר גאוגרפי. כלומר, נלך על-פי סדר מסוים - ערים ועיירות פיתוח, קיבוצים וותיקים, קיבוצים חדשים, וננסה לקשור את המקום אל מפעלי התנועה ותהליכי השינוי שעברה. ולפני הכל נבחן כיצד מתאר הסופר את היווצרות רעיון הליכת גרעיני הצופים לעיירות הפיתוח תוך התמקדות בגרעין "עמרי" שכוון לעירת הפיתוח "מעלות". המחבר בוחן רעיון זה החל מאמצע שנות השישים בהן החלו לפעול גרעיני נח"ל בעיירות הפיתוח כמו למשל גרעין "דגן" וגרעין "יעל" שפעלו בירוחם. המסגרת דאז כללה שירות צבאי נוסף של חצי שנה ותחת חסות משרד החינוך בתחום "השכלת מבוגרים". בשנת 1976 הוקם גרעין במטרה לפעול בעירת הפיתוח מעלות. קשיי הלידה של גרעין עמרי, התקציבים והיחסים עם הצבא הסתבכו והלכו. דווקא סגן ראש הממשלה דאז יגאל ידין, סבר אז כי חלוציות - זה ללכת לעיירות הפיתוח ולהתגבר שם על כל הבעיות שהממשלה לא פתרה עד היום. בפברואר 1976 קבע מרכז התנועה כי ניתן להקים גרעין ייעודי לעיירת פיתוח והינו מסלול ערכי בעל חשיבות דומה למסלול ההליכה להתיישבות קיבוצית. חברי הגרעין זכו למפגש בלתי אמצעי עם תושבי הפריפריה הישראלית, וראו בעצמם תושבים של קבע ולא רק עזרה זמנית לעת מצוא. הלקחים שנלמדו מגרעין "עומרי" ואחרים בעיירות הפיתוח בצפון ליוו את התנועה שהחלה לפעול בעיירות הפיתוח בדרום כשהדגש הולך ומתעצם על סיוע בתחום החינוך, סיוע בקליטת הורי החניכים, לימוד השפה והתרבות הישראלית לבני המקום ועוד. המחבר ראה במהלך זה מרכיב חשוב במעבר מחלוציות לקהילתיות. אילת - בחרנו באילת לאו-דווקא כמייצגת פעילות גרעינית צופית כפי שהוזכרה למעלה אלא כיעד מועדף לטיולי התנועה. חשיבות הטיול לא נעלמה מעיני ראשי התנועה ובשנת התשעים קבעה המזכירות הארצית כי "לטיול התנועה" חשיבות חינוכית וערכית. כמו כל תנועות הנוער גם הצופים ראה בטיולי חנוכה (התאריך נבחר בשל מזג האויר הנוח והתאמה לחופשה בבתי הספר) אמצעי חינוכי ממדרגה ראשונה המסוגל להביא לידי ביטוי את ערכי התנועה בתנאים קשים ורחוק מהבית. מלבד הנוף החדש וההכרות עם המדבר ציפתה התנועה ומדריכי הטיול להזדמנות של חיזוק ערך העזרה ההדדית, הכרת הארץ וחלקה הדרומי "דרך הרגליים", הכרות בין השבטים וסיפורי מורשת קרב ותולדות התנועה שסופרו ליד המדורה בערבים. בשנת 1972 למשל יצאו יותר מאלפיים חניכים מכל השכבות למדבר יהודה, אילת וסיני. הטיול הגדול לא פסח על אירועי חג החנוכה, הלקחים מההיסטוריה של העם וערבי הווי סביב למדורה לצורך היכרות בין השכבות. באותו זמן נאבקה התנועה בתופעה של "סחיבת" ציוד אישי ומזון בין השכבות, תופעה שהעכירה את האווירה ולמזכירות הארצית לא נמצא פתרון למנוע תופעה זו. בחנוכה תשל"ו היו כבר כ-שלושת אלפים חניכים במסלולים אלו. יתר על כן מנהל בית החולים יוספטל באילת התלונן על התנהגות בלתי נסלחת של חניכי הצופים בתחום בית החולים ועל כתובות גרפיטי שציירו המטיילים על קירות נחל הכתובות. במוסדות התנועה עשו הכל כדי למנוע תופעות מעין אלה. התנועה ביקשה להוסיף לטיול נופך עיוני ואפשרו למטיילים לאילת (כאלטרנטיבה