שדה הקרב, אל מול פני האויב, כולם לוחמים שכם אל שכם. ללא חשבונות מגזריים. ימניים ושמאלנים, דתיים וחילונים, מזרחיים ומערביים, כפריים ועירונים, מתנחלים ויריבי מפעל ההתנחלות - כל שדרות עמך ישראל. כולם משליכים חייהם מנגד מול אכזריות השטן החמאסי העמלקי.
כולם, אבל כולם, מאוחדים לשם השגת היעד הקדוש. אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה שבתוך הכלל הלוחם ללא מחיצות בעוז רוח ובתעצומות נפש, בולטת נוכחות גבוהה של לוחמים סרוגים, שמקימים בכך, ובהידור, את מצוות הכל יוצאים למלחמת מצווה ולמחיית עמלק. שיעורם בשדות הקרב עולה לאין שיעור על משקלם היחסי באוכלוסייה הישראלית.
ולמרבה הדאבה, גם ברשימות הנופלים קנו להם הסרוגים ייצוג נכבד, בלתי פרופורציונלי, מבעית - 40%!!! ואם ננכה את היוצאים ברצון מתוך הכלל, כלומר האוכלוסייה הבלתי לוחמת, הערבים והחרדים, שצעיריה ישנים היטב בלילות במיטות חמות ומוגנות, ואימותיה אינן מקריבות לילות טרופי שינה על מזבח הדאגה העמוקה, כי אז שיעורם של הלוחמים הסרוגים ברשימת הנופלים - וגם ברשימת הפצועים קשה שאיבדו איברים רח"ל - מגיע לממדים מבהילים. ועל אף זאת אין להם, למרבה התמיהה, שום ייצוג בקבינט המלחמה, וחלקם מוצאים עצמם בצאתם לחופשת התרעננות מחוץ לרצועה, תחת תג שקרי של 'בוזזי הקופה הציבורית'.
במסדר הנופלים הסרוגים בולט מספרם של מוסדות החינוך הסרוגים שאבידותיהם בלתי פרופורציונליות בעליל: ישיבת ההסדר בירוחם איבדה שבעה מבוגריה-תלמידיה. שבעה גם נפלו מבין בוגרי הישיבה התיכונית בקריית ארבע. הישיבה התיכונית נווה שמואל באפרת איבדה חמישה קדושי עליון, וכך גם ביה"ס התורני הימלפרב בירושלים שאיבד חמישה מבוגריו - וזו רק רשימה חלקית.
ודווקא משום כך נדהמים הלוחמים הסרוגים לגלות, בצאתם לחופשת התרעננות קצרות משדה הקטל, שהשמאל הפרוגרסיבי, האוטואנטישמי, מציב אותם בשורה אחת עם המוציאים עצמם מן הכלל, שכל תרומתם למאמץ הצבאי מסתכמת בזה שהם 'ממיתים' עצמם - איזו ציניות! - באוהלה של תורה, ובזים לחובתם היהודית לצאת למלחמת המצווה.
השמאל הרדיקלי מקדם את פני הלוחמים היוצאים לחופשה קצרה, בשלטי חוצות ענקיים: 'בוזזים את כספי המדינה', עם דיוקנאותיהם של ראשי מפלגות קואליציית הימין: נציגי מפלגת הציונות הדתית לצד בכירי העסקנים החרדים, הגולדקנופפים והגפנים למיניהם, שאך לפני המלחמה יזמו חקיקת יסוד לשחרור גורף של 'הבחורים' משירות העם. בעיני השמאל הפרוגרסיבי כולם יחד שייכים למגזר אחד - מגזר הבוזזים: ציונים ולא-ציונים, לוחמים בעזה ולוחמים באוהלה של תורה. כולם בוזזים.
השמאל הישראלי ההזוי, בדרכו המגושמת, אינו מסוגל להבחין בין 'הממיתים' עצמם באוהלה של תורה, לבין קדושי עליון המשליכים נפשם מנגד למען ביטחון ישראל; בין רבני ההבל והזבל המסוימים בישיבות חרדיות המשווים את הגיבורים בעזה ל'פועלי הזבל' ש'גויסו באין ברירה ובכפייה', לבין רבנים ענקי רוח, המבינים שאנו שרויים במלחמת מצווה שהכל יוצאין אליה, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
סדר בעובדות
אז איך תצפה מהם שיבחינו בין אלה שהסכנה היחידה האורבת להם, היא בעת חציית הכביש בבני ברק, לבין הלוחמים מלחמות ה' בגבורים, מול מטענים מוסלקים, גיחות מחבלים בני מוות מן הפירים הבלתי נגמרים, התנפצות פצצות אר.פי.ג'י. קטלניות או נחיתת רקטות מוות. כולם 'בוזזים', לדידם. מצד שני, מה כבר אפשר לצפות מהשנאה והקנאה המסמאות את עיניהם?
