מובא במקרא בספר שמות (ט"ו, כ"ג) "ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם". אומרים חז"ל במדרש רבה (פר' נ', ג') "כי מרים הם", הדור היה מר במעשיו. המרירות שבמים נגרמה ע"י מעשיהם הרעים של עם ישראל, וכיוון שהדבר נגרם ע"י עוונות, הרי שהמתקת המים בכפרת עוונות אלו, ונתינת העץ למים בכך נתכפרו עוונותיהם של ישראל. משמע מדברי חז"ל שמרירות המים רומזת לעוונות, והעץ - ממתיק המים מכפר על העוונות.
בדרך שונה מצאנו שהקב"ה מיתק את המים בכוח העץ שהוא הדרך בה הוא הורה ללמד את התורה לעם ישראל. הדברים נלמדים מהכתוב: "ויורהו ה' עץ...וימתקו המים" (שמות ט"ו, כ"ה), מכאן הנך למד שהעוסק בתורה שהיא עץ, הקב"ה מוחל לו והמים המרים הופכים להיות מתוקים.
רבי יהושע אבן שועיב בדרשותיו על פרשת בשלח על הפסוק "כי מרים הם", מציין כי לא המים היו מרים אלא עם ישראל הם היו המרים. לכן הקב"ה הורה לעם ישראל את הדרך הנכונה אשר ילכו בה. המים הם התורה והקב"ה מיתק את המים בכוח העץ שהוא הדרך בה הורה ללמד את התורה לעם ישראל.
המילה "ויורהו" לשון לימוד. לא נקט את המילה "ויראהו" אלא "ויורהו" הורה לו את הדרך אשר ילכו בה ולהסיר מהם את כל הספקות.
במה נתייחד העץ עד אשר נבחר לשמש כמשל לקב"ה ולתורה?
נראה כי ייחודו של העץ הוא בכך שיש בו גם נפש אשר מכוחה הוא גדל וצומח כל רגע ורגע. ומודגש ברמב"ן על הפסוק בספר בראשית (א', י"א) "תדשא הארץ דשא" - גזר שיהיה בתולדות הארץ כוח הצומח... שימשך ממנה כוח מצמיח, והנה נאצלו מכוחה היסודות למיניהם, ומהם צמחו בגן עדן דשאים ואילנות, ומהם בעולם. זהו משנאמר בבראשית רבה (י', אות ו')" אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל".
העץ מסמל את הפיכת הכוח הגשמי הדומם לערך רוחני על-ידי שהוא מצמיח, מחייה ומגדל אותו, שהרי כך הוא סדר צמיחתו של העץ. המים והאדמה הגשמיים חוברים יחדיו והופכים לכוחות המצמיחים את העץ. בכך גם העפר הדומם שהוא הדרגה הפחותה ביותר בבריאה ואשר בו קולל הנחש: "ועפר תאכל כל ימי חייך" (בראשית ג', י"ד) - לשותף בהצמחת אילנות טובים ופירות נאים. אשר מהם העץ הוא העיקר בקרב הצמחים.
אפשר להוסיף ולהעמיק על דברים אלו את דברי האברבנאל (יחזקאל מ"א, ב') כי "עץ מלשון עצה". שעל-ידי בריאת העצים, עצה היא לאדם להתבונן ולהוסיף לקח על חובתו בעולמו להפוך את החלקים הגשמיים שבו לרוחניים. להשתמש בחפצי העולם לסייע בעבודת ה', ובכך להפוך את החלקים הגשמיים בבריאה לשותפים בהצמחת 'כוח רוחני בבריאה'.
רואים אנו מכאן, שבעקבות הנפש הצומחת הנמצאת בעץ ובשל תכונתה להכניס עצמה במים מעלה היא את הגשמיות המרה לרוחניות מתוקה. לא פלא שהעץ נבחר לפעול באמצעותו את ההופעה הניסית של הפיכת מי מרה למתוקים, ומסיבה זו משמש הוא כמשל לקב"ה ולתורה וכן לאדם. ואין אדם אלא ישראל. כמאמר חז"ל (יבמות ס"א, ע"א) "אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם". הקב"ה, התורה וישראל אחד הם" טבעה של הדביקות בה' ובתורה בא להפוך את האדם מישראל מגשמי ובהמי, לרוחני ומרומם מעל כל הבלי העולם.
ומצאתי בספר קדושת הלוי (ליקוטים ד"ה מחמישה עשר): "ט"ו בשבט הוא הכנה למתן תורה". לאמור, שבעת ההיא חודש שבט שכבר עברו רוב ימות הגשמים ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה. הפירות בתחילת בישולם היו קשים ומרים, ולאט-לאט הולכים ומתבשלים, עד שתבוא המתיקות המתחדשת בחג השבועות, שהיא תקופת הקציר ועת אכילת הפרי, ובה מתגלים ויוצאים אל הפועל אותם הדברים ששורשם ויסודם בחמישה עשר בשבט.
