השופטת: הרשמת עידית צימרמן, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב

המועד: יום חמישי, 21.9.2023, שעה 09:15

הנושא: ביטוח לאומי - דיון מקדמי

"יש לנו שני תנאים מצטברים" להכרה בפגיעה בעבודה לצורך קבלת פיצוי מהביטוח הלאומי, מזכירה הרשמת עידית צימרמן לבאת כוח המערער. "אם הוועדה מוצאת שהוא יכול לחזור לעבודה, לא צריך לבדוק ירידה בהכנסות. אם אין ירידה בהכנסות, לא צריך לבדוק אם אפשר לחזור לעבודה. הנטל הוא על התובע. אני רק מנסחת את השאלה". יש לצימרמן שאלה גם לבא-כוח הביטוח הלאומי: "לפני הוועדה הונחו חוות דעת של רופא תעסוקתי. למה זה לא נוגע לנכות הזאת?" צימרמן מעיינת במסמכים ומאפשרת לנציגי הצדדים להחליף דברים. היא שבה ופונה לעורכת דינו של המערער: "יש שני תנאים בתקנה, גברתי. יש לי קושי על פניו עם הטענה. אם לא היה מיוצג [בוועדה] - מילא. [אבל] מגיע תובע שמיוצג בידי עורך דין שמכיר היטב את המאטריה. יש לי קושי עם הטענה שהוועדה לא עצרה את הדיון וביקשה עוד מסמכים. לא נצא מזה, כי נעצור את כל הדיונים כי הוועדה לא ביקשה עוד מסמכים. "אם עורך הדין [של המערער] היה אומר [בוועדה]: אני מבין שחסרים מסמכים, אני מבקש לעצור את הדיון; אם [אז] הוועדה לא הייתה עוצרת - הייתי מבינה [את הטענה]. אבל הוא לא ביקש. איך הרופא התעסוקתי מוכיח שהייתה ירידה בהכנסות? אם הוא לא עובד, ממה הוא מתפרנס? מה עם זה שעורך דין [נציג הביטוח הלאומי] הציג שיש לו דווקא עלייה בהכנסות? אני אתן המלצה וגברתי תחשוב".

"צריכים להיות פרקטיים בתיקים האלה"

צימרמן מכתיבה: "על פני הדברים מפרוטוקול הוועדה עולה שלא הוצגו בפני ראיות לירידה בהכנסות מלבד אמירה של המערער שלא חזר לעבודתו, שאין בה אפילו כדי להוות טענה עובדתית לגבי מצב ההכנסות שלו, שיכולות להגיע למשל מעבודה אחרת, והוא אף הוסיף שעתיד לעבור לעבודה אחרת. "בנסיבות אלה, ושמצאתי קושי בטענה המערער שהפגם המשפטי שנפל בהחלטת הוועדה הוא שהיא מיוזמתה לא ביקשה בנסיבות אלה מסמכים להוכחת הטענה, ומשלצורך הפעלת תקנה 15 נדרשת התקיימות שני תנאים במצטבר - ירידה בהכנסות ואי יכולת לחזור לעבודה - אמליץ למערער לשקול את מחיקת הערעור. אציין, כי במהלך הדיון הציג בא-כוח המשיב [הביטוח הלאומי] מסמך המעיד על כך שבהליך המתקיים בנוגע לתאונה נוספת של המערער, נקבע כשנה לפני הוועדה שבנדון, שהייתה עלייה בהכנסותיו של המערער. על המערער לשקול גם עניין זה". צימרמן מגלה אורך רוח ומאפשרת לבאת כוחו של המערער לטעון שהוועדה לא נימקה את החלטתה, אך מגיבה: "אני מבינה, אבל אני חושבת שצריכים להיות גם פרקטיים בתיקים האלה. אם אין סיבה להחזיר את התיק, אין סיבה להחזיר את התיק. אני אומרת בגלוי, כי יש החלטות [של בית הדין הארצי], שאין סיבה להחזיר. כערכאה הדיונית, אני מבינה את המסקנה הפרקטית. "אם הוא היה אומר: אני באפס הכנסות מ[אז] התאונה - מילא. אבל הוא אומר רק: לא חזרתי לעבודה. ועוד אומר שהוא עומד לעבור הסבה מקצועית. והוא היה מיוצג. יש עשרות פסקי דין של בית הדין הארצי שזה שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. שימשיך הלאה". צימרמן מאפשרת למערער להגיב עד 15 באוקטובר ועוברת הלאה, עם אותם עורכי דין.

"הוועדה לא נתנה אפס"

