רבים מאוד מאזרחי ישראל - ובוודאי מרבית מתיישבי עוטף עזה, שעד ל-7 באוקטובר יצאו מגדרם כדי להיטיב עם ערביי עזה - נדהמו עד עמקי נפשם, מעוצמת החייתיות המפלצתית שהציגו מחבלי החמאס העזתיים ונספחיהם, באותו יום מר ונמהר, שבו נשחטו בדם קר ובאכזריות שאין הדעת מסוגלת לקלוט, למעלה מ-1,400 אזרחים שלא הרעו לאיש, ולרוע גורלם נפלו למלתעות החמאס הנוטפות דם. עוצמת הקניבליזם הברוטלי הפלשתינאצי, הותירה מולה ישראלים אחוזי הלם ובעתה, שהגיעו למסקנה, ובצדק, שהאכזריות המפלצתית הפלשתינית, נוראה אפילו יותר מהזוועה הנאצית.
אבל מסתבר שההתנהלות הנאצית, ובעצם האכזרית ממנה, טבועה בדמם של הפלשתינים מאז ומקדם. אפילו עוד בימי הטרום נאציזם. קבלו למשל את עדותו של הנציב העליון הבריטי לורד צ'נסלור, שעל אף עויינותו ליישוב היהודי ופעילותו הפרו פלשתינית, נאלץ ב-1929 להודות בעובדות, בדוח לממשלתו, בתום פרעות תרפ"ט שגבו מהיישוב היהודי הנדהם 133 הרוגים, 339 פצועים, וחורבן ואובדן ישובים יהודיים: "התחלחלתי ממעשי הזוועה שעשו חבורות של זדים אכזריים וצמאי דם, שרצחו באכזריות חסרי מגן מתוך היישוב היהודי, בלי הבדלי גיל ומין - מעשים של פראות שאין להביעה במלים". פראות פלשתינאצית שקדמה לנאצים ואין אפשרות, כדברי צ'נסלור, להביעה במלים.
שנים מעטות לאחר מכן, עם כיבוש הנאצים את השלטון בגרמניה, ב-1933, אימצו ערביי ארץ ישראל, בהנהגתו של אבי הנאציזם הערבי חאג' אמין אל חוסייני, את האידיאולוגיה הנאצית שעניינה השמדת היהודים עד כדי היות העולם בגדר 'יודן ריין' ('נקי' מיהודים). הרעיון הנאצי מעורר החלחלה, בא לידי ביטוי ביוזמה מקומית של המופתי חאג' אמין אל חוסייני, לבניית קרימטוריומים (משרפות) ענק בעמק דותן, לחיסול כל 500 אלף יהודי הארץ אז.
למרבה המזל סוכלה מזימתו של המן הפלשתיני הזה: בעיצומה של מלחה"ע ה-2, (אוקטובר 1942, לפני 81 שנה בדיוק), הביס השיריון הבריטי בראשות הגנרל מונטגומרי, את השיריון הנאצי בפיקודו של 'שועל המדבר' פילדמרשל ארווין רומל, בקרבות אל עלמיין, ממערב לקהיר, בואכה אל עריש וארץ ישראל.
חלק מחוקרי הנאציזם אף טוענים כי החלטת הנאצים להשמיד, להרוג, לאבד ולמחות מעל פני האדמה כל אשר בשם ישראל ייקרא, התבססה על רעיון ההשמדה, שמכר המופתי הירושלמי בפגישתו בברלין עם היטלר, ב-28 בנובמבר 1941. מעט מחוקרי הנאציזם סברו שהיה זה המופתי ששיכנע את היטלר לפתור את 'הבעיה היהודית', באמצעות 'הפתרון הסופי'. טענה כזו הועלתה למשל בפי החוקרים בארי רובין וּולפגנג שוואניץ, בספרם Nazis, Islamists and the Making of the Modern Middle East, שהופיע בהוצאה לאור האקדמית היוקרתית באוניברסיטת ייל. הטענה הזו הושמעה גם בעבר בפי אחרים, והיא נסמכת על תצהירים של דיטר ויסליצני, פקיד נאצי מהמחלקה לענייני יהודים בראשותו של אדולף אייכמן במשרד הראשי לביטחון הרייך שבמסגרת הס"ס.
