בקיץ שעבר האמינו הנשיא ג'ו ביידן ויועציו הבכירים לביטחון לאומי, כי סיכויי העימות עם אירן ושלוחיה פחתו משמעותית. הם הגיעו להסכם לשחרור חמישה אמריקנים תמורת 6 מיליארד דולר בנכסים אירניים מוקפאים וכמה אסירים אירנים. חיזבאללה, חמאס והחות'ים נראו שקטים יחסית. אירן אפילו האטה את קצב העשרת האורניום ועיכבה את התקדמותה לעבר נשק גרעיני.
7 באוקטובר שינה הכל. ארה"ב, ישראל ועשרות מדינות נוספות פועלות להבטיח את השיט החופשי בים סוף. לאחר עשרות התקפות, מלבנון ועד עירק, שלוחיה של אירן התעמתו במישרין עם ארה"ב פעמיים בשבוע האחרון, והיא מזהירה בגלוי מפני הפצצות אם המתקפות לא ייפסקו. תוכנית הגרעין הואצה וההערכה כעת היא שבידי אירן הדלק הדרוש לפחות לשלוש פצצות ושהמעבר לפצצות בפועל מצריך שבועות בודדים.
המשמעות של כל אלו יחדיו היא, שהדינמיקה מעולם אירן סבוכה כעת מכפי שהייתה אי-פעם מאז תפיסת השגרירות האמריקנית בטהרן ב-1979, קובע ניו-יורק טיימס. אנשי המודיעין בארה"ב ובאירופה סבורים שאירן אינה מעוניינת בעימות ישיר עם ארה"ב, אך היא בהחלט מוכנה לבחון את הגבולות בתחום הצבאי וללכת על הקצה בתחום הגרעין.
הבעיה סבוכה עוד יותר בשל התרחבותו של הסיוע האירני לרוסיה. מה שהחל כזרזיף של כטב"מים להפעלה באוקראינה הפך לשיטפון. כעת סבור המודיעין האמריקני, כי למרות האזהרות – אירן מוכנה להעביר לרוסיה טילים לטווח קצר לשימוש באוקראינה, בדיוק כאשר האחרונה סובלת ממחסור בהגנה אווירית ובפגזי ארטילריה. מאז הפלישה לאוקראינה, טהרן שוב אינה מבודדת, אלא מוצאת את עצמה לצידן של מוסקבה ובייג'ינג – שתי חברות קבועות במועצת הביטחון, אשר בעבר תמכו בנסיונותיה של וושינגטון למנוע ממנה נשק גרעיני, וכעת מסייעות לה לעקוף את העיצומים עליה.
בקיץ 2022 נדמה היה, כי ניתן יהיה להחזיר על-כנו את הסכם הגרעין ממנו הוציא דונלד טראמפ את ארה"ב ב-2018, כולל הוצאת הדלק הגרעיני אל מחוץ לאירן. אבל המאמץ נכשל. בשנה שלאחר מכן האיצה אירן את תוכניתה הגרעינית ולראשונה העשירה אורניום ברמה שמעל 60% - במרחק נגיעה מ-90 האחוזים הנחוצים לייצור נשק. היה זה צעד מחושב, שנועד להראות לוושינגטון שהיא קרובה מאוד ליעד אך לא מגיעה אליו, כדי למנוע מתקפה על מתקני הגרעין שלה.
בקיץ שעבר הגיע שליחו של ביידן, ברט מק'גורק, לשתי עסקות. הראשונה, הפומבית, הייתה חילופי האסירים ושחרור הכסף המוקפא. השנייה, אותה ביידן לא רצה לחשוף, כללה הסכמה בעל-פה לפיה אירן תגביל את ההעשרה ותרסן את שלוחיה; רק אז, נאמר לאירנים, ניתן יהיה לדבר על עסקה רחבה יותר. במשך כמה חודשים דומה היה שזה עובד: שלוחיה בעירק וסוריה לא תקפו את הכוחות האמריקניים, ספינות הפליגו בחופשיות בים סוף והמפקחים דיווחו שההעשרה הואטה בצורה דרמטית.
כמה פרשנים סבורים שהיה זה שקט זמני ומטעה, אם כי המודיעין האמריקני סבור שאירן לא עמדה מאחורי מתקפת חמאס וכנראה גם לא ידעה עליה. חמאס כנראה חשש מדליפה, לנוכח עומק החדירה של המודיעין המערבי לאירן. אבל ברגע שהמלחמה פרצה, שלוחיה של טהרן נכנסו לפעולה. עם זאת, היו סימנים לכך שאירן, השקועה בבעיות פנימיות, רוצה להגביל את העימות.
הטיימס מזכיר את כוונתה של ישראל להנחית מהלומת מנע על חיזבאללה ואת לחצו של הממשל להימנע מכך. יועציו של ביידן סברו שהצליחו למנוע, או לפחות לעכב, מלחמה רחבה יותר – עד ההסלמה בימים האחרונים. הדאגה בוושינגטון כעת היא פחות מהתקפה של חיזבאללה על ישראל, ויותר מהתקפה של ישראל על חיזבאללה – מדווח העיתון. ארה"ב הבהירה לישראל שתיחלץ לעזרתה אם חיזבאללה יחצה את הגבול, אך לא להפך.
חיזבאללה נראה כמי שנזהר שלא לתת לישראל סיבה למבצע צבאי. ככלות הכל, אירן בנתה אותו כהגנה על עצמה ולא על הפלשתינים וזו הסיבה העיקרית שהיא רוצה להותיר אותו מחוץ למלחמה בעזה, ולא להסתכן בכך שישראל תכה אותה במישרין. אולם, פקידים אמריקנים אומרים שלאירן אין שליטה מבצעית על שלוחיה ושהאינטנסיביות של ההתקפות בגבול ישראל-לבנון עלולה להוביל לעימות רחב יותר.
