בקמפיין המדובר נראים חיילי מילואים, או כאלה המחופשים לחיילי מילואים, כשהם מלינים כביכול על כך שהעדר
תחבורה ציבורית בשבת מונע מהם התרעננות בבתיהם. מי שבעיקר מהדהדים את הקמפיין הם מועמדים במפלגות שדגלן חילוני המתמודדים בבחירות המקומיות אשר רואים בכך חלק מהקמפיין שלהם, לצד אנשי תקשורת במדיות השונות שעדיין שבויים בתפישות שקדמו ל-7 באוקטובר. לכך נוספה
עתירה לבג"ץ, שלישית במספר, שהגישה העמותה החילונית הרדיקלית "ישראל חופשית".
במהלך חודש המלחמה הראשון, הורתה שרת התחבורה
מירי רגב להפעיל תחבורה ציבורית בשבת והסעות מיוחדות. במסגרת עתירה לבג"ץ שהגישה התנועה לאיכות השלטון לחידוש השירות ונדחתה זה מכבר, התגלה כי
משרד התחבורה שפך מיליוני שקלים כדי להפעיל שירות, שהתברר כי כלל לא נדרש והמעטים שעשו בקווים שימוש סובסדו בפועל במאות שקלים לכל נוסע.
כפי שנחשף ב-News1, בשבת האחרונה הפסיק צה"ל ניסוי ("פיילוט") של הסעות לחיילים בסדיר ובמילואים בבסיס גדול באזור ירושלים לאחר שהתברר כי הביקוש לשירות אפסי ואין שום הצדקה להפעלתו. למרבה ההפתעה, מי שהתיר את הניסוי הייתה דווקא הרבנות הצבאית הראשית וזאת באמצעות נהגים שאינם יהודיים. הרבנות הצבאית פעלה באופן בעייתי כאשר נתנה את ההיתר. על-מנת לפסוק הלכה אין די בהכרת ההלכה אלא יש צורך גם בהכרת המציאות. ההלכה אומנם מתירה חזרה הביתה של "עורכי המלחמה" (כינוי ללוחמים) גם בשבת, אך המציאות היא שצה"ל אינו עושה זאת ויתרה מכך - הפקודות, שאינן מבדילות בין שעת מלחמה לשגרה, אף מגבילות זאת, הן ביחס לחיילים סדירים והן ביחס לחיילי מילואים.
חייל בשירות חובה זכאי אחת לחודש לחופשת סוף-שבוע, המתחילה ביום שישי בשעה 12:00 (בחודשי החורף בשעה 10:00), כדי לאפשר לחייל להגיע לביתו לפני כניסת השבת, ומסתיימת ביום ראשון. חיילים בסדיר בחופשת סוף-שבוע זכאים, כמו-כן, להסעה מאורגנת לסביבת מקום מגוריהם וחזרה למקום השירות.
בשנת 2002 יצא חוזר מפ"ע 20-2002 נסיעת חיילים, והוראות הפיקוד העליון אסרו נסיעת חיילים בטרמפים למעט יוצאי דופן חריגים. הוראה זו היוותה הכנה לפקודת מטכ"ל 2.0104 והוכפפה אליה בשלב מאוחר יותר. ב-18 בינואר 2005 נכנסה לתוקף פקודת מטכ"ל 2.0104 איסור נסיעה בטרמפים, שקבעה איסור נסיעה בטרמפים בצה"ל, למעט עצירת טרמפ מתוך בסיס צבאי או מתוך יישובים יהודיים ביהודה ושומרון ובמקרים של חוסר מוחלט בתחבורה ציבורית - כאשר יעד הנסיעה רחוק מ-2 ק"מ וכאשר אין תחבורה ציבורית זמינה בתוך 60 דקות. פקודה זו אינה תקפה לגבי חיילים שמתקיימים בהם כל ארבעת התנאים הבאים:
(1) אינם במדים;
(2) אינם במסגרת תפקידם;
(3) אינם בדרך למקום שירותם או בדרך חזרה ממנו;
(4) אינם נושאים נשק צבאי.
רוב ככל חיילי צה"ל נדרשים בימינו לשוב בשגרה לבסיסיהם בימי ראשון, בהם קיים מערך רחב של אמצעי הגעה לבסיסים - שירות ההסעיות "תופסים קו" של משרד הביטחון, שירות הסעיות המשותף לצה"ל, למשרד הביטחון ולרכבת ישראל וכן שירות מתוגבר של קווי התחבורה הציבורית באוטובוסים וברכבות שמעמיד עבורם משרד התחבורה.
