מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" חיות שלוש קבוצות של אזרחים, שלכל אחת מהן מאפיינים יחודיים, בתנאי
עקורים מביתם וממסגרות חייהם הנורמטיביות1: אזרחי ישובי עוטף עזה לרבות העיר שדרות, אזרחי גבול הצפון וחלקים ניכרים מאזרחי איו"ש במיוחד באזורי חברון, השומרון וגוש-עציון. הנסיבות הפרטניות שונות ולמצב הבסיסי של כ"א מהקבוצות מאפיינים יחודיים לפחות בחלק מתחומי החיים. אולם משותפת להן העובדה שנקרעו מאורח חייהן התקין, "הושלכו בצוק העיתים" למציאות אחרת קשה ומאיימת בהרבה מזו שבחרו לחיות בה, ובמידה רבה הוזנחו על-ידי הרשויות הממלכתיות שתפקידן לטפל בקבוצות כאלה בשעות חירום. זו מציאות הפוכה למציאות אותה היינו מבקשים לראות כמצב חברתי-סולידרי שיגרתי ותקני. שני גורמים מרכזיים מכתיבים את אופי הקשיים והיקפם - תנאי המלחמה והקרבה לאזורי המלחמה, והגיוסים הנרחבים עליהם הכריזה הממשלה לשם מתן מענה צבאי לצרכי ואילוצי המלחמה.
מענים אזרחיים לצרכי המלחמה
המציאות הבלתי שגרתית והאופן הפתאומי בו מתחילה לרוב מלחמה מחייבים שהמדינה תערך למתן מענים מדינתיים אפקטיביים לצרכים אזרחיים דחופים היה ותקלע מתוך בחירה או מתוך הפתעה למצב הבלתי-שיגרתי של מלחמה. לטעמי ההיערכות הבסיסית ביותר והקלה ביותר למימוש קשורה בתכנון תקציב המדינה. הערכת הממשלה להסתברות היקלעותה למלחמה בשנת תקציב נתונה חייבת להשתקף ברזרבה תקציבית לתכלית זו, רזרבה שיכולה להצטמצם מדי רבעון עם ההתקרבות לסוף שנת התקציב (ניצול סעיף תקציבי זה יבוקר על-ידי ועדת החו"ב בכדי להבטיח שינוצל על-פי כוונת המחוקק)
2. נראה שמדינת ישראל נתפסה בסוגיה זו בלתי מוכנה בעליל, ולמעלה משלושה חודשים אחרי האירוע המכונן שהצית את המלחמה, עדיין לא התאוששה ועדיין איננה מספקת לאוכלוסייה הפגועה מענים שלמים וראויים.
תכלול הצרכים וניהול המשאבים
הרושם הברור הוא שאין בממשלת ישראל גורם מתכלל אחד של המאמצים לתמיכה וסיוע במשפחות העקורים, שמספרם מוערך כיום בכ-150 אלף נפש
3. הסוגיות הבוערות: מקורות קיום שהושבתו, נהרסו או נסגרו (לרבות זמנית) בגלל מחסור בעובדים, גיוסים, פגיעות מצד האויב וקשיים אישיים או משפחתיים. אי-קיום הקצאות לשעת חירום לצרכים אלה במקור בתקציב המדינה השוטף לשנת 2023. שאר הנושאים נוגעים למשרדים החברתיים ואין ספק שבצורה הנוכחית של מבנה הצרכים, לא נערכו מבעוד זמן לצרכי שעת חירום. מצד שני הסתבר שעומד לרשות משרדי הממשלה ציבור אזרחי עצום שאינו כלול בשלוש הקבוצות הנ"ל ומוכן לעזור בהתנדבות למערך הלאומי הבסיסי, אבל אין מי שיארגן ויתכלל פוטנציאל זה. על-פי הבנתי הבסיסית מי שאמור היה לעשות זאת היא רח"ל - רשות החירום הלאומית, אך גם היא נראית מקרוב ומרחוק ככלי חסר תועלת בכגון אלה.
שאלת יסוד המנסרת בחלל האוויר היא עד מתי עתיד מצב זה להימשך ולהתרשמותי אין כיום בממשלה או מחוצה לה מי שיכול לענות על כך תשובה מוסמכת שתשמש בסיס לתכנון חירום לאומי לפרק זמן של 6 - 12 חודשים, שיסייע לחולל סדר והתייעלות בתגובת המערכות הפועלות כאן ושם. שעת חירום מתאפיינת בסטיות, לעיתים משמעותיות, בחלוקת הצרכים המגזר הציבורי (למשל, צרכים רפואיים מסוגים שונים או שירותים סוציאליים) בהשוואה לזמנים רגילים, ומן הדין שיאספו נתונים מתקופות מלחמה קודמות, ינותחו ויהוו בסיס נתונים מתעדכן לתכנון עתידי.
