לשם כך נחוצים המהלכים הבאים:
- הגברת הלחץ על קטר, ישירות ובאמצעות ארה"ב, באמצעות איומים ואולטימטומים ברורים וכן קמפיין עולמי נרחב לחשיפת תמיכתה בארגוני טרור, שחיתותה באמצעות ממון והיותה גורם מערער יציבות - בין היתר על-ידי הפעלת רשת אל-ג'זירה כפלטפורמה תקשורתית, המשמשת שופר לחמאס ומסיתה קהלים ערבים נגד משטרים במרחב. הגברת הלחץ על קטר עשויה להוביל אותה למהלכים נגד חמאס שיאיימו עליו באובדן מימון ומקום מוגן להנהגתו, ויערערו את ביטחונו העצמי.
- העדפה לתיווך מצרי על פני תיווך קטרי והידוק התיאום עם מצרים, לגבי מתווה סיום המלחמה ולגבי הטיפול בציר פילדלפי כתנאי הכרחי למניעת התעצמות צבאית מחודשת של חמאס.
- מסרים לציבור הישראלי: חשיפת בסיסי האסטרטגיה החמאסית והסיכונים הכרוכים בה, ובעיקר הבהרה לפיה השגת מטרות המלחמה הכרחית ושלצורך כך נדרשים "זמן ואורך רוח", כפי שהצהיר הרמטכ"ל, הרצי הלוי, ב-13 בינואר.
- סיכול כל יוזמה לממשלת אחדות פתח-חמאס, שתהווה תשתית לצמיחתו מחדש של חמאס והשתלטותו על המערכת הפלשתינית.
- הידוק התיאום עם ארה"ב לגבי ההכרח שבפירוק המערכת החמאסית וגיבוש הסכמות רחבות לגבי דרך הפעולה הנחוצה לשם כך, לצד התנגדות עיקשת לחזרת עקורים לצפון הרצועה, לצד הצעות יצירתיות לשיפור מנגנון הסיוע ההומניטרי. כך למשל, אפשר להציע תיחום אזור סיוע הומניטרי, שרק אליו יועבר הסיוע באופן מבוקר ושיוגדר "אזור בטוח" (sanctuary), שבו לא תותר כל פעילות צבאית ושיהיה בטוח לחלוטין עבור השוהים בו.
- הצגת רעיון מסודר ל"יום שאחרי", הקמת משטר נאמנות בינלאומי בהובלת ארה"ב ובהשתתפות מדינות האזור בדגש על מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות, וגיוסן למתווה המוצע, במסגרת ארכיטקטורה אזורית חדשה, המושתתת על נורמליזציה בין ישראל לבין המדינות הערביות בדגש על סעודיה. משטר הנאמנות יפעל לניהול השטח והאוכלוסייה ברצועת עזה ולשיקום הרצועה, במקביל להקמת שלטון מקומי טכנוקרטי, שייחנך על-ידי משטר הנאמנות ושאליו יועברו הסמכויות בהדרגה ובאחריות, עד עצמאות מלאה. תהליך זה אמור להימשך לא פחות מחמש שנים.
במקביל ובחסות הארכיטקטורה האזורית החדשה, שתייצר מרחבי הזדמנויות וגמישויות שאינם קיימים בערוץ הבילטראלי ישראלי-פלשתיני (שממילא מוצה ואינו יכול להניב כל תוצאה חיובית), הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון תעבור שינויי עומק, שתכליתם להוביל לפיתוח ולשיפור המשילות בשטחים שבאחריותה. שתי הישויות הפלשתיניות יתנהלו ויתפתחו במקביל, כאשר לאחר אותו תהליך וכפוף לקריטריונים מוסכמים בנוגע לאיכות התפקוד השלטוני בשתיהן, תיבחן האפשרות להקמת פדרציה פלשתינית, המורכבת משני מחוזות.
מתווה זה מספק מענה אפשרי להכרח מבחינת מדינות האזור והממשל האמריקני לאופק ההסדרי על בסיס העיקרון של שתי מדינות, אך מבלי להיכנס, בשלב זה, לפרטים האמורים להרכיב את התוצאה המקווה. כך יתייתר כל ויכוח לגבי הסוגיות המרכזיות שבמחלוקת בין הצדדים. בה בעת, הוא מציע מענה לדרישה הפלשתינית לעצמאות ולמדינה כפוף ליכולות הביצוע והתפקוד של שני הממשלים בשתי הישויות הפלשתיניות.
סביר להניח שהפלשתינים ידחו את הרעיון. אלא שישראל תאפשר, בעצם הצבתו, למדינות ערב ובפרט לסעודיה להתקדם להרחבת הנורמליזציה ולשוב לעיצוב הארכיטקטורה האזורית החדשה - ששובש ונבלם עקב מתקפת 7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיה. המתווה יאפשר לארה"ב להירתם להובלת המאמץ ולנכונות לשלם מחיר שמבקשים הסעודים, השבים ומביעים נכונות לנורמליזציה עם ישראל, להרפות מהלחץ על ישראל ולצמצם פערים בין המדינות בנוגע למימוש מטרות המלחמה. בה בעת, חזון זה מייצר את התוחלת האסטרטגית המשמעותית למלחמה קשה וממושכת ומסייע לשימור הלכידות של החברה הישראלית ולהמשך תמיכתה במאמץ המדינתי המורכב.
|