השופט: רונן אילן, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום שני, 1.1.2024, שעה 08:30

הנושא: חדלות פרעון

בעיה רוחבית שהמדור נתקל בה שוב ושוב בתיקי חדלות פרעון היא המו"מ המתנהל ממש על סיפו של הדיון בבית המשפט, ולפעמים אפילו תוך שהצדדים מבקשים לדחות את תחילתו כדי להמשיך להידבר. כבר עמדנו על כך בקצרה מספר פעמים בעבר, אך מה שהתחולל באולמו של השופט רונן אילן מצדיק התייחסות נרחבת. לפני הדיון האמור להתחיל בשעה 08:30, משוחחים באי-כוחם של הממונה על חדלות פרעון והחייבת, וגם החייבת עצמה משתתפת בשיחה: מבררים איתה פרטים ושואלים מה היא רוצה להשיג. לאחר שעורכי הדין מגיעים להסכמה, בא-כוחה של החייבת אומר למרשתו: "אחרי הדיון אני אסביר לך מה בדיוק הולך לקרות" - והרי לנו כל הכשל במשפט אחד. גורלה הכלכלי של האישה נחרץ תחת לחץ ורק אחרי שהדברים ייחתמו - היא תדע בדיוק מה נעשה. אותה תופעה מתרחשת גם בהמשך, כאשר לכך מצטרפת העובדה שאותו עורך דין (מטעם הנאמן לחייבים) אמור להופיע בשני אולמות במקביל. שוב מתנהל מו"מ באולם, שוב הצדדים בודקים כעת את הנתונים שאמורים היו להיות מוכרים להם עוד לפני לכן, שוב באת-כוחה של החייבת מבררת איתה רק כעת פרטים שצריכים היו להיות בידיעתה הרבה קודם. הדיון קבוע ל-09:00, השעה כעת 09:10, אילן נכנס, אבל בא-כוחה של החייבת מבקש עוד כמה דקות והוא מבקש מהקלדנית לקרוא לו כאשר הצדדים יהיו ערוכים. באת-כוחה של החייבת מסכימה להצעת הממונה, ורק אז אומר לה מהי ההצעה ומסבירה לה את חובת הגשת הדוחות ואף ממשיכה בבירור הפרטים. בתיק שקבוע ל-09:30 מנהלת כעת באת-כוח הממונה מו"מ עם החייבת, באת-כוחה ובא-כוח הנאמן. רשמתי לעצמי: "מו"מ מאוד מפורט, לא דיברו מילה קודם". זוהי תופעה פסולה וחמורה מכל היבט שהוא. כמובן שעדיף להגיע להסכמות, אך אין שום הצדקה שהיא לכך שהמו"מ יתנהל בצורה שכזאת, בוודאי לא כאשר החייבים אינם יכולים לחשוב ולהתייעץ ולעיתים גם אינם מבינים במה מדובר. אין היום תירוץ של חוסר יכולת להידבר לפני הדיון; התקשורת המודרנית מאפשרת זאת בקלות. השופטים יכולים וצריכים לסייע לצמצומה, בכך שיבהירו שהדיונים מתחילים בזמן ושלא ימתינו כדי שהצדדים יידברו. רוצים להידבר - בבקשה, או שתגיעו מוכנים לדיון או שהוא יידחה ואז תבואו מוכנים. במצב הנוכחי, לכל הפחות מראית פני הצדק נפגעת קשות - ואולי גם הצדק עצמו.

"כולם רוצים שהיא תצא לדרך חדשה"

כעת ניתן לעבור לדיונים ממשיים. אילן נכנס ב-09:47 לתיק של 09:30, מקבל עידכון על חילוקי הדעות בין הצדדים ומעיין בעצמו בתיק - אולי גם הוא לא לגמרי מוכן. הוא שואל האם ניתן לפנות לביטוח הלאומי כדי שהחייבת תקבל את המזונות שבעלה לשעבר אינו משלם, וניגש ללב העניין: "אין פה אף טענה שהיחידה [החייבת] מתנהלת שלא בתום לב בצבירת החובות ובתהליך. לכן תקופת השיקום שהוצעה היא בדיוק זו שקבועה בחוק, 36 חודשים, איש לא מציע להאריך. השאלה היחידה היא מה הסכום [החודשי] הנכון שמאזן בין השיקום לבין האינטרס הציבורי שהנושים יקבלו לפחות משהו. השאלה היא כושר ההשתכרות, שהוא בחוסר ודאות בגלל המצב במשק. איש אינו יודע מה יקרה ב-2024. גם ב-1 בינואר 1940 לא חשבו שיכול להיות יותר גרוע והיה יותר גרוע. "אפשר להמתין, אפשר להחליט על תקופה של תשלום נמוך ואחר כך העלאה מתונה כמו שמציע הנאמן ולבקש לשנות אם הנסיבות ישתנו לרעה. אי-אפשר לקחת רק את הנקודה הכי נמוכה שהיא מצויה בה ומכאן לעשות את החשבון. ברור שקשה לגדל [לבד] שלושה ילדים. כולם רוצים שהיא תצא לדרך חדשה, זו מטרת ההליך הזה. בעוד שלוש שנים היא תוכל לצאת לדרך חדשה, ונראה איך היא תעמוד בתהליך הזה, שלא תצבור חובות חדשים". אילן ממשיכה בנימה אנושית ועניינית כאחת: "אם גבירתי רוצה שכרגע לא תינתן החלטה, אולי אפשר לדחות את הדיון בכמה חודשים. בינתיים גבירתי תשלם את מה שמציע הנאמן - 250 שקל [לחודש]. ניפגש בעוד שישה חודשים ונראה, וששת החודשים יובאו בחשבון [של שלוש שנות השיקום]. אפשרות שנייה היא לקבוע עכשיו ולתת לה ודאות". באת-כוחה של החייבת מבקשת לשוחח איתה. אילן פונה לנאמן: "אולי כדאי שגם אדוני ישוחח איתם. אין לי כמובן התנגדות שאדוני יישב פה. תנסו להגיע להסכמה". נקדים את המאוחר ונספר, כי הצדדים מאמצים את הצעתו של הנאמן, כפי שלמעשה גם המליץ אילן.

