השבוע, מקץ 38 יום לטבח המפלצתי שכמותו לא פקד עמנו מאז השואה, קיבלו בני משפחתה של ויויאן סילבר, הי"ד, חברת קיבוץ בארי, את בשורת האיוב על איתור גופתה. העובדה המדהימה, שנדרשו לא פחות מחודש ושבוע לשם זיהויים המוחלט של שרידיה המעטים, מעידה על מידת ההתעללות שעברה הסבתא בת ה-74 לפני ואחרי הירצחה, בידי הפוגרומיסטים העזתים ימ"ש.
איננו יודעים, ואולי טוב שלא נדע, אלו ייסורי גוף ונפש עברו על ויויאן האומללה. ניתן רק לשער כי עברה גהינום מפלצתי, שאפילו פשעי הנאצים מחווירים לעומתו. אבל אנחנו כן יודעים כיצד התייחסה ויויאן לשכניה הרוצחים העזתים, חודשים ושנים לפני שנטבחה ונעקדה והייתה לעולה תמימה.
סבתא ויויאן, יוצאת קנדה, הייתה יהודיה שוחרת שלום. אבל גם נאיבית להחריד. ברוב תמימותה היא התבלבלה בראיית המציאות והאמינה בתום לבבה, שרק אם יתאמצו הישראלים יותר למען השלום, ישתנה טבעם החייתי של העזתים וגם הם ייהפכו לחברי מסדר השלום. ברוב תמימותה היא ייסדה ארגוני שלום למיניהם ובהם 'נשים עושות שלום' וארגון 'אג'יק' לקידום שלום יהודי-ערבי. היא גם הייתה חברת הנהלת ארגון 'בצלם' (שמהנהלתו התפטרה השבוע גילה אלמגור, לאחר שהתפכחה מחלומות שלום השווא). כמה ממוקירי זכרה ציינו השבוע בפייסבוק כי בימי מלחמת לבנון הראשונה הצליחה להגיע עם
אורי אבנרי לדאחייה בביירות ונועדה שם עם מנהיג הטרור הארכי טרוריסט ערפאת.
בשנות חייה האחרונות היא הקדישה - כמו אנשי שמאל תמימים רבים אחרים שנרצחו גם הם או נחטפו בטבח ה-7 באוקטובר - ימים שלמים לפעילות בלתי נלאית בארגון 'בדרך להחלמה'.
אכן, נדרשה מידה גדושה של נאיביות ילדותית כדי לחשוב שההיסעים החינמיים לבתי החולים בישראל, במסגרת מפעל החסד 'בדרך להחלמה', ימתנו את עוצמתה של איבת ישראל הזורמת בדמם של המרצחים העזתים. אבל מתנדבי 'בדרך להחלמה' רימו את עצמם. הם היו מתייצבים מידי בוקר בשעה מוקדמת במחסום ארז עם רכבם, כדי להסיע בהתנדבות חולי סרטן עזתיים לטיפולים רפואיים מורכבים בבתי חולים במרכז הארץ, בילינסון, שיבא ועוד. כדי להחזירם הביתה בתום הטיפול נאלצו מתנדבי 'בדרך להחלמה' לשרוף את יומם עד להסעה הביתה. כך הקריבו על מזבח השלום הדמיוני גם שעות וימים לאין שיעור.
בין המסיעים התמימים הכרתי אישית את עמיתי העיתונאי עודד ליפשיץ (84), איש שמאל מובהק, לשעבר איש מערכת יומון השמאל 'על המשמר' (ז"ל). מאז יציאתו לגמלאות ביזבז זמנו על בריאותם של העזתים. ב-7 באוקטובר גמלו לו העזתים, ולרעייתו יוכבד (שנחטפה איתו ושוחררה בינתיים), ולשאר הנאיבים מן השמאל, בהריגתם האכזרית או בחטיפתם הלא פחות אכזרית. זו מידת הכרת הטוב העזתית. ליפשיץ וחבריו ריחמו על אכזרים, ולא זכו לטיפת חסד אנושי מידיהם.
לא היה איכפת להם, למובילי החולים מעזה, שכל הסעה כזו היוותה גם, בעקיפין, סוג של תמיכה בממשלת החמאס העזתית: כל חולה עזתי שהעבירו הישראלים לטיפול בארץ, שיחרר את ממשלת החמאס מחובתה הרפואית כלפי החולים הללו. כל חולה עזתי מטופל בארץ, תרם לפינוי מקום נוסף בשיפאא, ולהקצאת כספים נוספים מתקציב הבריאות העזתי לתקציב המלחמה של החמאס. הכוונות הטובות, והנאיביות הילדותית, הובילו, כפי שהוכח ב-7 באוקטובר, לגהינום. מבחינתו של ליפשיץ אישית, כמו גם מבחינת חבריו החטופים בעזה, הגהינום נמשך עד עצם היום הזה.
לפני 608 שנה, בוועידת קונסטנץ בגרמניה, נדרש התיאולוג הרפומטור הצ'כי יאן הוס, לחזור בו מפעילותו לתיקונים באורחות הכנסיה הקתולית המושחתת. בסופו של דבר סירב הוס וב-6 ביולי 1415 הורשע והובל אל המוקד. האגדה מספרת שבעוד האש מלחכת את גופו, ניגשה ישישה מקומית אל המדורה והטילה לתוכה, מתוך אדיקות דתית תמימה, עוד זרד יבש, בהנחה שזה מה שיגביר את עוצמת האש. המעשה התמים-המטופש הזה עורר אפילו את התפעלותו של הוס, שהשמיע בעודו עולה באש את אמירתו הנודעת שתפסה מקום כבוד בלקסיקון הטיפשות העולמי: "הו, התמימות הקדושה". מאז הפכה אמירתו לציון תמימות ענקית הגובלת בטיפשות.
