על אף נקודת פתיחה טובה זו, מלחמת חרבות ברזל היא זעזוע מאקרו-כלכלי, בעל השפעה לשנים קדימה. השפעה זו צפויה גם יימשך המצב הקיים של לחימה בחזית אחת בלבד בעצימות גבוהה, וזאת ממספר סיבות:

• כדי להשיג את מטרות המלחמה, צה"ל עושה שימוש באש כבדה יותר מאי פעם בעבר, מה שמצריך כמות חימושים גדולה. עצימות המלחמה גם מחייבת שימוש רב יותר מאשר אי-פעם במיירטי כיפת ברזל בעיקר, אך גם בחץ 3.

• גיוסם של 350,000 חיילי מילואים גורע 7% מכוח העבודה במשק. האפקט הוא למעשה כפול: גם כוח אדם שקשה להחליף במקומות העבודה וגם תשלומים שהמדינה צריכה להעביר לחיילי המילואים.

• פינויים של 125,000 תושבים מחייב סבסוד לדיור ומחיה שלהם.

• פיצוים לתושבים שרכושם נפגע בירי הרקטי על ישראל.

• סיוע פיננסי לעובדים ועסקים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה, מדמי אבטלה ועד פיצויים בגין אובדן הכנסה כתוצאה מהלחימה.

• ירידה בהכנסות המדינה, הן בשל הכנסות נמוכות יותר ממס הכנסה והן עקב עצירה בהשקעות החוץ הישירות.

הזעזוע המאקרו-כלכלי מתבטא היטב בפגיעה בצד הביקוש אך גם בצד ההיצע. בצד הביקוש, נתוני השימוש בכרטיסי אשראי מגלים ירידה ברמות משתנות בכל רחבי הארץ. בערים שפונו, דוגמת קריית שמונה או שדרות, השימוש בכרטיס אשראי בשבוע הראשון של חודש נובמבר ירד ב-80%, בעוד שבערים דוגמת תל אביב ורעננה הוא ירד ב-20%. השונות באה לידי ביטוי גם בענפים השונים. כך למשל, בשבועות הראשונים של המלחמה נרשמה עלייה חדה של 40% בהוצאה ברשתות מזון, בעוד ענף הבידור והפנאי התקיים בקושי בחודש אוקטובר. בצד ההיצע, נרשמו קשיים בייצור מוצרים ושירותים שונים, שכן עובדים רבים נמצאים במילואים, עובדים זרים רבים עזבו את הארץ, ואין אישור כניסה לישראל לאלפי עובדים פלשתינים מיהודה ושומרון. כל אלה גורמים קושי באספקת מוצרים, שמחריף בגלל קשיים בייבוא – בין היתר עקב בעיה בייבוא מוצרים דרך הים כתוצאה מהאיום החות'י. ההערכה היא, כי התוצר ירד ב-10% ברבעון הרביעי והצמיחה השנתית כולה היא 2% בלבד (דהיינו אפס בצמיחה לנפש). הזינוק בהוצאה הציבורית הגבוהה יותר צפוי להוביל לגירעון של למעלה מ-5% בתקציב, שיגדיל את יחס החוב-תוצר הצפוי ל-64% בסוף 2023. ההערכה הראשונית לשנה של מלחמה בעצימות כזו, הלוקחת בחשבון הוצאות ביטחון, אובדן הכנסות המדינה, פיצוים ושיקום, תהיה 200 מיליארד שקל. הסיוע החד-פעמי מארצות הברית בסך 14 מיליארד דולר אמור לסייע לישראל להתמודד עם עלות המלחמה הגבוהה ועם ההוצאות הביטחוניות שיאמירו בשנים הקרובות, אך הוא יכסה רק כרבע מהעלות הכוללת. למרות נתונים עגומים אלו, נתוני השימוש בכרטיסי אשראי נמצאים בעלייה מאז השבוע השישי למלחמה ומדדי הבורסה ושער הדולר אינם יורדים בחדות כפי שאירע בשבוע הראשון למלחמה. מדד תל אביב 125 חזר לרמתו לפני פתיחת המלחמה, והדולר (3.60) נסחר ברמה נמוכה יותר מזו שנסחר ערב המלחמה.

