אני מקליד את השורות בקריאה לממשלת ישראל לחדש מיד את הבנייה ביישובי נגב שנשרפו על ארגוני הטרור, ואני מוצא עצמי, כשהאצבעות מקלידות אני מרעים את קולי ושר את שירו האהוב של רפאל קלצ'קין. אני שר בקול ומאזין גם לשירתה כובשת הלב של זמרת אהובה בילדותי - יפה ירקוני. בְּעַרְבוֹת הַנֶּגֶב מִתְנוֹצֵץ הַטַּל בְּעַרְבוֹֹת הַנֶּגֶב אִישׁ מָגֵן נָפַל,, ",, ונשמתי יוצאת מאיש המגן שנפל לאלף ארבע מאות חיים נקיים שנפלו, כי חלקם הארי נטבח ועוד מאתים ארבעים חיים יפים נלקחו לאפלה בעזה. "לֹא נָשַֹם הַנַּעַר וְנָדַם הַלֵּב..... אֵם זְקֵנָה נִצֶּבֶת וְנוֹשֵׁאת דְּבָרָהּ הַדִּמְעָה נִגֶּרֶת מֵעֵינֵי אִמְּךָ בָּא כּדּוּר עֹפֶרֶת וַיְּּפַלֵּחַ לִבְּךָ...." אך כשאני מקליד שורות אלו אני שוב חוזר וכואב את כאבן של אלף ארבע מאות המשפחות, שכדורי עופרת לפני חודש פילחו את לב יקיריהם. השיר מסתיים - "אִם תִּרְצוּ חֶבְרָיָה, אֵין זוֹ אַגָּדָה". כן, אסור שזו תהיה אגדה, אלא כבר מהיום חובה להקציב תקציבים משמעותיים - כדי שלא רק נשיר שירים על הנגב, אלא נממש בחיי יום יום את המלים של השיר ונבנה את הנגב - "הֵם לֹא יִשְׁבִּרוּ אוֹתָנוּ בְּיָגוֹן וּשְׁכוֹל, הֵם לֹא יְעַקְּרוּנוּ, בְּנִי, לַמְרוֹת הַכֹּל...". "לא לשבור" שאנחנו שרים בשיר, חייב לקבל ביטוי בחיימו הממשיים - לבנות מהר את היישובים שנחרבו ולהחזיר את הקהילות המפוזרות לבתיהם בנגב . כדי שהדברים שכתבתי לא יהיו מלל ריק מתוכן, הנושא צריך לקבל קדימות בסדר היום הציבורי. חובה כבר להכריז על תקציב המיועד לכך והקמת הגוף, שיתכנן ויבצע. את הנגב חייבים לבנות מחדש, אסור להשאיר בנגב עשרים ושניים כתמים שרופים. בשיר אנו שרים - "בָּחוּרֵינוּ, אִמָּא, בִּימֵי פְּקוּדָה אֲנַחְנוּ כְּחוֹמַת פְּלָדָה". מה שאנחנו שרים ניישם בנחישות של חומת פלדה. בנחישות של חומת פלדה ניישם את הדרישה להתחיל מאתמול את שיקום היישובים בנגב, שיד זדונית שרפה אותם והרסה את חייהם הטהורים של בנותיה ובניה.