85 ימים עברו מאז נפתחה המלחמה הצודקת וההכרחית נגד חמאס בעזה. למזלנו, הצבא וכל גורמי הביטחון נלחמים בצורה ראויה לכל שבח. גם כשתותחים רועמים אסור לשכוח איך הכל התחיל. נדמה לי שאין אדם בישראל שתיאר לעצמו קטסטרופה כה גדולה שתנחת על אזרחי ישראל. כולנו סמכנו שהנהגת המדינה, הצבא וכל הגורמים האחרים לא יאפשרו לעולם מראות הזכורים מתקופת השואה או אפילו לפני כן. והנה זה קרה ויצאנו למלחמה. ובדיוק כאן טמונה הבעיה. זו שעתה הרעה של ישראל כשהנהגת המדינה מסוכסכת, מפוצלת, חדלת יכולת לחשוב כמה צעדים קדימה. ומה עושים במקום להנהיג בשעה קשה זו? עוסקים בפוליטיקה, במכירת אשליות לעם בבחינת אופיום להמונים.
החזרת החטופים
זו המטרה המרכזית עליה הצהירה הממשלה הנוכחית. אלא שבין הצהרות פופוליסטיות לבין המציאות ישנו פעם עצום. שוב ושוב אנו מתייחסים אל חמאס כאל מטומטמים, מפגרים, פרימיטיביים. עובדה אחת ברורה לחלוטין: במהלך הלחימה ישראל לא הצליחה לשחרר אף חטוף מלבד אחת, אורי מגידיש. כל החטופים האחרים שוחררו בעסקות שהיו מעורבים בהן גורמים שונים. את העובדה הזו לא ניתן להפריך. השואל הסביר ישאל, לאור זאת, מי מבטיח לנו שצה"ל או כל גורם ביטחוני אחר יצליחו לשחרר בלחימה את החטופים האחרים? אף אחד. אומר זאת בפסקנות: אם רוצים להחזיר את החטופים כולם (זו חובה מוסרית שאין למעלה ממנה בהתחשב במחדל של הנהגת המדינה!), אין דרך אחרת מאשר בעסקות נוספות.
ממשלת ישראל המודרכת על-ידי הקיצוניים שבקיצוניים והמשיחיים שקמו בישראל, אינה ממהרת להגיע לעסקות שונות, וגורל החטופים בכי רע. נכון שהנהגת המדינה חייבת לשקול שיקולים מערכתיים, לאומיים וכד' בכל מה שהיא עושה או אינה עושה. אני מטיל ספק אם ממשלת ישראל וגורמי הביטחון הרלוונטיים מנהלים דיונים מעמיקים ויסודיים, מפעילים את כל הגורמים האחרים המסוגלים לדחוף לעסקות נוספות. מנהלת החטופים והנעדרים עוסקת בנושאים השונים וזה בסדר. הבעיה אינה המנהלת אלא שזו צריכה להביא לממשלה את המלצותיה והממשלה צריכה לאשר את הצעדים. אני מסופק מאוד אם במצב הנוכחי ממשלת ישראל יכולה לקבל החלטה אופטימלית ואין צורך לחזור לסיבות.
אחד ההיבטים שבהם לא כל כך עוסקים בשיח הציבורי הוא ההשפעה העצומה שתהיה להחזרת כל החטופים והנעדרים, לטוב ולרע. ברור שאם כולם יחזרו, נהיה מאושרים. אם חלילה לא יוחזרו, מה יקרה לאזרחים הגרים בישובי הספר ליד הגדר הן בצפון והן בדרום? האם הממשלה תוכל להכריח את האזרחים הללו לחזור ליישוביהם כל זמן שקיימת אפשרות ריאלית שאירועי 7.10 יחזרו על עצמם? התשבה היא לא. שאר האזרחים הפועלים מטעם המדינה יבינו שחייהם הפקר כי בעת צרה ישראל לא תעשה הכל כדי להשיבם הביתה. רק אל תדקלמו את מבצע אנטבה כי אנו רחוקים רחוקים משם. אנו בתקופה של הנהגה מופקרת. דמם של החטופים והנעדרים שעדיין בעזה, אם לא יוחזרו, יהיה על ראשה של ממשלת ישראל והעומד בראשה.
