השירות האזרחי בישראל כשל במלחמה
מלחמת "חרבות ברזל" הוכיחה שהגיעה השעה לשנות באופן מהותי את מבנה השירות הציבורי בישראל שכן במדינה בת 10 מיליון נפש הסבירות שעשרה משרדים "חברתיים" בירושלים יוכלו להתמודד עם מיליוני אזרחים שחלק מצרכיהם דומים ורבים אחרים מאופיינים על-ידי עיסוקם או סביבת מגוריהם ואורח חייהם, הוא חלום באספמיה. ההפתעה מפרוץ המלחמה והקיפאון הממושך שאפף את מרבית הרשויות המקומיות, במיוחד באזורי העימות האקטיבי שבו והוכיחו כי רק שליטה מבוזרת וממוקדת צרכים מקומיים מסוגלת לכך משום שרק היא זמינה מספיק ותואמת מספיק את ריבוי וגיוון הצרכים ואת הדחיפות הנדרשת במתן מענה אפקטיבי
1. באזורים רבים בארץ, הרשויות הממלכתיות האמונות על השירות הציבורי משותקות חלקית כבר 100 ימים אחרי פרוץ המלחמה
2 ובמקומות אחרים הפתרון הדחוק שנמצא בלחץ הזמן ואירועים היה שליפת האזרחים מבתיהם ופיזורם האקראי במקומות שונים בארץ. אילו היה מדובר במלחמה כוללת שפורצת בעת ובעונה אחת בכל האזורים - גם פתרון זה לא היה ישים.
מדינת ישראל כ"שטייטעל" (כפי שנהג לכנותה מפקד ח"א לשעבר בני פלד ז"ל) העדיפה להתבסס על שירותי הרשות הממלכתית (ממשלה ושלוחותיה הישירות - משרדים, חברות ממשלתיות וכו') בנושאים דוגמת חינוך, רפואה, רווחה, סיעוד ובהכללה - השירותים הסוציאליים. כמדינה קטנה וריכוזית עם מספר קטן יחסית של ריכוזים עירוניים משמעותיים, ניתן היה להשתלט בתמרונים ניהוליים אד-הוק שונים על ארגון עבודה זה. הדבר הפך קשה עד בלתי נסבל עם הגידול באוכלוסייה וברמת החיים ופיזורה הגאוגרפי. עם 10 מיליון נפש
3 וצפי לגידול האוכלוסייה ב-50% תוך כשני עשורים, הופך הדבר לבלתי אפשרי ובלתי-כלכלי.
השירות הציבורי בישראל בפיגור אחר הצרכים
ישראל מתאפיינת בפיגור חמור של המנהל הציבורי ואיכות השירות הציבורי שלה אחר התפתחותה וגידולה. מטעמים שונים, בעיקר אינטרסים שלטוניים, כלכליים ושלטון השיגרה, העדיפה להתבסס על שירותי רשות ממלכתית מרכזית בת"א וא"כ בירושלים, תוך התעלמות מהגידול במספר האוכלוסין, ומהעובדה שגידול זה גורר אחריו בהכרח גם פיזור גאוגרפי - שני תהליכים אלה מחייבים היערכות אחרת למתן שירותים שיהיו זמינים, יעילים ותואמי משאבים (כלומר: שרוב המשאבים שמקצה המדינה לשירות הציבורי מושקעים בעצם השירות ולא בהתגברות על ביורוקרטיה של הארגון הלקוי). בעבר נערך השירות הציבורי בגישת TOP DOWN"", כלומר מתחילים במוקד הכוח השלטוני ויורדים ממנו אל הפריפריה ככל שהלחץ הציבורי (או הקואליציוני) מחייב את המרכז להתפשר. בהדרגה גם לוכדו מועצות מקומיות מיניאטוריות למועצות אזוריות וככל שגדל מספר העיירות שהוגדרו פורמלית כערים (וגם זאת לפעמים מטעמים משניים ולא על-פי קריטריונים בדוקים היטב ומוגדרים מראש) ומספר המועצות המקומיות צומצם מעט מספר הגופים "המנהלים". גופים מנהלים אינם התכלית של השירות הציבורי, אלא רמת ואיכות וזמינות השירות לצד נגישותו - אלה פרמטרים קריטיים הקובעים איכות חיים בכל נקודת ישוב או מועצה אזורית.