לימי הגשם) סוף שבוע עיוני במדרשת "אל ארצי" באילת. זהו צעד המוכיח את הרצון להפיק מהטיול ערכים שיוטבעו בחניך ויבואו לידי ביטוי בהמשך דרכו כמדריך, מלווה, מגשים ועוד. דימונה - בשנות האלפיים סבלו מפעליה של התנועה ממחסור תקציבי חמור. כך למשל, בשנת 2005, מנעה תרומת "הסוכנות היהודית" את סגירתה של קומונת הצופים בדימונה. עוד קודם לכן בשלהי שנות השמונים, הצליחה התנועה במאמץ רב, לשלוח שבעה מדריכים לערי הפריפריה וביניהן דימונה. הרעיון להקדיש שנת שירות ל"ישראל השנייה" נולד בתנועה הקיבוצית כבר בשנת 1963, עת גרעין "בילו" של הנוער העובד (שיועד ליוטבתה) לפעול חצי שנת שירות צבאי נוסף בדימונה. רבים מגרעינים אלו, עסקו מטעם משרד החינוך בהוראת עברית לדור המייסדים בעיירות הפיתוח. בין ראשי הערים הקולטות את גרעיני הצופים התפתחה מחלוקת: ראש עירית דימונה הללי, נקט במדיניות מזמינה ומקבלת כלפי הצעירים ואילו ראש עיריית יבנה, לא היה מעוניין בגרעין מסוג זה עקב העלויות הכספיות. עקב החלטת משרד החינוך בשלהי שנות השמונים לא לתמוך בתוכנית "רעים" נותרו רק 47 מדריכים בעיירות הפריפריה וביניהן בדימונה. ירוחם - בראיון אישי שקיים זיוון (2006) עם אחד מבני ירוחם עולה התמונה של תרומתם של מדריכי הצופים לנוער בירוחם. לדברי המרואיין מדריכי "רעים" היו הדמויות שהוא רצה להזדהות עימן; זו הייתה לדעתו מהות התרומה של גרעין הצופים בירוחם. לסיפור על ירוחם הוסיף זאב את השאלות העיקריות איתן התמודד הגרעין בעיר הפיתוח ירוחם ובכל ערי הפיתוח: האם הגרעין צריך להפוך למרכז העשייה עבור החניך; האם פעילות הגרעין בבית הספר במסגרת החינוך הפורמלי אכן ראויה שתועבר על-ידי מי שלא הוכשרו לכך; האם היעד הוא רק השכבות הצעירות או גם המשפחות הנזקקות; האם להפריד בין דירת המגורים של המדריכים לבין המועדונית של החברה הבוגרת? שמה של ירוחם עלה שוב כאשר נמתחה ביקורת על המשלחת של הצופים לארצות הברית שם טענו מספר מדריכים שאין לחניך מירוחם סיכוי להגיע למשלחת וכן שכל המבצע הזה מיותר ויש להעמיק ההדרכה בעיירות הפיתוח. זאת ועוד, חניך בירוחם יצא בביקורת על תוכנית של"ף (שמיניסטים לעשייה פעילה) במאמר תחת הכותרת "חברי של"ף בירוחם נכשלו במלוא מובן המילה". לטענתו הצטרפות תלמיד י"ב לתוכנית של"ף רק מבודדת אותו מהכיתה ומהקהילה. דווקא מנהלת בית הספר במקום בניגוד לעמדת תלמיד מכיתה י"ב, עמדה על כך שחשוב ורצוי שגרעין של"ף יישאר בירוחם עקב תרומתו החשובה לעיר. באר שבע - בבאר שבע התעוררה שאלה מוסרית שהציבה אתגר בפני התנועה. בשנת 2002 התברר כי ראש שבט הצופים בעיר הוא סרבן גיוס. כאן חלה התנגשות בין מידת הכפיפות של המדריכים לערכי התנועה ולהנהגתה. התפתח ויכוח ער ונקבע כי סרבני גיוס לא יוכלו לפעול כמדריכים בתנועה. הוויכוח התפשט לקומונות אחרות וגרם לתופעות של נשירה ועזיבה. החל משנת 2007 החלה התנועה להחיל את פרויקט שב"א (שיתוף בני אתיופיה) ופרויקט שב"ח (שיתוף בני חבר העמים) והיה בכך משום שינוי גישה עקרוני לסוגיית הקליטה ושילוב העולים בתנועה.