צה"ל מול המגזר האזרחי
התארגנויות בנושאים צבאיים ופרה-צבאיים במסגרת מערכת הביטחון מתעשתות במהירות ונערכות יחסית טוב לטיפול במשימות גם כאשר לא הוכנו להן היטב מראש. הדבר נובע מהמבנה ההירארכי של הצבא ומין העובדה שכאשר צריך ובהרבה מקרים גם כשלא צריך הוא מתפקד תחת ההילה המוגדרת כ"שעת חירום" כשהוא מקצר דרכים ומסלולים ומנצל את מלוא ארסנל הציוד וכוח האדם שלו בדרכים מקוצרות בהרבה מהדרך האזרחית הנורמטיבית של מציאות רגילה. עובדה זו מעוררת שתי שאלות שיהיה צורך לתת את הדעת עליהן אחרי המלחמה, להגדיר להן פתרון יעיל וליישם אותו ללא דיחוי.
להערכתי שאין זה משנה כיצד בדיוק תסתיים מלחמה זו, בפועל היא לא תסתיים בהכרעה ברורה ומהותית, משום שישראל החלה אותה כשהיא איננה מוכנה. כמו-כן צה"ל
מופרע במהלכיו הצבאיים על-ידי הממשל הדמוקרטי בארה"ב ועל-ידי קבוצות חתרניות מבית שמשתפות פעולה עם ממשל זה ומחפשות בעיקר דרך להפיל את נתניהו בהקדם. המטרה כאן היא לקדם את הרעיון ההזוי של "שתי המדינות", פרי הבאושים של הסכמי אוסלו שהביאו עלינו את האינתיפאדה השנייה, את חמאס וסבבי הלחימה מולו, את חיזבאללה (אחרי הבריחה מלבנון בשנת 2000) וגם את המלחמה הזו בהנהגת אירן.
ההבנה הרציונאלית שניצחון חד וברור במלחמה הנוכחית היא הדרך היחידה שתרחיק מאיתנו מלחמה נוספת וקשה יותר תוך שנים לא רבות, רווחה בציבור בתחילת המלחמה. בהשראת האמור לעיל הולכת הבנה זו ומיטשטשת
ומסכנת את העתיד. לכן, אלא אם יקח המערב בראשות ארה"ב על עצמו השבת אירן ומכונת המלחמה האזורית שלה לממדיה הנכונים והרצויים,
אנו צפויים בחמש השנים הקרובות לסיבוב מלחמה נוסף. היערכות לסיבוב לחימה נוסף איננו עניין לשבועות או חודשים ובכל מקרה יהיה חייב להיות חלק משיקום נזקי מלחמה זו. בטווח הקצר חייב מימוש הפתרונות לעבור דרך יוזמות הציבור בסיוע ממלכתי נדיב ככל האפשר. זאת ניתן להשיג רק באמצעות הזרמת המשאבים הדרושים לנזקקים במעגלי אישור וביצוע קצרים ככל האפשר.
שיקום מואץ דורש מלווה מלחמה לאומי
אחת הדרכים לעשות זאת היא להידרש לפתרון הוותיק והטוב של מלוות מלחמה לאומיות, שנהגו במקומותינו מיד אחרי קום המדינה ונועדו להאיץ את השיקום הצבאי-אזרחי הלאומי במאמץ מוגבר ויוצא דופן. הרעיון הוא להיעזר באזרחים בעלי יכולות, להקטין תלות באחרים ולפצות את המשתתפים הפעילים במקום ארגונים פיננסיים זרים. במלווה משתתפים כלל האזרחים בשיטות פרוגרסיביות, על-פי אמצעיהם. הדבר מעמיד לרשות הממשלה מקורות נוספים מבלי לחבל בכלכלה השוטפת. הסדר זה יש להחזיר במהירות לפעילות מואצת, משום שכלכלה יעילה ומתפתחת היא זו שתוכל לספק את המקורות למכלול הרפורמות שעל הצורך בהן הצביע וממשיך להצביע המשבר הנוכחי.
לאחר סיום פעולתה של ועדת חקירה ממלכתית שתוקם אחרי המלחמה, אם זו תמליץ על בחירות חדשות, יערכו אלה בסדר זמנים קצר ומצומצם ככל האפשר. משם ניתן יהיה להמשיך ברפורמות ובהיערכויות הדרושות להמשך אתגרי העשור. חייבים לחזור לדרך הדמוקרטית אבל בכללי משחק משופרים ובשיתוף-פעולה לאומי כולל.
דריכה במקום מחוללת נזק מצטבר. לכן, הבאת המלחמה לסיום בתנאים שעליהם החליטה ישראל, גיוס משאבים לשיקום והנעת תהליכי שיקום מהירים הם צורך של הביטחון הלאומי. הפרעות מכל סוג שהוא הן חבלה מפורשת במאמץ המלחמתי ובהשתקמות מנזקי המלחמה.