ד"ר יובל ארנון אוחנה ז"ל היה אחד המזרחנים הבולטים ביותר באקדמיה הישראלית. מחקריו עסקו בעיקר בתנועה הלאומית הפלשתינית, בראשם ספרו "קו החריש והאש", על 150 שנות הסכסוך על ארץ ישראל - עד 2010. ספר חובה, כתוב בשפה קולחת, לכל הרוצה להכיר לעומק מה באמת חושבים הערבים. יובל הרבה לפרסם מאמרים פורצי דרך, בין השאר ברבעון "האומה", ובהם ניתוחים מזהירים, שחזו את הנולד.
כזהו מאמרו "ישראל מול החמאס", משנת 2006, לאחר שחמאס זכה בבחירות לפרלמנט הפלשתיני. כשקוראים את המאמר המלומד הזה אפשר לומר בנחרצות, כי שורשי מחדל ה-7 באוקטובר נעוצים הן בהינתקות החד-צדדית והן בהשתלטות החמאס על השלטון בעזה. כי מהו החמאס? כדי לדעת לא היה צריך לחכות לאסון המזוויע שהמיט עלינו בשמחת תורה, אלא פשוט לקרוא את "תורתו".
החמאס חותר במוצהר לחיסולה של מדינת ישראל - הבהיר ד"ר ארנון-אוחנה במאמרו מלפני 17 שנה. יעדו המפורש הוא "פלשתין מן הנהר עד הים" - סיסמה שמניפים אותה כיום ללא חשש בהפגנות האנטישמיות ברחבי ארה"ב. "אדמת פלשתין כולה היא ואקף מוסלמי אשר אין להתדיין עליה ואין לוותר עליה". ועוד: חמאס מתנגד לכל מו"מ עם ישראל או לתהליך מדיני עימה. שאיפתו הקמת מדינת הלכה איסלאמית דמויית אירן. זהו יריב מר, חלק מ"קשת הרשע" נגדנו.
החמאס - וזה ידוע - קיצוני בעויינותו לישראל אף יותר מאש"ף. מדבר באמנתו של חיסול היהודים, בעוד שבאמנת אש"ף מדובר "רק" על חיסול הציונות. אמנת החמאס מצטטת את "הבטחת אללה", לפיה "לא יבוא הדין עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגום, וכאשר יסתתר היהודי מאחורי אבנים ועצים, יאמרו האבנים והעצים: 'הוי מוסלמי, הוי עבד אללה, יש יהודי מאחורי, בוא והרגהו'"...
את ה"צו" הזה ניסה ליישם חמאס ב-7 באוקטובר, בעורמה, בזדון ובהפתעה, והצליח יותר מששיער בעצמו. ראשיו-רשעיו הביאו בחשבון שרבים מאנשיהם ימותו, יהפכו ל"שאהידים", אבל בוודאי לא סברו שהישראלים אינם אותם יהודים חסרי מגן מהמאה הששית בחצי האי ערב, או בחברון בתרפ"ט. חמאס המיט על עצמו ועל שני מיליוני עזתים את הגדול באסונות. תוצאותיו עוד ילכו ויחמירו.
קיבלנו שיעור מר ונמהר עקב עצימת עינינו אל מול עליית החמאס לשלטון ואל מול רצונו להוציא אל הפועל את אמנתו הרצחנית. מדוע עכשיו, בעוד כוחותינו כותשים את הרצועה עד דק, כבר מתעסקים אצלנו בשאלה: "מה היעד שלכם ברצועת עזה לאחר כיבושה מחדש", ופחות באשר למתרחש ביהודה ושומרון? מכבש הלחצים עלינו כבר עובד.
"אני אמשיך, יחד עם שותפים לפעול ללא לאות ובנחישות למען השלום ופתרון שתי המדינות, כך שהעם הישראלי והעם הפלשתיני יזכו שניהם לחיות בשוויון, ביטחון וכבוד", מדקלם ידידנו הנשיא ג'ו ביידן. ואילו שלושה אנשי שמאל מוצהרים - עמי איילון, גלעד שר ואורני פטרושקה - מפרסמים מאמר בכתב-העת היוקרתי "פוריין אפיירס" הקורא לבנימין נתניהו להתפטר, שהרי הוא לא יסכים ל"פתרון שתי המדינות"...
אם תקום מדינה פלשתינית ביו"ש, בגבולות 67 כמובן, יהיה זה נצחונו הגדול של חמאס והאידאולוגיה הרצחנית שלו - למרות הכחדתו בעזה. שהרי חמאס, כפי שלימדנו ד"ר ארנון-אוחנה, זהו קודם כל רעיון, אמונה יוקדת, שנאת ה"כופרים" ובראשם היהודים, והצו להשמדתם. רעיונות אלה הולכים וכובשים לבבות בקרב ערביי הגדה, והמצב הביטחוני שם מחמיר והולך. יו"ש הופכת מיום ליום אף היא לחזית בוערת.
למזלנו, שלא כברצועה המופקרת, צה"ל נוכח חזק בשטח. למזלנו, פזורים שם יישובים יהודים איתנים. בלי אלה תיהפך הגדה מאוטונומיה (בשטחי A, B לפחות) למדינת חמאס, ואת אשר חווינו על בשרנו בעוטף עזה, יחזו במהרה כל יישובינו בתחומי חבלי המולדת המשוחררים ולאורך "קו התפר" הארוך והפתלתל.
לא אש"ף ה"מתון" יהיה הריבון בשטח, לא אבו-מאזן והרש"פ שלו יהיו השליטים, כי אם מנהיגים מסוגם של סינוואר (אללה ירחמו בקרוב!). ה"ראיס" ומעט נאמניו - ינוטרלו. שוב ושוב ייעשו ניסיונות להשמיד את היישות הציונית ולהרוג את היהודים, אפילו להתאבד - כי זו הרוח וזו האמונה של האיסלאם הרדיקלי מאז עלייתו במאה הששית. זה מזכיר את המשל על השור והצפרדע, שביקש ממנה להעבירו לגדה השנייה של הנהר ובאמצע הדרך עקץ אותה. "למה עשית זאת, הרי שנינו טובעים"? שאלה הצפרדע בשארית כוחותיה והעקרב השיב: זה טבוע בדמי.
אנחנו נעקצנו בידי העקרב החמאסי. אסור לנו להיעקץ בשנית. אסור לנו לשגות באשליית שלום עם חמאס ואש"ף לא בעזה ולא ביו"ש. אוטונומיה כן, מדינה לא ולא! ולידידנו הנשיא האמריקני - ביידן או מי שיבוא אחריו - שרוצה לכונן מדינה פלשתינית, נאמר: DON'T.