חצרים - בברכת שנה טובה לחברי חצרים ששלח כרוך בשנת תשמ"א עולים בבירור המשימות החשובות העומדות בפני התנועה: שיפור המצב הלאומי, העדפת צרכי האומה על צרכי התנועה, עלייה מוגברת, סיוע התנועה לקליטת העלייה, מאמץ להשגת שלום ואחווה עם השכנים הערבים וחיזוק האחדות הפנימית בחברה הישראלית. מנהג נטיעת יער הצופים בחצרים שנועד לכבודו של כרוך הביא את התנועה הקיבוצית לנטוע שם 70 עצים לכבוד הגיעו לגיל 70. במלחמת יום כיפור איבדה המזכירות המורחבת את גבי הלר מקיבוץ חצרים וחברים נוספים שסיימו שליחותם והיה צורך בהערכות חירום שפגעה ברמת ההדרכה. בחורף 1975 נפתח כינוס המרכז בקריאת קטעים מספרו של צביקה קרן, איש חצרים, לצורך הדגשת הקשר בין התנועה להתיישבות. מחנות העבודה בראשית שנות השבעים סייעו בגיבוש ובחצרים סייעו החניכים בעישוב שדות הכותנה. מפעלים אלה הופסקו בראשית שנות השמונים משום שלא נוצר קשר אמיתי בין החברים לחניכים. בראשית שנות האלפיים נחלש מעמדה של התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"ם) והתנועה ביקשה מטרות חינוכיות אחרות מאשר התיישבות חדשה והצטרפות לקיבוצים ותיקים. עקב כך, שלושה מחברי התק"ם בראשות אהרון ידלין מחצרים שלחו מכתב ליואל מרשק, ראש אגף המשימות בתק"מ, תחת הכותרת: "קשרי תנועה קיבוצית - הצופים". בשל חשיבותו הביא ד"ר זיוון את כולו (עמ' 251) ועיקרו - שעל-פי ערכי הצופים יש סיכוי כי גרעינים מהתנועה ישובו ויקימו קיבוצים חדשים או לחלופין יצטרפו לקיבוצים הוותיקים. בפרק על יחסי הנח"ל והצופים הזכיר לנו המחבר כי קיבוצים ותיקים כמו חצרים נאלצו לחכות שנים רבות בין גרעין לגרעין (80 צופים בשלושה גרעינים גדולים לקיבוצי היעד). לאחר מכן בשנות השבעים התקצרו באופן משמעותי מועדי קבלת הגרעינים. מתוך הצורך לחזק את התנועה בשנות השמונים, יזם גדעון אלעד מצרים את תנועת "עתיד" שנועדה לחזק את הקשר בין צעירי 3 תנועות הנוער בחו"ל (הנער הציוני, המכבי הצעיר והצופים) לבין תנועת הצופים והתנועה הקיבוצית בארץ. בארי - כפי שכבר הוזכר, ביום כיפור איבדה התנועה את חבר בארי שסייע בארגון המפעלים התנועתיים. בארי הופכת לאחר השינוי בשנות השישים לקיבוץ הצופים לאחר שקיבלה גרעינים מהצופים במרווחים קטנים. בתחילת שנות השביעים הפסיק קיבוץ בארי לקבל השלמות (גרעין המתחנך ומצטרף לקיבוץ). בשנת 2007 מנתה מפת גרעיני הנח"ל הצופיים שני גרעינים בלבד: ביראון וברביבים וחמישה גרעיני "צבר" במעוז חיים, יפתח, יזרעאל, גדות וטירת צבי. שדה בוקר - ד"ר זיוון מביא בספרו את מכתבם של חניכי שבט "בית הכרם" לדוד בן-גוריון מנובמבר 1971. המכתב נכתב על-רקע החשש לקרע בין הנח"ל לתנועה. חניכי השבט מכיתה י"א פותחים את המסמך באומרם ששדה בוקר הוא הקיבוץ המאמץ שלהם ומשום כך הם מבקשים ממנו לקיים עמו ראיון בנושא "הנחל כממשיך ומחדש מסורת הפלמ"ח". בנוסף הם מבקשים שבן גוריון ידבר על צעדיו הראשונים של הנח"ל במדינת ישראל. כאן המקום לומר מילה על יחסי הנח"ל והצופים בעשור זה...שדה בוקר אף זכה שגרעין חצ"ץ (השם נלקח מראשי התיבות של המסעדה בה נהגו הירושלמים לאכול צהריים) היה הראשון שצמח בשנות השמונים במסלולי שנות השירות וששילב בין שנת שירות בעיר לצד מסלול ההגשמה בקיבוץ. הרעיון אושר במועצת התנועה והגרעין הופנה למשק הדרומי.