"פה אני ביקשתי מכם [המערער] לצרף מסמך". עורכת הדין משיבה: "הגשנו אתמול". צימרמן: "אז איך לא ראיתי את זה?" התשובה כמעט צפויה מראש: הדבר נעשה בשעות הערב המאוחרות, ברגע הכי אחרון שאפשר. "יש את זה בתיק, רק לא קפץ אלי", בודקת צימרמן ונכנסת לגופם של דברים: "אני קודם כל חייבת לומר שקראתי את הערעור ואז ראיתי את התמונה, אז כאן זה עניין מעניין. אומרת המערערת: יש לי חוות דעת שזה כואב. אבל אומרת הוועדה: בדקתי וזה לא כואב איפה שאמור לכאוב". הוויכוח הוא על גודל הצלקת, מעירה צימרמן, ומאפשרת שוב לצדדים לדבר; כאשר עסקינן בעורכי דין המתנהלים בצורה עניינית, זה יכול לקדם את התיק. לבסוף היא מתערבת: "יש את הפסיקה של בית הדין הארצי בתיקים של הצלקות. בעניין של הכאב אין לי איך לעזור, כי הוועדה הפעילה את הסמכות המקצועית ובזה קשה לי להתערב. יש פה את העניין של הכיעור [בשל הצלקת]. בואו נבדוק יחד". צימרמן מקריאה מפרוטוקול הוועדה, אשר תיארה צלקת "דקה ושטוחה". היא מעיינת במסמכים וממשיכה: "העניין הוא שבית הדין הארצי אומר כך: כל צלקת היא מכערת, אבל זה יחסי. יש פה משהו כל כך אינדיבידואלי שהם אומרים" - אך אינה מסיימת. הצדדים ממשיכים בשיח שאינו לפרוטוקול, כולם מעיינים וצימרמן נוטלת את המושכות: "אז בואו נסתכל גם על הסעיף [בתקנות]. כדי לעלות ל[סעיף קטן] ב' אנחנו צריכים [צלקות] מכאיבות או מכוערות. סיכמנו שזה לא מכוער בידי הוועדה והיא קיבלה 5% [נכות]. היא לא תעלה לב', כי זה לא מכאיב. אז אני לא יודעת. זה לא שהוועדה לא מוּדַעת לצלקת. הוועדה לא נתנה אפס. את אומרת שהוועדה נתנה מספר לא נכון; את צריכה למצוא נימוק משפטי [ולא עובדתי לקבלת הערעור]. הדבר היחיד שהיא נתנה לה זה על המראה; היא לא חייבת להגיד את המילה 'מכערת'. אני לא בטוחה שזה פגם משפטי משמעותי. אני אתן המלצה ואתם תחשבו". כעת צימרמן מכתיבה: "על פני הדברים מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה נימקה היטב את החלטתה לעניין הכאב המבוססת על בדיקתה. אשר לנושא הכיעור" - כאן היא מאפשרת לבא-כוח הביטוח הלאומי להוסיף משהו, כחלק מן האווירה העניינית והבלתי-פורמלית של הדיון. צימרמן מעיינת שוב בחוות הדעת מטעם המערערת וחוזרת להכתבה: "הוועדה מציינת את אורך הצלקת, את העובדה שהיא דקה ושטוחה, ובכל זאת מתאימה פריט ליקוי לפי [תקנה] 75א וזאת לאחר שהיא קובעת גם שאין נכות תפקודית. מובן שהנכות הוענקה רק בשל הכיעור, ועל כן אני סבורה בשלב זה שלא נפל פגם היורד לשורשה של החלטה בכך שהמילה 'מכערת' לא צוינה, אבל צוינו הפרמטרים החיצוניים של הצלקת בגינם ראתה הוועדה לנכון לתת את הנכות (אורך, רוחב ומרקם)". צימרמן מצטטת את פסיקתו של בית הדין הארצי בנוגע לשיקול דעתה של הוועדה בעת קביעת נכון בגין צלקות, ומעירה: "זה אפילו נראה לי יותר נכון לעשות ככה מאשר לומר 'מכוערת'". באת-כוחה של המערערת מקבלת את המלצתה של צימרמן ומוחקת את הערעור.

"לא צריך להוכיח שאין כסף"

המערערת הבאה אינה מיוצגת, וצימרמן מפגינה אנושיות וסבלנות ראויות לציון: "גברתי יודעת שאת יכולה לפנות לסיוע המשפטי במשרד המשפטים ולבקש ייצוג? פנית אליהם? זה ייצוג חינמי של משרד המשפטים. לא צריך להוכיח שאין כסף. בסוג התיקים הזה יש זכות לקבל ייצוג מהמדינה אם הם רואים שיש סיכוי לתיק. "אני ממליצה לגברתי לפנות, כי אנחנו דנים בטענות משפטיות. זה שגברתי אומרת שזה לא הוגן ושהיא סובלת, זה לא עוזר לי. אני צריכה טענות משפטיות. זה [הסיוע המשפטי] בתל אביב, מאחורי איכילוב. את נותנת להם את התיק ואת הפרוטוקול שאתן לך. הם בודקים ואם הם מוכנים לייצג - הם ממשיכים משם. אני אכתוב לך החלטה שתוכלי להראות להם. אני אתן 45 יום שיחליטו אם הם מייצגים אותך. אם לא, את צריכה להודיע לי אם את רוצה להמשיך". צימרמן משתמשת בנוסח מוכן, מכניסה בשם המערערת "אני אפנה", קוצבת את 45 הימים ופונה שוב אל המערערת: "למען היעילות, אני אקבע עוד דיון, כדי שאם הם ייצגו אותך - שלא יידחה יותר מדי. היומנים שלנו מתמלאים מהר מאוד. 25 בינואר 2024; ככה זה היומנים שלנו. את לוקחת את הפרוטוקול הזה ועם זה את הולכת לסיוע המשפטי. תתקשרי ותשאלי מתי קבלת קהל". המערערת תוהה כיצד תדע לאן להתקשר; "כתבתי גם את זה בהחלטה", משיבה צימרמן.

השורה התחתונה: שימוש מופתי בכלי של הדיון המוקדם, אם כי יש לציין שמדובר בתיקים פשוטים בהם הצדדים התנהלו בצורה עניינית. צימרמן מנהלת את הדיון בצורה ממוקדת ויעילה, תוך שימוש בלשון המעטה שאינה פוגעת במשמעות הברורה של דבריה. יחסה למערערת הבלתי-מיוצגת ראוי לציון מיוחד.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.