השופט: רון גולדשטיין, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום שלישי, 26.12.2023, שעה 09:45

הנושא: חדלות פרעון

השופט רון גולדשטיין מוודא שהצדדים קיבלו את החלטתו ושהחייב נוכח באולם והנאמנת מדווחת שיש מחלוקת בין הצדדים לגבי הסדר החוב; היא המליצה על 40 תשלומים של 1,900 שקל כל אחד, אך החייב סירב. גולדשטיין נכנס מיד לעובי הקורה ומפגין בקיאות רבה בפרטים: "אולי גבירתי תסביר לי. הרי היחיד [החייב] שילם, היה פיגור אחד, אני לא יודע אם הוא הוסדר, 650 שקל. אולי הסבר יותר מפורט וסדור למה תחילה היה לדעתכם מקום לקבוע 2,500 שקל, הסבר לפער שהיה בתקופת הביניים. זה בסדר שלפעמים יש פער, משלמים X ואז מתברר שיש אפשרות ליותר. אבל הסבר יותר מפורט לפער. היחיד ציין בדוח שיש הוצאות רפואיות, אני לא יודע אם הוא עומד על כך, האם התקבלו אסמכתאות על ההוצאות, אשמח לקבל הסבר על זה". הנאמנת אומרת שמדובר בצנעת הפרט וטוענת שעל החייב למצות את כושר ההשתכרות. גולדשטיין: "אני מבין שהוא ממצה את כושר ההשתכרות". אחרי עוד כמה הסברים של הנאמנת, גולדשטיין פונה לבא-כוחו של החייב: "אולי אדוני יתייחס גם למשך התקופה וגם לסכום החודשי, בשים לב לכך שעל פני הדברים זהו צעיר שממצה את כושר ההשתכרות, והשאלה המרכזית היא היקף ההוצאות והעובדה שאין אנשים הסמוכים על שולחנו ותלויים בו כלכלית. "השאלה היא האם היקף ההוצאות [ראוי] למי שמבקש ליהנות מהחסד שעושה איתו המחוקק. נכון שהוא ממצה את כושר ההשתכרות, אבל צריך לבדוק גם את צד ההוצאות. צריך לראות מה מתאים לנסיבותיו של היחיד. השאלה היא האם נכון שמי שמרוויח 7,900 שקל, מוציא 8,100 שקל כשהוא נושא על גבו חובות של 200,000 שקל. "תקופה של 40-36 חודשים בהחלט מעוררת התלבטות, אבל אני לא יכול לומר שעמדת הממונה [על חדלות פרעון] והנאמן לא סבירה. איך אדוני הגיע לסכום שהוא הגיע לפי נוהל הממונה? איך אדוני מתמודד עם מה שכתוב בדוח, שההכנסה הממוצעת היא 7,300 ולא 6,300? וגם שכושר ההשתכרות הוא 7,900. "אני לא ראיתי אסמכתאות [להוצאות הרפואיות] כי לא הוגשו, ואני מכבד את רצונו של היחיד לשמור על פרטיות. השאלה היא האם נכון להפחית את הסכום הזה מהסכום החודשי. או שמגבשים הסכמה או שמציגים את כל החומר, כדי שבית המשפט יוכל לקבל תמונה מלאה של הצרכים הכלכליים והרפואיים של היחיד. איך אדוני הגיע למספר? תסביר את המתימטיקה. זה בהנחה שזה 6,638 [שקל לחודש הכנסות]. אנחנו לא בודקים רק תלושים בפועל אלא את כושר ההשתכרות. אדוני מכיר את הנוהל".