כביש הר הנגב הפך לאחד מיעדי טיולי התנועה כפי שכבר אמרנו גם בשל קסמו המדברי וגם בשל מזג האויר הנוח יחסית בחורף. בשנות השמונים גיוונה התנועה את מסלוליה, השאירה את הר הנגב אך פתחה גם אפשרויות אחרות כגון טיול אופניים למדבר ועוד. לדוגמה - חוברת הטיול להר הנגב משנת תשמ"ז הצביעה על יעדים חדשים אליהם תוכנן הטיול. מעין זיק להר ארדון שבמכתש רמון מתוך מטרה להגיע ליעדים אליהם בתי הספר לא הגיעו בשנת הלימודים. התנועה משתתפת בתוכנית "שנת שירות בקיבוץ צעיר" וקיבוץ לוטן שבערבה קולט צופים וצופות במסגרת זו. הצעת ועדת המשק באיחוד ביוני 1970 להקים יישובים חדשים, הייתה מפנה בדרך החשיבה והופעלה בהתאם לדרישות הזמן. משק ותיק קיבל על עצמו את משימת החניכה של קיבוץ חדש. ההצעה ביקשה להקים 5 קיבוצים חדשים בין השנים 1971 - 1975 ובערבה הוחלט על הקמת קיבוץ קטורה (לצד גרופית ויוטבתה) שמייסדיו היו חניכי "יהודה הצעיר" מארצות הברית. חבורה זו החלה את הכשרתה בקיבוץ דורות למשך שנה ולאחר מכן ולאחר מכן מספר מסגרות פורקו וסבלו מפיחות במספר המייסדים וקיבוצים אחרים קמו להתארגנות בדרום. בשלהי שנות השישים החליטה תנועת "יהודה הצעיר" בארצות הברית לחייב כל בוגר להגשמה עצמית לרבות בניית קיבוץ של בוגרי התנועה בערבה - קיבוץ קטורה. ד"ר זיוון מקדיש מספר עמודים (315-317) לקשר שנוצר בין "יהודה הצעיר" לאיחוד הקיבוצים והקבוצות שהבשיל לבסוף להקמת קטורה כהיאחזות נח"ל בשנת 1970 ולהפיכתה ליישוב קבע בשנת 1973. התנועה אף חששה למצבו של קיבוץ חולית לאחר פינוי סיני בשנת 1982 וביקשה לחזק את הרקע הרעיוני הנדרש כדי לקיים קיבוץ מבודד ללא שירותים בלב סיני. כזכור חולית הוקמה בסיני בשנת 1977 ואוזרחה בשנת 1978. בשנת 1982, לאחר הסכם השלום עם מצרים פונתה לפתחת שלום.

