בכהנו כשר הביטחון הציג אביגדור ליברמן בפני בנימין נתניהו צפי מדויק כשעון שוייצרי של ההתפתחות הצפויה מול החמאס ברצועת עזה. משלא נתקבלה הערכתו נהג כפרלמנטר בדמוקרטיה המערבית והתפטר מתפקידו. ביבי לא קיבל את המתווה של ליברמן. טעות טראגית (אני מניח כי רק עתה הוא "אוכל את ליבו" שלא שמע בקולו של איווט). חבל, אבל זה קורה למנהיגים. "טעות לעולם חוזרת". בכל זאת מתעוררת השאלה המסקרנת איך הגיע ביבי למסקנה כי תחזיתו של ליברמן שגויה? לא הטעות בלבד מעניינת אלא גם איך המנהיג קיבל החלטה נגד התחזית של ליברמן. אין זו הפעם הראשונה שדרכי ההתנהלות הבלבדית של נתניהו נקלעו למשבר כזה עם עצמן. הוא החליט ברגע נתון להודיע לגרמניה כי אין לו התנגדות שתמכור למצרים צוללות משופרות. זה סביר, אף שבזמן אמת ובוודאי בדיעבד התברר כי טעה בענק. מה שמציק הוא מדוע הסתיר את החלטתו משר הביטחון משה (בוגי) יעלון? מדוע לא סיפר ליעלון כי נתן אור ירוק למספנה הגרמנית לנפק צוללות כאלה למצרים? ועוד שיקר ליעלון כאילו לא נתן הסכמה כזאת. סגנון כזה של הנהגה הוא תמיד הרה אסון. האכסיומה הזאת מוכיחה את עצמה גם בימים אלה.

טרגדייה, שלושה חטופים ואמא אחת

אין מרפא לטרגדיה ולכאב שבהריגת שלושה חטופים בירי של חיילי צה"ל. נראה כי הצבא חוקר ואינו מרפה, וכך ראוי. ניר דבורי מערוץ-12 פרסם שהחטופים נקלטו במצלמה של כלב עוקץ משוועים לעזרה. ראוי לברר מה אירע עד תום. ראוי להפיק לקחים ולהעבירם ללוחמים עד תום. ראוי לחוש נוכח האסון "עד קצווי העצב" עד תום. וכמובן זכות הציבור לדעת עד תום. ורק צריך לזכור כי החיילים אשר ירו בחטופינו הפכו שלא במידתיות הראויה יעד לכמעט פוגרום מילולי. הם ילדינו. הם טובי לוחמינו. הם ראויים לכל מילות השבח על היותם גיבורי ישראל, ותואר זה יישאו בגאון כל ימיהם. הם מסכנים יום-יום ושעה-שעה את חייהם. ככל הנראה שגו בליאותם ובעייפותם ואולי גם בחרדה שנצברה בהם בימים ובלילות של קושי ואימה. הם נשארים אהובים גם במשגה הטראגי שהיה בירי. ובהנחה שנותרו בשדה הקרב צריך להיזהר לבל הם וחבריהם יידחקו על-ידי הביקורת הבלתי פוסקת לצד המנוגד של שדה הקרב ושמא חלילה יימנעו מללחוץ על ההדק כאשר הדבר יהיה נחוץ. עד כאן כתבתי לפנות ערב. עד שקראתי-צפיתי בערוץ-12 בדברי איריס, אמו של יותם חיים, שחיזקה את לב חיילי גולני אשר ירו בבנה ובחבריו, והביעה תקווה כי לא יהססו להמשיך ולהגן על ישראל, והסבירה כי באירוע הנורא הזה יש רשע אחד בלבד והוא מרוכז בחמאס "ימח שמו". איזה אומץ מפי האם וגבורה ויושרה לעומת התבטאויות אחרות של מי שאינם מסתפקים בהצבעה על הפצע שבגופנו עקב הטרגדיה אלא שולחים אצבע לחטט בו. ואני מוחל על שורותיי לכבודה של האם למופת לבית יותם חיים.

גדעון סער, ימין אותנטי

הלכתי שבי אחרי פרסומים הטוענים כי פני גדעון סער בחזרה לליכוד בראשות בנימין נתניהו. זו טעות. מדברו והסברו אני מבין כי לא יעשה כן. סער ואני רואים את עתיד הארץ והמדינה מזוויות ציוניות אך לא זהות. בהחלט לא. אבל סער הוא ממנהיגי הציבור המבטאים בהתמדה קו לאומי-ליברלי, ביטחון עם עליונות שלטון החוק.