מטעמים: כלכליים, ביטחוניים, איכות חיים וחברתיים נדרשת ישראל לחתור לפיזור האוכלוסייה בשטחים הריקים הרבים, בעיקר בדרום הארץ. ניתן לעשות זאת תוך יישוב ניגודי האינטרסים והצרכים בין המשק הביטחוני למשק האזרחי, אבל התוצאה הטובה ביותר תושג אם ינקטו עתיד הקרוב ביותר שלושה צעדים מכריעים: א. צמצום מספר הרשויות המקומיות ל-40% - 50% ממספרן כיום, ב. תיחום קשיח של השטחים "המוגנים" לצרכים הביטחוניים "הטהורים". ג. הגדרה מחדש ותיחום אחריות ביצוע בין משרדי הממשלה (שגם מספרם יצומצם) לבין הרשויות המקומיות. שינוי זה חייב לענות על צרכי ציבור האזרחים במציאות של שלום בפועל ובמציאות מלחמתית, כאשר בתנאי השלום מתנהל התהליך במבנה מטריציוני מבוזר בין משרדי הממשלה לרשויות המקומיות ובמצב מלחמה - מתוכללים המשרשים הממשלתיים במסגרת רח"ל (רשות חירום לאומית כללית) מול הרשויות המקומיות שכל אחת מהן הפעילה את הסדרי החרות היעודיים לה.
בהגדרה החדשה, משרדי הממשלה ממונים על א. הגדרת דרישות (תקנון פעולת הרשויות) וחקיקה תואמת ב. תקצוב המדינה את צרכי הרשויות (או למעשה השתתפות המדינה בתקציב הרשויות) - לפי מפתח קבוע, ברור ומבוסס חקיקה ג. בקרת פעולות הרשויות. במסגרת זו ניתן לחשוב גם על "בונוסים" מסוגים שתקבל רשות שתוכיח תהליכי השתפרות יציבים לאורך זמן - לפי קריטריונים ברי-מדידה מוגדרים מראש. תשומת לב מיוחדת יש לתת בארגון מחדש של מערכות היחסים הללו למידת החופש שיש לתת לרשויות על-מנת שתוכלנה לעבוד, אבל גם לעובדה שראשי הרשויות נבחרים אישית על-ידי הציבור ולכן סמכויותיהם רחבות מאוד וסכנת "הטעות" - מטעמים טבעיים ולא כל כך טבעיים - גדולה גם כן. כלומר נדרשת כאן בקרה אפקטיבית אבל לא שרירות לב מנהלתית. כ"כ, יש לתחום את מספר הקדנציות שיוכל ראש רשות לכהן; לטעמי: 2 קדנציות רצופות בסיבוב ראשון (רוב רגיל) וקדנציה שלישית אם יבחר ברוב של 75% מהבוחרים.
מהלכים לצימצום מספר הרשויות המקומיות נבחנו לא אחת בעשורים האחרונים אך לא הגיעו לכלל מימוש (למעט יוצאים מן הכלל) מטעמים פוליטיים. עניין זה חייב לעבור תחילה כחוק הכנסת המלווה בסנקציות כלפי האחראים לאי-מימושו. לפעולה זו מספר מטרות ואי מימושן היא אחת הסיבות לכך שישראל נכנסה למלחמת "חרבות ברזל" בלתי מוכנה מבחינת העורף, במיוחד ברשויות הנמצאות על קווי העימות בגבולות המדינה. תהליך המיזוג מכוון: ליצור חלוקה טובה יותר של הכנסות הרשויות מארנונה אזרחית ומסחרית, לנצל טוב יותר את המנגנונים המוניציפליים תוך שיפור השירות וצימצום הוצאות הניהול והתחזוקה, לתכלל שירותים מקצועיים אזוריים כגון רפואה, משטרה, השכלה גבוהה או מקצועית וכו', לתרום לשיפור השירותים התשתיתיים הארציים החוצים את תחומי הרשות המקומית - כל אלה תוך תיעדופים שונים בכל רשות לפי רצון התושבים או שיקולי הנהלת הרשות המקומית.