התמימות הקדושה הייתה לא רק נחלתם של התמימים מקיבוצי העוטף. זו פשתה בכל רחבי המדינה. עד היום לא השתכנעו במקומותינו, שכדי להילחם ברוע, צריך להשתמש בשפה שהרשעים הללו מבינים. כמאמרו של אליהו יוספיאן: "לא סושי אלא חומוס". מלחמת בני אור בבני חושך, אינה יכולה להביא הישגים של ממש כל עוד משתמשים כאן, בג'ונגל המזרח תיכוני, במנטרות יַפְיוּפִיוֹת חלולות נוסח זכויות אדם ואחוות עמים, ומתייראים משימוש מלא בשיטת הקם להורגך השכם להורגו. לא מתאים לכם? - עדיף שתשתו את הים של עזה, משתובילו את כולנו לאבדון מוחלט בידי האשמדאים בני זמננו.
למרבה הצער, עדיין לא כולם מבינים היכן הם חיים. וכך גם האירופים שארצותיהם נשטפו בהמוני קנאים איסלמיסטים. אבל למה לבוא בטענות אל היַפְיוּפִים האירופים. בני דמותם כאן בארץ משחקים לידי הרעים, וממילא מזיקים לטובים. קחו למשל את שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, איתי הרמלין. יושב לו כבודו תחת סמל המדינה שמעליו, בבנין שדגל המדינה מתנוסס בשערו, ונהנה מהעוצמה והאחריות השיפוטיים שהמדינה העניקה לו, ומסרב להכיר בייחודם ובמעמדם של סמל המדינה ודגלה. בהיותו השבוע שופט תורן במחוזי תל אביב בדיונים על הארכת מעצרם של חשודים בטרור, שהובאו בפניו באמצעות מערכת וידאו קונפרנס, הפריעה לו העובדה כי החשודים צולמו כשמאחוריהם ומעבר לראשיהם סמל מנורת שבעת הקנים, עם דגל המדינה וסיסמאות פטריוטיות חיוניות לעת מלחמה.
בעיני השופט הרמלין המופע הזה לא מצא חן. מדוע מופיע סמל המדינה מעל לראשו של החשוד? אוי ואבוי! ומדוע מופיעים הכיתובים 'עם ישראל חי' ו'צה"ל ינצח' מעל לראשו של החשוד כשאפשר להסתפק בכיתוב 'בית מעצר תל אביב'? באמת אוי ואבוי. וכשהסביר לו איש המשטרה שהסמל שנגדו מתקומם כבודו, מתנוסס ממש מעל לראשו (של השופט עצמו) ובקידמת דוכנו, לא הסכים השופט להמשיך בדיון - עד שיוסרו הכיתובים ובמקומם ראוי שייכתב 'בית המעצר תל אביב'.
לא הועילו גם הסבריו של נציג המשטרה כי הדגל והסמל והכיתובים הפטריוטים נועדו בעת מלחמה לכבד את המחרפים נפשם בעזה להגנת המדינה, ואת הנופלים למען הדגל והסמל. כבודו התעקש שזו פגיעה בזכויות החשודים בטרור. בטרור, רבותי, לא בגניבת אופניים! מי שמינה את עו"ד הרמלין לתפקיד שיפוטי, היה אמור לדעת במי עסקינן. בטרם לבש את גלימת השופט, הוא ייצג בביהמ"ש מחבל חיזבאללה ועודד אותו להשתמש ברטוריקה הלקוחה מלקסיקון החיזבאללה. במקרה אחר הוא הינחה טרוריסט פלשתיני לטעון כי פעל להגנת כפרו מפני צבא הכיבוש הישראלי. וכשכבר נעשה שופט, הורה לשחרר שב"ח פלשתיני שכתב באינטרנט 'מוות ליהודים' לצידו של צילום טנק שרוף, בנימוק שעומדת לו הזכות ל
חופש הביטוי. חופש הביטוי? - כל הכבוד, אבל למה לעודד כך את חופש השיסוי?
בהיעדר היכרות אישית לא עם השופט ולא עם הסבתא מבארי, אני מרשה לעצמי להניח שלא שנאת ישראל עמדה מאחורי פעלותיהם. סביר יותר להניח שהתמימות הקדושה הייתה בעוכריהם; שבמוחם קוננה תפיסת מציאות מעוותת, המתקשה להבחין בין בני אור לבני חושך וצלמוות, בין שוחרי טוב לחורשי מזימות, בין רוצחים לבין קורבנותיהם. "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (ישעיהו ה', כ'). עליהם ועל שכמותם כבר 'ניבא' המשורר
נתן אלתרמן לפני 53 שנה, כי עלול להגיע יום שבו יבלבל השטן את תפיסת עולמם של היהודים וישכיח מהם שעימם הצדק, והם עוד עלולים להכיר ב'זכויותיהם' של רוצחי עמם:
"אָז אָמַר הַשָּׂטָן: הַנָּצוּר הַזֶּה/ אֵיךְ אוּכַל לוֹ? /[הן] אִתּוֹ הָאֹמֶץ וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה /וּכְלֵי מִלְחָמָה וְתוּשִׁיָּה עֵצָה לוֹ. //וְאָמַר: לֹא אֱטֹל כֹּחוֹ /וְלֹא רֶסֶן אָשִׂים וָמֶתֶג /וְלֹא מֹרֶךְ אָבִיא בְּתוֹכוֹ, /וְלֹא יָדָיו אַרְפֶּה כְּמִקֶּדֶם, /רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מֹחוֹ / וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק"... למרבה הצער, לא מעטים בישראל שכחו עם מי הצדק ועדיין מתבלבלים בתפיסת המציאות.