מיטוט החמאס
אין אזרח בישראל שלא מייחל שחמאס יעלם מן העולם. ממשלת ישראל החליטה שהמטרה העיקרית השנייה היא מיטוט חמאס. עתה נשמעים קולות הזויים המציעים לגרש את כל ערביי עזה למדינות אחרות, כמובן בהסכמה. אם התוכנית הזו תצליח אודה ואצעק בכל מקום שאני אידיוט. נחזור למיטוט חמאס. מה המשמעות? האם ממשלת ישראל, קרי הדרג המדיני, ישבה ודנה ביום שאחרי? לפי הדיווחים בתקשורת, אפילו לא פעם אחת. אז איך נדע מהו מיטוט חמאס?
ראשית כל' על כל אלה המדברים על מיטוט חמאס ללמוד על הארגון מאז היווסדו ועד היום. ארגון חמאס איננו מצטמצם רק לעזה. ארגון חמאס נמצא בכמה מקומות נוספים, משם הוא פועל כמעט ללא הפרעה. גם אם נצמצם את הדיון רק על חמאס עזה, לא בטוח שאת הרעיון של חמאס ניתן לחסל וגם לא את כל התומכים. זו הצרה הצרורה במלחמה של צבא סדיר לבין ארגוני טרור. במישור העקרוני, ניתן לטעון שאפשר צבאית לחסל את הארגון הקיים. השאלה היא, מהו המחיר שהחברה וצה"ל ישלמו ברדיפה אחר חיסולם של כל חברי הארגון הצבאי של חמאס ותומכיהם שמספרם מגיע למאות אלפים אם לא יותר מכך.
מלחמת לבנון הראשונה לימדה אותנו היטב היטב שכל ניסיון ישראלי להשליט שלטון ערבי בכוח הזרוע נדון לכישלון חרוץ. כך יקרה בעזה אם ישראל תתפתה להשליט בעזה הנהגה כזו או אחרת. תוסיפו לכך עוד קושי "קטן": עד שתתאפשר השלטת הנהגה אחרת, צה"ל יצטרך לשקוע בבוץ העזתי ולשלם מחירים מופרכים בחיי אדם. האם החברה הישראלית תעמוד בכך? האם צה"ל בכל זאת יצליח למוטט את חמאס? אני לא בטוח כלל.
הימנעות הממשלה לדון במה שניתן להשיג ביום שאחרי היא פגיעה בביטחון המדינה. הנהגת ישראל חייבת לפעול בכל הזירות האפשריות כדי להפעיל את המנופים השונים להזזת חמאס מההנהגה בעזה. לארה"ב תפקיד מכריע בכך לצד מצרים, סעודיה והמפרציות. איני נלהב ממעורבותה של קטר, מדינה המממנת טרור בכל מקום בעולם, אך אם היא יכולה לסייע, יש לשתפה בלית ברירה. ממשלת ישראל משותקת מדינית בגלל המשיחיסטים ההזויים וראש הממשלה המנסה להימלט מאימת הדין. מבחינתו, ככל שהמלחמה נמשכת, כך קיצו יידחה. האם החברה הישראלית מוכנה לשלם מחיר דמים וגם מחיר כלכלי-חברתי קשה למען זאת?
פוליטיקאים מומחים להתלהמות ולהבטחות חסרות שחר. לצערי, ישנם רבים המאמינים להם. ממשלת ישראל חייבת להגיע למצב שעזה מפורזת לחלוטין, רצועת ביטחון של כמה קילומטרים שתחצוץ בין ישראל לעזה שם יימצאו כוחות בינלאומיים וצה"ל יהיה שותף פעיל בנעשה. לפתרון זה נגיע רק סביב שולחן הדיונים ולא רק בשדה הקרב העקוב מדם.