כפי שכתבתי בפוסטים קודמים בדף הפייסבוק, נשיא ארגנטינה הנבחר חוויאר מילאיי עושה רושם של פופוליסט, אז קצת חבל לבזבז זמן על פרשנות רצינית של התוכנית הכלכלית שלו, ובוודאי על הדולריזציה, שעד כמה שאני מבין כבר ירדה מהפרק. ובכל זאת, מדובר בשאלה כלכלית מעניינת רלוונטית להיסטוריה הכלכלית שלנו במדינת ישראל, שכן אחת התוכניות לייצוב האינפלציה בישראל בשנות השמונים, תוכנית שלא אומצה כמובן, הייתה בדיוק זו. אז ככה, ביטול הפזו ואימוץ הדולר כתחליף, בוודאות פותר את בעיית האינפלציה (כל עוד הארגנטינאים לא מתחילים להדפיס דולרים). יש לשאול על המחיר של צעד כזה, ואולי קודם, לתהות מדוע בכלל יש אינפלציה כל כך גבוהה בארגנטינה (140% בשנה, או משהו דומה). אינפלציה גבוהה כל כך היא תמיד תוצאה של גירעון ממשלתי וניסיון לממן את חלקו בהדפסת כסף. ולכן, דרך המלך לעצירת אינפלציה, כפי שנעשה בישראל בהסכם יולי 1985 וכפי שנעשה בתוכניות ייצוב במדינות רבות אחרות בהיסטוריה, זה קיצוץ בהוצאות הממשלה ו/או העלאת מיסים, במטרה לצמצם מאוד את הגרעון, לרמה שניתן לממן עם הלוואות ללא הדפסת כסף. ללא צמצום הגרעון, ויתור על היכולת להדפיס כסף עם המעבר לדולר יחייב גידול בהלוואות ויכול להוביל ל"פשיטת רגל" של המדינה, כלומר לשמיטת חובות, ואז החיים נהיים הרבה יותר קשים. ואם כבר מצמצמים גרעון, אז למה לעבור לדולר? למעבר למטבע דולרי יש מחיר כבד: צריך לרכוש מלאי דולרים גדול, בתמורה למוצרים ולא למטבע. אי-אפשר לקנות דולרים עם פזו אם מחליפים אותו בדולר. כלומר הארגנטינאים יאלצו לוותר על הרבה מאוד תוצר שיכלו לעשות בו שימוש חלופי בשביל לרכוש מלאי דולרים. לחלופין, אם יקבלו הלוואה גדולה של דולרים, יאלצו לשלם עליה ריבית שהם לא צריכים לשלם לעצמם על הפזו. רכישת הדולרים חוסכת את הצורך לשלם עליהם ריבית אבל כמובן שאי אפשר להלוות את הדולרים ולקבל עליהם ריבית בגלל שהם המטבע במחזור. הבנק המרכזי לא יכול, או לפחות מוגבל ביכולת שלו, להציל בנקים מסחריים במקרה של "ריצה אל הבנק" וזה יכול לערער את היציבות של המערכת הפיננסית. לחלופין אפשר לשנות את המערכת הבנקאית כך שתפעל ברזרבה של 100% אבל גם לזה יש מחיר. חסרון משמעותי של דולריזציה זה קיבוע שער החליפין. הקיבוע הזה למשל הקשה על יוון להיחלץ מהמשבר. על קצה המזלג: אם מדינה בהאטה כלכלית ובמיתון עם אבטלה, דרך המלך לחזרה לתעסוקה מלאה היא שחיקת שכר וירידת מחירים. יש חסמים פסיכולוגיים ומוסדיים לשחיקת שכר, שחיקת ערך המטבע עושה את העבודה. אם למשל ליוונים הייתה דרכמה, בזמן המיתון ערך הדרכמה היה יכול להישחק מול האירו, זה היה מוריד עלויות ייצור ביוון באירו ומאפשר ליוונים ליצא יותר ולהגדיל תוצר ותעסוקה, ובו בזמן גם לשחוק, לפחות במונחי אירו פנסיות והטבות ציבוריות נוספות. שורה תחתונה: דולריזציה פותרת בעיה אחת ויוצרת אחרות, ובכל מקרה המעבר לדולר מחייב צמצום הגירעון, ואם כבר מצמצמים את הגרעון אפשר לוותר על דולריזציה. אחרון, כצעד משלים, הממשלה צריכה לקשור לעצמה את הידיים: עצמאות בנק מרכזי. זה תמיד רעיון טוב ולא במקרה הממשלה שלנו היום רוצה לשחוק בעצמאות הבנק. הפרק בפודקאסט "עושים חשבון" על אינפלציה, למעשה המיני סדרה של שני פרקים על כסף ועל אינפלציה, מספקים הסבר מלא יותר כולל על מה שמאוד רלוונטי כאן: מס אינפלציה, המחיר של אינפלציה והיתרונות של אינפלציה מתונה.