חברַי ואני קיימנו דיאלוג ממושך על תרבות השקר בצה"ל ובצבאות אחרים בעבר והיום, בכל הממסד הפוליטי ובמין האנושי. החלטנו לא להסתפק בתאור המצב (כמו שתואר ונותח בפרקים הקודמים), שבו הבחינו עוד אנשים, אלא לחקור את סיבותיו ואת המנגנון המפעיל אותו. החלטנו לא ליטול הסבר מאחת הדיסציפלינות ממדעי ההתנהגות, כיוָן שהמציאות הוכיחה כי כולן נכשלו בהנעת תיקון. החלטנו גם לא לתת הסבר דיסציפלינרי חדש במסגרת הפרדיגמה הקיימת במדעי התנהגות האדם, אלא לנסות להגיע לאבני היסוד ולנסח פרדיגמה חדשה ורלוונטית.

מתודולוגיה:

בחרנו בגישה מדעית הוליסטית, הרואה את המציאות כמערכת רשתית, רב-רובדית אחת; המתחלקת לתת-מערכות, שגם הן מתחלקות. במערכת העל ובתת המערכות מתקיימות אינטרקציות (פעולות גומלין) אֲנָכיות ואופקיות. המציאות, על כל מערכותיה האורגניות והבלתי-אורגניות, מתפתחת מן הפשוט אל המורכב, וקורסת לפשוט. מכאן, שמדובר בכיוון טלאולוגי (תכליתי) ברור, ולא במציאות מכניסטית כאוטית, כפי שקובעת הפרדיגמה הניוטונית. אנשי מדע ופילוסופים הקדישו לאורך כל ההיסטוריה מחשבה רבה לתופעות, שהעסיקו את בני האדם. חשיבה זו יצרה תובנות. חיפשנו רעיון משותף לכל המדענים והפילוסופים, רעיון המסביר את מנגנון אי-הפקת הלקחים, שבניסוח כללי יותר הוא – מנגנון התנגדות לשינויים.

רעיון ההתמדה וההתנגדות לשינויים העסיק, בין היתר, את הפילוסופים והמדענים לאורך כל ההיסטוריה, ואלה הבולטים שבהם:

• הרקליטוס "האפל" מאפיסוס, פילוסוף יווני, במאה השישית לפני הספירה.

• היפרכוס מרודוס, אסטרונום ומתמטיקאי יווני, במאה השנייה לפני הספירה.

• יוהן פילופונוס מאלכסנדריה, מדען ופילוסוף, במאה השישית לספירה.

• אבן סינא, הרופא והפילוסוף המוסלמי, במאה העשירית.¹

• ז'אן בורידאן, דיקן אוניברסיטת פאריס, במאה ה-14.

• רוב המדענים והפילוסופים הגדולים במאה ה-17, שבה נוצר המדע המודרני; לרבות גלילאו גליליי, רנה דקארט, ברוך שפינוזה ואייזיק ניוטון, שקיבע את התובנה בחוק התנועה הראשון שלו.

• ארנסט מאך, פיסיקאי ופילוסוף צ'כי, שפיתח במאה ה-19 את עקרון מאך.

• הפיסיקאי היהודי אלברט איינשטיין, במאה ה-20, שיצא מעקרון מאך לפיתוח תורות היחסות שלו.

הוליסטי מכולם היה הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה שקבע בספרו "אתיקה: "חתירתו של כל דבר להמשיך בישותו,² אינה אלא מהותו בפועל של הדבר". מכאן, לפי שפינוזה, המדובר לא רק בתחום המכניסטי (כפי שניתן לטעון לגבי גלילאו וניוטון), אלא בכל מופע במציאות, מן הפשוט ביותר – הדומם – ועד המורכב ביותר – האדם.

את השינוי נכנה – אִיום. שינוי מוחלט הוא קריסה. השערה: התנגדות לשינוי היא אלגוריתם-רף של הוראת, המובנה בכל מה שנמצא. קיימת ביקום – ולא רק במערכת האורגנית – מערכת חיסונית, שאף כי אינה מונעת שינויים (מחלות) וקריסות (מוות), היא פועלת נגד איומים, ובכך מאפשרת את עצם הקיום. את מנגנון הפעולה של המערכת נכנה: "עקרון השרידות". הנחת יסוד ראשונה (אקסיומה) של פילוסופיית הביטחון: כל מה שקיים בעולם הוא בעת ובעונה אחת גם מאוים וגם מאיים (גם משתנה וגם משנה). המציאות היא פעילות גומלין ביניהם. אינטרקציה זו המונעת על-ידי אנרגיית התודעה האלוהית לכל מי שמאמין והקוסמית למי שאינו מאמין, וזה אותו דבר, הנמצאת ביסוד כל הדברים, מחוללת את כל הכוחות המניעים את מה שיש. בכך ביססנו את נקודת המוצא לעיל. הנחת יסוד שניה: למציאות יש תכלית – להתנגד לשינויים והתנגדות זאת מניעה את השינויים. תולדות האדם, שהוא היש בעל התודעה הגבוהה ביותר – כפי שנוסח כבר בספר בראשית ובפילוסופיה של אריסטו לפני אלפיים וארבע מאות שנה – הן תולדות פיתוח אמצעים לנטרול איומים/שינויים, ואמצעים אלה מובְנים לשרוד, ומפתחים אמל"ח. כך, המציאות נעשית מורכבת יותר ויותר. בעוד שהדומם – שתודעתו פשוטה, מגיב על איום/כוח שהופעל עליו כפי שניסח ניוטון בחוק השלישי של התנועה, האדם – גבוהה ומורכבת, מתכנן טקטיקות ואסטרטגיות לנטרול איומים פשוטים ומורכבים, בכל חלקי המערכת המורכבת שלו. היכולת לפתח טקטיקות ואסטרטגיות לנטרול איומים היא מוֹתר האדם, היא הפונקציה האבולוציונית/שרידותית של האינטליגנציה. עקרון אי-החשיפה הוא נגזרת של עקרון השרידות. ללא חשיפה אין הפקת לקחים.

• להתקיים – משמע לנטרל איומים.

• חשיפה היא איום, וחשיפת ליקוי – קל וחומר.

• ללא חשיפת ליקויים אי-אפשר לפתח דיסציפלינה של הפקת לקחים, וממילא אי-אפשר להפיק לקחים. לפיכך גם אי-חשיפה היא איום.

• בניגוד למערכות פחות מורכבות, ולפיכך פחות מתוחכמות, בני-אדם מבינים את האיום שבחשיפת ליקויים, ומתאמצים למונעו.

• התנהגות זו מהווה כשלעצמה איום, ויוצרת את פרדוכּס השרידות.

• רק אם נבין את המנגנון, שלפיו פועל עקרון השרידות ונחשוף אותו לעיני כל, נוכל להתגבר על הפרדוכּס, ולנטרל את העיקרון, חלקית, לפחות.

_________ בשבוע הבא: התפקוד הלקוי של מערכת הביטחון של ישראל בין מלחמת ההתשה שלאחר מלחמת ששת הימים ועד הטבח בעוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023; ויתור על מטרות לאומיות ועל נכסים לאומיים; צה"ל איננו צבא מקצועי אלא מיליציה.

1. לפי חוקר המוצא על ערביי ישראל, מוצאו של אבן סינא הוא יהודי. 2. לשרוד.