אי אפשר לתאר את פעילות המוזות בלי להזכיר תחילה את המצב בו אנו נמצאים כרגע. הדרישה להחזיר את החטופים, ביניהם תינוקות כמו כפיר ביבס בן 9 חדשים כשנחטף, הנערות, הנשים והגברים, נמצאת בלב כולנו ומתנוססת בכל אתר אפשרי, ובמרכז, כיכר החטופים שתהפוך לכיכר השבים, מול מוזאון ת"א.
המוזאון מסמל את עולם התרבות, חופש הביטוי, ומולו מוצבים תמונות החטופים התמימים, תוצאה של מעשה מתועב, שפל המדרגה. פסל הברזל "העקדה" של קדישמן המוצב ברחבה מתכתב עם משמעות מעשה החטיפה.
מושג העקדה מופיע ביצירות אמנות רבות, בהגדירו, מצד אחד, מעשה הקרבה מהולל של האב אברהם והבן יצחק, ומצד שני מגדיר דעות סותרות המתנגדות לעצם מעשה ההקרבה, תחושת הקורבנות. אחד מהם הוא הצייר האמן איצו רימר. הקהל הרחב מכיר את רימר מציוריו הגאומטריים, השטוחים ובהם נוף מינימלי, מדויק. "אני עושה אותם לפרנסתי", מתוודה רימר. אבל האמנות העמוקה שלו מבטאת התחבטות בנושאים תנכיים של היסטוריה ודת, פולחן אלילי ואמונה באל אחד, קבלה, שדים, כוהנים.