לא ניכנס בשורות ספורות אלה לשאלה אם יש ברשימת 'הכספים הקואליציוניים' שהוענקו לחרדים, משום ביזה. אבל פטור בלא כלום אי-אפשר: הנה דוגמית לביזה על סטרואידים: על-פי דרישת העסקונה, הקצתה ממשלת הימין-ימין עשרות מיליונים למטרת - לא תאמינו!!! - 'שימור' אברכי המשי מפני נשירה, חלילה, לשירות בצה"ל. מי היה מאמין שדווקא ממשלת היעני 'ימין מלא' החלמאית, תממן פעילות חתרנית נגד עצמה, לדיכוי החשש שמישהו יחדל 'להיהרג' באוהלה של תורה לטובת הלוחמים בשדות הקרב. חלם זה כאן.
יתכן בהחלט שבין מה שהשיגו שרי מפלגת הציונות הדתית, יש גם כאלה שניתן להגדירם ביזה. ויתכן שלא. בין כך ובין כך ברור, שתוספת התקציב לצרכים אזרחים, שמועברת דרך משרד ההתיישבות, כוללת כספים ביטחוניים נטו, למימון רכיבי ביטחון מובהקים - רבש"צים, כיתות כוננות, רכבי סיור ועוד.
האם הדבקת המונח ביזה לכספים אלה מעידה שהשמאל הפרוגרסיבי הקיצוני מוכן להקריב אפילו את הביטחון הבסיסי של משפחות המחרפים נפשם בעזה, על מזבח הפוליטיקה הנכלולית? האם בעיניהם נחשב גם ביטחון הישרדותי ביו"ש בגדר ביזה? הפוך גוטה הפוך: זו מצווה מן המובחר. מותר לו לשמאל כמובן להחזיק בדעה שכל ההתיישבות ביו"ש מיותרת. וזו סוגיה שראויה להידון בנפרד. אבל כל עוד היא קיימת, מי רשאי להפקירה למלתעות הנאצים החדשים?
אז בואו נעשה סדר בעובדות: תקציב המדינה לשנים 23'-24', כבר אושר לפני מספר חודשים. אלא שלרגל המלחמה אושרה לו תוספת של 30 מיליארד שקל - מהם 17 מ' לטובת המערכה הצבאית ו-13 מיליארד לצרכים אזרחיים. חלק מסכום זה, יופעל דרך משרד ההתיישבות: שיקום היישובים בעוטף באמצעות רכישת קראווילות למשפחות שהתמקמו באתרים זמניים וחידוש בתים בעוטף (פרויקט 'תקומה'), הקמת גרעיני משימה (רק 30% סרוגים, מול 70% חילונים, חרדים, בדואים וצ'רקסים), מכינות קדם צבאיות (דתיות ושאינן דתיות, רובן 'שאינן'), שירות לאומי אזרחי (מכל המגזרים), דיור חילופי למכינות ולמתנדבי השירות הלאומי שפונו במלחמה (40 מיליון), והפעלת תוכניות חוסן קהילתי במצבי משבר בכל הישובים הכפריים שבטיפול משרד ההתיישבות (85 מיליון). זה בעיניכם ביזה? זהו כסף צבוע פוליטית?
ועיקר העיקרים: המשימה הקדושה של הגברת הביטחון למשפחות החיילים מיו"ש הלוחמים בגבורה בעזה. רבות מהן, מה לעשות, מתגוררות בהתיישבות הצעירה (מאחזים לא מוכרים), שאינה מוכרת ע"י משרד הביטחון, ולפיכך נמנע משרד הביטחון מלתקצב את רכיבי הביטחון שם. אבל גם משרד הביטחון מבין, שאין להותירם מול האויב בידיים חשופות, ולכן יזם העברת 75 מיליון שקל מהתקציב החדש, למרכיבי ביטחון (רבש"צים, כיתות כוננות, רכבי סיור ועוד), דרך המשרד להתיישבות.
אבל בעיני השמאל הפרוגרסיבי, גם הבטחת ביטחונן של משפחות הלוחמים שיושבות ביו"ש, נחשבת לביזה. ביטחונן ממש לא מעניין את השמאל. אבל תהיו רציניים לרגע, חברים שמאלנים יקרים: גם ביטחון הוא ביזה? השתגעתם? נפלתם על הראש? בפעם הבאה, כשאתם מגייסים למאבקכם הפוליטי את המונח הבזוי ביזה, הפעילו תחילה שיקול דעת אקדמי מינימלי, שאתם אמורים להצטיין בו, ואם אין לכם כזה, אז לפחות את השכל הישר.