כיום רווחת הדעה בקרב מרבית החוקרים כי לא ייתכן שלמופתי הייתה השפעה כה עמוקה על היטלר. לא רק מפני שהמופתי נחשב 'משקל נוצה' מול היטלר, אלא גם מפני שההחלטה ללכת על הפתרון הסופי, הושגה בברלין הרבה לפני הגעתו של המופתי לפיסגה עם היטלר. גם חוקרי מוסד יד ושם, סבורים שאין ליחס למופתי השפעה כה גורפת על הנאצים. אך כולם מודים שהמופתי ידע על הפתרון הסופי, קידם שיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית וניהל תעמולה פרו-גרמנית ואנטי-יהודית שכוונה לעולם הערבי. ביד ושם טוענים כי "האסטרטגיות הפוליטיות של המופתי וחזונותיו, ובהם האנטישמיות שלו, הביאו אותו לשיתוף פעולה אינטנסיבי עם הנאצים".
גם אם מסקנת החוקרים היא שהמופתי לא היה ולא יכול היה להיות אביה של תוכנית ההשמדה השטנית שכונתה הפתרון הסופי, ברור לחלוטין שהוא ובני עמו ערביי הארץ, ספגו ממנה השראה שטנית. הן הנאצים והן הפלשתינים רואים ביהודי תת-אדם, שאינו בן אנוש ואחת דינו, למיתה נטולת חמלה. הן התיאוריה הנאצית הארורה, והן זו הנשמעת כיום מפי רוצחי החמאס בחקירותיהם בשב"כ, נוטלות מן האדם היהודי/הישראלי צלם אנוש, ודנות אותו להשמדה בייסורים אכזריים. כך עולה בבירור בחקירותיהם של רוצחי החמאס שהשתתפו בטבח ה-7 באוקטובר.
נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג, ניסה אמנם, מתוף תפקידו ומעמדו כאזרח מס' 1, למזער את ממדי המשטמה האנטי יהודית הזורמת בדמם של הפלשתינים - כל הפלשתינים, למעט קבוצה קטנה של 'צדיקים בסדום', דוגמת אחינו המוסלמים יוסף חדאד ונואיל זועבי - באמצעות הגדרת האיסלאם כדת של אהבה. אהבה? בדיחה מרירה. אולי אהבת המוות.
הרצוג, בהופיעו בפני ראשי רשויות ערביות בנגב, שהתכנסו לזכרם של 16 הנרצחים ו-40 הנעדרים הערביים במתקפת ה-7 באוקטובר, אמר: "זו אינה מלחמה של יהודים נגד מוסלמים. זו מלחמה בין בני אור לבני חושך, בין טוב לרע, בין עשיית טוב לעשיית רע... הרי אין שום היגיון בלהיכנס לקיבוץ כמו חולית ולשחוט את משפחת דיאלה שעובדת שם שנים, בעוד שתושבי חולית מושיטים יד לאחיהם בעזה, לחבריהם בעזה, מסייעים להם בכל מיני צורות, אבל ב-7 באוקטובר בתיהם נשרפו ונבזזו, משפחותיהם נשחטו, ראשיהם נערפו, וחבריהם נחטפו לעזה".
בסיום דבריו הקצרים הוסיף הנשיא: "מה שראינו ב-7 באוקטובר, זה לא מייצג את האיסלאם. האיסלאם היא דת עם הרבה כבוד ורגישות ואהבה ואחווה. זה מייצג רוע בלתי נתפס שצריך לחסל אותו". ספר את זה, אדוני הנשיא, לכל יורשיו של המופתי ימ"ש, צורר היהודים. לכל אותם פלשתינאצים מן החמאס, שהשמידו במיתות אכזריות משונות, שאין הדעת סובלת את מידת רשעותן, כ-1,400 ישראלים במרחץ דמים אכזרי ובצייד אדם ביישוב עוטף עזה.
וספר זאת בבקשה גם לאותם המוני הפלשתינים שקיימו באחת מערי הגדה המערבי צעדת הזדהות עם וצעקו בה ש"כל מי שיש לו נשק ומחביא אותו לחתונות - או שיירה ביהודי או שימסור אותו לחמאס". וספר זאת גם לאותו פורע חמאסניק, שנתפס ב-7 באוקטובר בידי כוחות הביטחון, וסיפר להגנתו בחקירה, כי לו ולחבריו פריצי החיות יש 'פתווה' (פסק הלכה), ולפיה חובה דתית לא רק לרצוח כל יהודי באשר הוא, אלא גם לערוף את ראשו ולרטש פרצופו כדי למחוק מגווייתו כל צלם אנוש.
הפלשינאצים מן החמאס ושאר החולירות, מִתְנמְכים בצוררותם לתהומות עמוקות אפילו מן השפל שאליו הגיעו המנטורים הנאצים שלהם. ככלות הכל, יש להם פתווה דתית שמתירה להם להיות יותר נאצים מהנאצים.