"אי-אפשר להתעלם מהמחדלים"

לבסוף גולדשטיין "מציע להגיע להסכמה, איכשהו להתחשב בנושא הרפואי, שהתקופה תהיה 40 חודשים. ההתנהלות בתיק הזה, אף כי הייתה בסדר יחסית לתיקים אחרים, היא לא הייתה ללא רבב". גולדשטיין מציע להתיישר לפי עמדת הממונה: 1,500 שקל כפול 40 תשלומים. בא-כוחו של החייב מתקשה להסכים וגולדשטיין משיב: "אני מבין את הקושי. הסברתי לאדוני את העניין. אם זה יבוא להכרעה שיפוטית, זה לא [יהיה] בפני. אין לי את האסמכתאות [הרפואיות] ולכן יש קושי להתחשב בזה. מתוך ניסיון לבוא לקראת היחיד ולהפחית 400 שקל שזה סכום משמעותי, לכן כדאי לשקול את ההצעה הזאת. אומנם עוד ארבעה חודשים, אבל מבחינת האינטרס הציבורי אי-אפשר להתעלם מהמחדלים שהיו פה". בא-כוח החייב מתרצה וגולדשטיין עובר הלאה: "ראיתי שהייתה המלצה להכשרה כלכלית. איפה הדברים עומדים? כדאי שהיחיד יגש בנסיבותיו, זה לא עולה כסף. ארבעה מפגשים שנותנים כלים להתנהלות לעתיד. זה מתחייב מהוראות הדין, השאלה מה עמדת הצדדים". כולם מסכימים וגולדשטיין מכתיב פסק דין תוך הישענות על נוסח מוכן מראש.

"ניתן להבין את מצוקתו של הנושה"

בתיק הבא מדווחת הנאמנת על תוכנית פרעון מוסכמת של 800 שקל כפול 43 חודשים; "זה חמישה תשלומים פחות ממה שהממונה הציע", מגיב גולדשטיין מיידית. הוא ממשיך להפגין בקיאות בפרטים: הוא יודע כמה החייב משתכר וכמה מזונות הוא משלם, ו"ראיתי שהוא עובד כללי במקום שנקרא 'פיתה ביד'. עכשיו הוא לא עובד שם? הוא חזר לשיפוצים? יש רכב או אין רכב? היה משהו על לנדקרוזר שירד מהכביש. גבירתי קיבלה אסמכתאות על הדבר הזה?" לדיון התייצבה באת-כוחה של חברה נושה - 157,000 שקל מתוך חובות של 1.8 מיליון שקל - המתנגדת להסדר וטוענת שהחייב יכול לשלם 2,000 שקל בחודש. "יש בתיק החלטה של בית המשפט מכוח סמכותו שקצבה את המזונות", מזכיר לה גולדשטיין, וליתר הצדדים - ש"אפשר להבין את הקושי של נושה, היא בהחלט יכולה להעלות את זה בפני בית המשפט". כאשר באת-כוחו של החייב נכנסת לדבריה של באת-כוח הנושה, גולדשטיין מגיב מיד: "הנאמנת הסבירה את דבריה ואני מבקש לא להתפרץ". היא עושה זאת שוב. גולדשטיין: "רגוע, גבירתי, אנא ממך". הוא גם מעיר, ש"יש ליחיד דמי מחיה כמו כל אחד שצריך להשאיר לו". אחרי עוד כמה שאלות גולדשטיין מודיע: "אנחנו נצא להפסקה של חמש דקות, אני אחזור ואקריא את ההחלטה". אכן, גולדשטיין חוזר ומקריא את מה שכתב בלשכה. הוא מתמצת היטב את טענות הצדדים ומזכיר: "תכלית החוק היא לתת צו לשיקום כלכלי ולמעשה לא היה חולק על כך בדיון לפני". יש הסכמה בין החייב, הנאמנת והממונה, אם כי "יש ממש בטענה שהיקף הדיבידנד בתיק זה לא צפוי להיות גבוה וניתן להבין את מצוקתו של הנושה. אבל אין מקום לקבוע תשלום חודשי של 2,000 שקל. בהתחשב בכך שדמי המחיה הסבירים הם 4,000 שקל והמזונות הם 6,000 שקל, יש מקום לקבל את עמדתה החילופית של בא-כוח הנושה", והוא פוסק 1,000 שקל לחודש על פני 43 חודשים.

השורה התחתונה: בקיאות רבה בפרטים ושמירה על אווירה עניינית מאפשרים לגולדשטיין להגיע להסכמות בשני התיקים; יש לציין שהדיונים לא היו קשים לניהול ושהפערים לא היו גדולים. בדומה לרוב שופטי חדלות הפרעון, גולדשטיין שם את הדגש על החייב, אם כי בתיק השני הלך צעד קטן לעבר הנושים.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.