טוב עשה ד"ר זיוון שצירף לספרו צילומים של מסמכים, אישים, נקודות יישוב, טבלאות ועוד. אמנה כמה מהם ונבחן באיזו מידה הם תורמים לתזה שלו - מחלוציות לקהילתיות. מנשר ראש התנועה אריה כרוך משנת תשמ"א, הצעת ראש התנועה יניב להנפקת בול חדש לקראת הג'מבורי של 1994, מבנה התנועה על מוסדותיה (עמ' 34), עמ' מכתב העת "היה נכון" משנת 1976; מנשר הצופים נגד משרד החינוך משנת 1996 תחת הכותרת: "משרד החינוך מייבש את תנועת הצופים"; האני מאמין של צופה מהשכבה הבוגרת; שירו של דורון רוזנבלום על כינוס מועצת התנועה משנת תשמ"ו; כרזה צבעונית לקראת טיולי חנוכה משנת 2000; קטע מעיתון הארץ מאוגוסט 1983 המדבר על 15,000 צופים בג'מבורי; סיסמת הצופים בכתובות האש: "היה נכון"; מפת משקי התנועה משנת 1976; שירם של רוזנבלום ושרה שרון, המנון לבני הגרעין בשם "האם?"; שיר מלהקת צופי תל אביב שאת מילותיו כתב דן אלמגור משלהי שנות השבעים; משלחת הצופים על-רקע "הקפיטול"; טבלת גרעיני הצופים משנת 1970 - 2005 המשתרעת על פני 10 עמודים; רשימת מקורות, אוספים אישיים, ראיונות אישיים של למעלה מ 200 איש, מילון מושגים בשפה הצופית, ומפתח מפורט של מקומות, עניינים ואישים.

פיסקה זו נחלקת לשניים. האחד: סיכומו של ד"ר זיוון את ספרו/מחקרו וכן כמה מילים משל כותב סקירה זו. נסתמך על סיכומו באשר להישגי התנועה שלאחר הקמת המדינה - התנועה הייתה שותפה בהקמת קיבוצים לאורך הגבולות וכן חניכיה היו שותפים בהקמת "שבטים" בערים החדשות שנקראו לאחר מכן, עיירות הפיתוח. המעורבות בחיי הערים החדשות עלתה שלב ומסיוע זמני של שנה הוא עלה לרעיון של סיוע לזמן ארוך ואף למעבר לחיי קבע בערים אלה ("גרעיני עומרי" למשל). ד"ר זיוון אף מציין את פיתוח חוברות ההדרכה והוצאת עיתון התנועה (שהגיע לעשרות אלפי חניכים) בו השתתפו טובי הכותבים, סייעו להקים מערך כתוב של אידאולוגיית התנועה על ערכיה וחוויותיה. את השינוי הגדול הגדיר זיוון כשינוי דרמטי: "מהתיישבות חלוצית לקהילתיות תוך ניתוק הקשר שבין תנועת הנוער לתנועת הבוגרים המיישבת ולתנועה חובר יעד חדש המדגיש את המעשה התורם בקהילה פנימה". כך נוצר מושג חדש - "השבט הקהילתי" שכלל שילוב צופים משכבות ומעמדות שקודם לא פנו אליהם כמו למשל חניכים (מוגבלים בעלי צרכים מיוחדים), הקמת שבט צופים בבית הכלא לנוער, שילוב חניכים יוצאי אתיופיה ועוד. עוד קובע ד"ר זיוון שאמנם אבד לתנועה אחד מהבסיסים עליה נשענה בעבר אך העובדה שמספר השבטים והחניכים גדל ב-25 השנים האחרונות מעיד כי הצורך של הנוער בחינוך בלתי פורמלי הינו לא פחות מבעבר. נותר לכותב שורות אלה לקבוע כי לצורך מתן התשובות לשתי השאלות שהוצבו בפתיח, השכיל הסופר/חוקר להוכיח כי תנועת הצופים בשנים הנידונות הצליחה לשמור על ערכיה תוך שינויים שתאמו את המהלכים שעברה החברה הישראלית וכן שכנע את הקורא כי תנועת הנוער נותרה רלוונטית על-אף כל השינויים הדרמטיים שעברה החברה הישראלית אשר מציבה בפניה אתגרים שניתן להשיגם רק בחינוך הבלתי פורמלי. רוצו לקרוא ואל תיבהלו משפע המושגים וראשי התיבות, להם תמצאו פשר ותובנה בסופו של הספר, בלוח הסברים מפורט.