שני גורמים מנעו כנראה פגיעה משמעותית יותר בבורסה המקומית ובשער המטבע. הראשון הוא הבגרות של הציבור הישראלי. יותר מרבע מקרנות הנאמנות נפדו בחודש הראשון של משבר הקורונה. רבים למדו מכך ולא מיהרו לפדות אותן כעת, למרות חומרת המצב. הגורם השני הוא התערבות מסיבית של בנק ישראל בשוק המט"ח, שמתחילת הדרך השרה אמון בציבור. הנגיד אמיר ירון הודיע, כי הבנק יקצה עד 30 מיליארד דולר כדי לייצב את המטבע. בפועל, הוא נעזר עד כה בפחות מ-10 מיליארד דולר, אך עצם האמירה הייתה בעלת משמעות רבה. ה-CDS, תעודת ביטוח נגד חדלות פרעון של ישראל, ירד מ-143 נקודות בתחילת הלחימה ל-110 נקודות - מה שמצביע על התמתנות יחסית. כחודשיים לאחר תחילת המלחמה ניתן לומר, שהמשק הישראלי שוב הוכיח את חוסנו מול אתגר משמעותי. משבר הקורונה היה זעזוע מאקרו-כלכלי עולמי, שממנו יצאה כלכלת ישראל מחוזקת יותר משאר המדינות שחוו את המשבר. המשבר הפנימי סביב הרפורמה המשפטית פגע בהשקעות בישראל, אך גם אחרי עשרה חודשים מאז החל משבר זה הצליחה כלכלת ישראל לעמוד איתן. נראה כי עד כה, כלכלת ישראל מצליחה שוב לעמוד אל מול אתגר חסר תקדים בתולדותיה. אולם, אין ערובה לכך שמצב עניינים זה ימשך. ההפך הוא הנכון, וייתכן כי כלכלת ישראל לא תעמוד מול האתגרים הכלכליים בשנת 2024, מה שעלול להשפיע ישירות גם על הלחימה. התקציב המתוקן לשנת 2023 עומד על 510 מיליארד שקל, עלייה של 30 מיליארד שקל לעומת התקציב המקורי. אין עוררין על הצורך בהגדלת ההוצאות, שכן מעבר להוצאות הלחימה השוטפות, על המדינה להעניק פיצוי ראוי לכל הנפגעים מהמלחמה. מדובר באלמנט חשוב בחוסן של החברה הישראלית. עם זאת ניכר, כי הרכיב העיקרי למימון ההוצאות הגדלות הוא גיוס חוב, מה שיגדיל את הגרעון בשנים הקרובות, בוודאי בשל תשלומי הריבית הגבוהים בסביבת הריבית הנוכחית. בנוסף, אין לממשלה נכונות לקבל החלטות קשות, שמשמעותן תהיה קיצוץ בתקציבים סקטוריאליים למיניהם ומשרדי ממשלה מיותרים, ולנתב כספים אלו למען המאמץ המלחמתי. מובן שניתוב כספים זה לא יוכל לגייס את כל ההון הנדרש, אך צעדים נדרשים אלו יראו משמעת פיסקאלית, החשובה מאוד לישראל לצורכי פנים ובמיוחד לצורכי חוץ, מול חברות דירוג האשראי. שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות - מודיס, פיץ' וסטנדרט אנד פור - כבר הציבו את דירוג האשראי של ישראל במעקב שלילי, ולכן יש לגלות אחריות תקציבית. אם חברות אלו יראו שאין קיצוצים משמעותיים המתאימים לעת הנוכחית, ובמקום זאת יש הקצאות כספים לא סבירות, המשדרות "עסקים כרגיל" כאשר השיקולים הקואליציוניים גוברים על השיקולים הלאומיים, הרי שדירוג האשראי יירד. התפתחות כזו עלולה לפגוע בכלכלה הישראלית באופן שישליך גם על המאמץ המלחמתי. הציבור בישראל ירגיש זאת בכיסו, וכך עלולה להיפגע התמיכה הציבורית בהמשך הלחימה. מעבר לכך, כמו בימי האינתיפאדה השנייה, מאמצים מלחמתיים דורשים החלטות קשות וקיצוצים כואבים, כאלה שהנהיג בנימין נתניהו בהיותו שר האוצר. על כן, הכלכלה הישראלית והלחימה עצמה ייצאו נשכרות אם ההחלטות הקשות יתקבלו היום, לא במחיר גבוה הרבה יותר במהלך 2024. בהסתכלות ארוכת טווח על הכלכלה, הרי שכהשלכה ישירה ומיידית של המלחמה הנוכחית, נראה בעתיד שילוב של סביבה ביטחונית מאתגרת, הוצאה ביטחונית גבוהה יותר, פגיעה בצריכה הפרטית וירידה בהשקעות חוץ ישירות. כל אלה עלולים להיות אות לעשור כלכלי אבוד, כפי שאירע מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים עד תוכנית הייצוב של שנת 1985. כדי להימנע מתסריט שלילי זה, על הממשלה לפעול באחריות מירבית ומוקדם ככל הניתן, כדי לצמצם את הפגיעה העתידית בכלכלה הישראלית. במישור האסטרטגי מדינת ישראל הופתעה ב-7 באוקטובר כפי שהופתעה 50 שנה קודם לכן במלחמת יום הכיפורים. לפחות במישור הכלכלי, צעדים נכונים היום עשויים למנוע את מה שאירע אז.