הוראת הפיקוד העליון 07.0101 קובעת:
"יש לתכנן את זמני היציאות לחופשה וכן את שעת סיום השמ"פ [שירות מבצעי פעיל, ע.י.] בערבי שבתות וחגים, כך שלכל חייל תהיה אפשרות להגיע לביתו שעתיים לפני כניסת השבת או החג, וזאת בהתחשב באמצעי התחבורה העומדים לרשות החיילים. זמני החזרה מחופשה וזמני ההתייצבות לשמ"פ יתוכננו, כך שיאפשרו לכל חייל לשהות בביתו שעה לאחר יציאת השבת או החג".
אין מדובר בפקודת מטכ"ל רגילה, אלא בהוראת הפיקוד העליון (הפ"ע), שמדרג החומרה שלה גבוה בהרבה. ההפ"ע תקפה הן לגבי שגרה והן לגבי עתות שגרה והן לגבי עתות חרום כמו עכשיו. היא תקפה הן לגבי חיילים בסדיר והן לגבי חיילי מילואים. מאחר שההפ"ע מאפשרת לתכנן יציאה או הגעה של חיילים מיחידותיהם או אליהן רק שישה ימים בשבוע, אין שום היתר לארגן הסעות בשבתות, שבהן חיילים אמורים לשהות או ביחידתם או בבתיהם. מה שכן מתירות הפקודות הן הסעות, באישור הרבנות הצבאית, להסיע חיילים מיחידה ליחידה אבל רק כאשר הדבר נצרך לפעילות מבצעית.
זאת ועוד,
הפקודות אינן מחייבות את צה"ל לספק הסעות לחיילי מילואים במקומות בהם קיים שירות תחבורה ציבורית גם בימי חול, ועליהם להסתמך על התחבורה הציבורית הסדירה. מבחינת הפקודות, גם אם כדי להגיע לביתו נדרשות לחייל שעות נסיעה ארוכות בתחבורה הציבורית תוך מעבר בין קווים והמתנה ארוכה בתחנה, אין בכך שום בעיה והצבא אינו חייב לספק לחיילים הסעה מהירה הביתה. בהוראות הקריאה לשירות מילואים הק"א 13.20.23 נכתב כי שעת השחרור של חייל מילואים משמ"פ תהיה
"במועד המאפשר לו להגיע לביתו בתחבורה ציבורית, למעט מוניות, עד השעה 24:00". במילים אחרות, גם אם שוחררת מהיחידה ב-8 בבוקר ואתה מגיע הביתה לפני חצות, זה תקני לחלוטין.
עוד נכתב כי
"במקרה שמועד סיום השמ"פ חל ביום שישי או בערב חג, יש לוודא ששחרור החייל יבוצע במועד שיאפשר לו להגיע לביתו בתחבורה ציבורית, למעט מוניות, עד שעתיים לפני כניסת השבת או החג". בפועל, חיילים משוחררים ומגיעים לבתיהם מוקדם יותר.
צה"ל הוא צבא העם. הוא אינו צבא הומוגני, ויחידותיו מורכבות מחיילים חילוניים שאינם שומרי שבת אבל גם מחיילים דתיים ומסורתיים רבים שומרי שבת (שלא במקרה לא הוזכרו בעתירה).
בהפעלת הסעות בשבת יש משום פגיעה בערך הרעות בצה"ל, שכן מדובר בפועל בהסעות לחיילים חילוניים בלבד. לא מתקבל על הדעת שחלק מחיילי הצוות יוכלו לצאת הביתה ואחרים ייאלצו להישאר ביחידה, ולכן מתכנן הצבא את היציאות להתרעננות בצורה כזו שאיש מבין הלוחמים לא יצטרך לנסוע בשבת, הן ביציאה מהיחידה והן בחזרתו אליה. כמו-כן, ככל שחייל מעוניין לצאת או לחזור דווקא בשבת - זה עניינו הפרטי, ולצבא אסור לארגן עבורו הסעה לשם כך.
פרקליטות המדינה, בבואה להשיב לעתירתה של ישראל חופשית, אינה צריכה להמציא את הגלגל מחדש, ואין טעם שתשיב לגופם של פלפולי-הסרק של העתירה. כל שהיא נדרשת לעשות הוא
לוודא שצה"ל מתנהל בהתאם לפקודות הצבא - אינו משחרר חיילים בשבת או דורש מחייליו לשוב בשבת, דואג להלנה בבסיסים שנשארים שבת ומספק החזרי הוצאות כנדרש לחיילים שנאלצים בכל ימות השבוע לנסוע באמצעי תחבורה שאינם תחבורה ציבורית. ככל שבעיות אלה יבואו על מקומן בשלום והפירצה תיסתם, תתייתר העתירה מאליה.
הניצול הציני של חיילים, אותו עושים ארגונים לטשטוש זהותה היהודית של המדינה, תוך נשיאת שם הביטחון לשווא, הוא מגונה. מטרתו היא להפוך את הזמני לקבוע כחלק מתוכנית ארוכת טווח להפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. הוא אינו מועיל למאמץ המלחמתי אלא פוגע בו במחיר הפרת הלכידות בצבא והאחווה בעם.