"ברור שגבירתי מדברת מדם ליבה"

לחייבת הבאה יש בעיה קשה מן הרגיל: היא לא עמדה בתשלום לעורך דינה, שהפך בעצמו לאחר מנושיה וכעת היא איננה מיוצגת. הנאמנת מעדכנת שהחייבת גם צברה מחדלים, ומבקשת לדחות את הדיון בחצי שנה כדי שזו תוכל להשיג ייצוג. בתיק הזה אילן מוכן היטב ומתמקד בדירה שאת מחציתה ירשה החייבת: "צו זמני ניתן לפני חודשים ארוכים; מה נעשה מאז? גבירתי מבינה מה שאמרה באת-כוח הנאמן? אז אני אסביר. למרבה המזל או לרוע המזל יש לך זכויות בדירה שקיבלת בירושה ולכן יש אפשרות לפרוע את החובות ממכירת הזכויות בחצי הדירה. הנאמן חייב לפעול כדי לממש את הזכויות, אבל ברור שזה הליך לא פשוט, זה לפנות את הדירה שגבירתי גרה שם וזה לא דבר שרוצים להגיע אליו. "לכן באת-כוח הנאמן מציעה לדחות את הדיון בשישה חודשים כדי לאפשר לגבירתי לקחת עורך דין, אולי לפנות לסיוע המשפטי כדי שיוכלו לממש את הדירה ולפנות אותה". החייבת בוכה ומסבירה שהיא מתגוררת בדירה עם אחותה הסיעודית. אילן משיב בסבלנות רבה: "גבירתי צריכה שמישהו יסייע לה בהליך, שיסביר לגבירתי את המצב המשפטי ויציג את העמדות של גבירתי בפני הנאמן והממונה. יש מוסדות שנותנים סיוע למי שלא יכול לממן עורך דין. יהיה לגבירתי קשה מאוד להתמודד לבד. ברור שגבירתי מדברת מדם ליבה, אבל יש נושים שזכותם להיפרע ויש הסדרים שעושים כשמפנים אנשים מבית המגורים שלהם. גבירתי צריכה להיות ערה למצב המשפטי ולקבל סיוע משפטי. אני אדחה את הדיון לפי היומן ואני מציע לגבירתי לא לחכות ולפנות למי שיוכל לתת סיוע משפטי". בנה של החייבת מסביר שהיא אינה יכולה לשלם, אמו מתייפחת ואילן מבקש להתקדם: "גבירתי, תשבי בבקשה. אם היא מתקיימת רק מקצבאות של ביטוח לאומי, היא יכולה לפנות לממונה ולהגיש בקשה. מי שמתקיים רק מקצבאות, לא גובים ממנו תשלום חודשי. הנושא שאיתו צריכים להתמודד הוא הנכס שאפשר להיפרע ממנו. אני מציע לגבירתי לעשות כפי שהנחיתי - לקבל סיוע משפטי". אילן מכתיב החלטה ברהיטות, מכניס את הפרטים בצורה תמציתית ומסביר את נושא הדירה. "כיוון שהיחידה אינה מיוצגת בדיון היום, הוצע ליחידה במהלך הדיון ומוצע גם כעת לפנות לקבלת ליווי משפטי, כדי להתמודד עם הדרישות הכרוכות בהמשך ההליך בכלל ובנוגע למימוש הזכויות בדירה בפרט". הוא דוחה את הדיון לחודש ספטמבר ופונה לחייבת: "גבירתי תקח בבקשה את הפרוטוקול ותרשום ביומן שלה את התאריך כדי שלא תשכח, ואני מציע מיידית לגבירתי לפעול לקבל סיוע משפטי".

השורה התחתונה: אילן מאזן בין יעילות לסבלנות, ומפגין גישה אנושית שאינה באה על חשבון ההליך הראוי. ברמה הרוחבית, יש לטפל בתופעת דיוני הלחץ - וכאמור, גם השופטים יכולים לתרום. כפי שראינו, אילן מוכן לתת לצדדים את הזמן להידבר - בהחלט ראוי, אך השאלה היא מה המחיר.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.