אולי רבים לא יודעים שבשנים עברו (ואולי גם כיום, לך תדע) נהגו בעלי בתי קולנוע ומפיצי סרטים מידי פעם לקצר את אורך הסרטים המקוריים כדי להתאימם ללוחות הזמנים ולמועדי ההקרנות. סביר להניח כי ברוב רובם של המקרים, אם לא בכולם, לא הבחינו הצופים כי כי קטעים מהסרט המקורי הושמטו-קוצרו, ועל כן קשה לדעת מה היה היקף התופעה של קיצור אורך הסרטים המקוריים והאם מדובר היה במקרים בודדים או בתופעה רחבה יותר.

ההתפרעות ב"אדיסון"

באחת הפעמים גרם קיצור אורך סרט או חשד לקיצור סרט להתפרעות המונית של קהל ולגרימת נזק לבית קולנוע. היה זה ביום רביעי 19 בספטמבר 1962 בקולנוע אדיסון המיתולוגי בירושלים בעת שהוצג שם הסרט הערבי "הסימפוניה הבלתי נשכחת" עם הזמר הנודע פריד אל אטראש. בהצגה ראשונה באותו ערב שהחלה סמוך לשעה 7 בערב נכחו כ-800 צופים, רבים מהם חובבי פריד אל אטרש, שמיהרו לרכוש כרטיסים לסרט זה. במהלך ההקרנה של הסרט הבחינו צופים שראו את הסרט בעבר כי קטעים רבים בסרט (לטענתם) חסרים ובהם הקטעים האהובים משירי פריד אל אטרש. סמוך לשעה 9 בערב לקראת סיום ההקרנה בהצגת הערב הראשונה פרצה מהומה באולם שמנה, כאמור, כ-800 צופים במחאה על קיצור הסרט. תחילה הביע הקהל מחאתו ברקיעת רגליו, בשריקות ובצעקות ודרש את כספו חזרה. אולם תוך זמן קצר איבד הקהל שליטה, קם ממושבי האולם והחל להתפרע באלימות שלא זכורה כמותה בבתי קולנוע. המתפרעים כילו זעמם בציוד אולם בית הקולנוע, החלו לנתץ ולשבור כסאות מרופדים, זכוכיות תמונות וכרזות שהיו על קירות האולם. כמו-כן הם שברו את מעקה הברזל שבכניסה לאולם וכילו זעמם בתא ההקרנה. אל המתפרעים הצטרפו אנשים מהקהל שהמתין בחוץ להצגה שניה של הסרט הערבי "הסימפוניה הבלתי נשכחת".