רוויזיה עכשיו, אין צורך להמתין לוועדת חקירה
בקונטקסט של המלחמה של המלחמה הנוכחית מסתבר שאין יכולת לרשויות מקומיות לפעול ביעילות ללא היערכות מוקדמת יסודית, וכי לאי-הכנה זו השלכות רבות על סבל התושבים ועל יכולתם לשמר תיפקוד קרוב ככל האפשר למציאות הרגילה במקומות מגוריהם (שהוא תמיד המצב המועדף). מיגון ישובים ככל שהם קרובים יותר לקווי-עימות פוטנציאליים, הוא חלק קריטי בהכנה המוקדמת ובכך לרשות המקומית תפקיד חשוב בדירבון האזרחים ובסיוע להם לבצע זאת הלכה למעשה. ברור שהרשות אמורה לבצע זאת בתאום עם צה"ל (פיקוד העורף), אבל ביכולתה לתכלל ולייעל פעילות זו והביא לכך שהישוב כמכלול ימצא בנקודת יכולת משותפת אחת, כך שגם תכנונים יותר אקזוטיים של פינוי מאורגן למשל יהיו יותר רציונאליים ויותר אפקטיביים. הוא הדין במיגון דירתי והוא הדין בסידורי סיוע רפואי או נפשי לנזקקים - למעשה בכל תחומי הסולידריות הקהילתית, שלה ערך רב במצבי חירום.
להערכתי שינויים אלה יש לבצע ללא דיחוי משום שאנו נתונים במציאות נזילה שהמלחמה הפעילה בה בימים אלה היא רק מערכה ראשונה ב"הצגה היסטורית" נרחבת ומשמעותית הרבה יותר. קיים קושי מהותי בביצוע הדברים במהלך המלחמה. ובכל זאת מוצדק להיערך להם ולבצעם משום ששיקום הנזקים שנצברו והחזרת התושבים לבתיהם לצד הצפי לעתיד, מעידים יחד על מבצע לאומי משמעותי שלא נכון יהיה לפצלו לשלבים או לבצעו למקוטעין במקום שניתן להימנע מכך. נחוץ למנות ועדת שרים מצומצמת של שלושה שרים בראשות שר הפנים שתפקח על יישום משימה לאומית זו (ללא אחראים מזוהים ותוכניות עבודה מתוקצבות לפי זמן, לא יזוז דבר). את הפעולה יש להתחיל מחקיקה מחייבת בכנסת.
לאחר סבב המלחמה הפעילה הנוכחי, סביר שתקום ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את אירועי המלחמה לרבות תפקוד העורף. ריבוי הכשלים האזרחיים לצד הכשלים הביטחוניים, רק מעצים את המחדל ואין אפשרות לראות את התמונה הכוללת אלא באמצעות שילוב השניים יחד. לצורך הפעילות לשיקום ושיפור העורף, אין צורך לחכות לוועדת החקירה משום שצרכים אלה ידועים ומוכרים מזמן העיכוב בהוצאתם לפועל הוא בראש וראשונה גורם תורם לחומרת התוצאות האזרחיות הקשות מן המלחמה אך לא הגורם לכשל הביטחוני. ייתכן שדווקא יוזמה עכשווית לתיקון הליקויים בתחום האזרחי, תראה בעיני הוועדה כמהלך חיובי המתקן את מחדל אי-העשייה הקודם.