היום שלאחר המלחמה: בהודעת הבית הלבן צוין, כי ביידן דן עם נתניהו "גם בחזונו להשגת שלום וביטחון יציבים יותר עבור ישראל באמצעות העמקת האינטגרציה שלה באזור תוך הגעה לפתרון של שתי מדינות והבטחת ביטחונה של ישראל". אמירה זו מתייחסת למאמציו הנרחבים של הממשל, המובלים על-ידי סאליבן ושר החוץ, אנטוני בלינקן. השניים פרסו בדאבוס פרסו את ראיית הממשל בנוגע למשמעויות האזוריות של קידום מתווה מדיני מוסכם ליום שאחרי המלחמה בעזה. המסר המרכזי: קיים סיכוי אמיתי להאצת תהליך הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, ובראשן סעודיה. סאליבן הציג את החזון שעליו דיבר ביידן עם נתניהו. עיקריו: ארה"ב גורסת, כי לאחר המלחמה יש ליצור באזור מציאות שבמסגרתה יהיה לישראל ביטחון ולפלשתינים תהיה מדינה משלהם. לדבריו, "אני יודע שברגע הזה, כשיש כל כך הרבה כעס וכאב וכל כך הרבה אי-ודאות, קשה לדמיין פתרון כזה. אבל זו באמת הדרך היחידה שתספק שלום וביטחון לכולם". האצת תהליך הנורמליזציה קשורה בראיית הממשל למתן אופק מדיני לפלשתינים. סאליבן הדגיש, כי לממשלה הישראלית יש דעות ברורות לגבי הנושא הזה (במשתמע - כאלה שאינן מקבלות את הזיקה בין שני התהליכים) ועליה יהיה לבחור בדרך שתבטיח את ביטחון המדינה. לדברי סאליבן, ביידן חושב שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא במסגרת פתרון שתי מדינות, שיבטיח את ביטחון ישראל. סאליבן הדגיש בהקשר זה, כי עוד לפני 7 באוקטובר, הממשל סבר שמו"מ בין ישראל לפלשתינים לא יצליח ולכן ניסה להרכיב עם סעודיה מסגרת, שתכלול גם את הפלשתינים. בולטים בהקשר זה דבריו של בלינקן, לפיהם "כיום יש משהו שלא היה קודם, וזה שמדינות ערב ומדינות מוסלמיות אפילו מעבר לאזור מוכנות לקשר עם ישראל. הן מוכנות לשילובה, לנורמליזציה עימה ולביטחון שלה. אך הן משוכנעות, ואנו אנחנו חולקים זאת עימן, שזה חייב לכלול נתיב למדינה פלשתינית". לדבריו, לשם כך צריך רשות פלשתינית חזקה ומתוקנת, שיכולה לספק שירות יעיל יותר לאנשיה. בלינקן הדגיש, כי אם תהיה נורמליזציה עם ישראל יחד עם הקמת מדינה פלשתינית, יחול באזור שינוי משמעותי - אירן תהיה מבודדת ותצטרך לקבל החלטות משלה. בלינקן חזר גם על המסר שהבהיר בפגישותיו ברמאללה, לפיו גם הפלשתינים צריכים לקבל החלטות וכי צריכה להיות להם ממשלה שמספקת את צרכי האוכלוסייה. אבל ישראל צריכה לעזור לממשלה הפלשתינית ולא להתנגד לה באופן אקטיבי. גם בהודעה על תוכן שיחת ביידן ונתניהו הודגש, כי הנשיא דן בהתקדמות הנדרשת להבטחת הכנסותיה של הרשות הפלשתינית לתשלום משכורות, לרבות עבור כוחות הביטחון הפלשתינים בגדה המערבית. זאת, על-רקע חוסר שביעות הרצון של הממשל מהעיכוב שנוקטת ישראל לגבי שחרור כספי המיסים של הרשות ואישור כניסת פועלים פלשתינים לישראל.

הממשל אכן פועל במרץ רב לקדם כבר עכשיו את הארכיטקטורה האזורית ביום שלאחר המלחמה. ברור לו, כי הדרך לעיצובה ארוכה ומרובת מכשולים והוא אינו מסתיר את הערכתו זו, אך הוא מתעקש להציג חזון ברור ולהשקיע קשב ומשאבים, כולל של הנשיא ועוזריו הבכירים, בקידום היעד. בראיית הממשל, וכך עולה בבירור מדבריו של בלינקן, נטל ההוכחה לגבי עשיית המלחמה ברצועת עזה הזדמנות לעיצוב מחדש של המזרח התיכון מוטל על ישראל, בעודו מזהה, אולי לראשונה באופן מובהק, נכונות לכך בצד הערבי - הגם שהיא מותנית בקידום פתרון הנושא הפלשתיני. הממשל מצפה, כי ישראל תספק לו קצה חוט, שיאפשר לו לקדם את חזונו המדיני, אך נראה, כי עד עתה, הממשל גורס שישראל גוררת רגליים ולא סיפקה מענה לדרישתו זו. לכן הוא לא נרתע מלהביע את תסכולו, בעיקר על-ידי הדלפות המבטאות זאת בכלי התקשורת האמריקניים. יש להעריך, כי ביידן אינו מתכוון לוותר והלחצים בנושא על ישראל ילכו ויתגברו, והערכה זו לא השתנתה בעקבות שיחת ביידן-נתניהו. הנושא עמד במוקד השיחה וביידן אף אמר לכתבים לאחר מכן, כי "זה לא בלתי אפשרי להשיג את פתרון שתי המדינות גם כשנתניהו בשלטון. יש כל מיני סוגים של פתרון שתי מדינות. יש מדינות שהן חברות באו"ם אבל אין להן צבא משלהן. יש כמה מדינות שיש עליהן מגבלות. אז אני חושב שיש דרכים שזה יכול לעבוד". ביידן ממשיך להפגין תמיכה איתנה בישראל ואינו נגרר אחר תביעה העולה בקרב מחוקקים דמוקרטים להתנות את הסיוע לישראל בהיענות מצידה ליוזמות המדיניות. אולם המציאות המורכבת של קמפיין בחירות לנשיאות ולקונגרס, שגם כך צפוי להיות צמוד צפויה לצמצם את מרחב התמרון של ביידן אם יתקשה להציג הישגים מדיניים במדיניות החוץ שלו. על-רקע זה יש לקחת בחשבון, כי למרות הימנעות הממשל עד כה מלנקוט שימוש במנופי לחץ על ישראל, הרי שאם יעריך שממשלת ישראל אינה מוכנה לשתף עימו פעולה בקידום מתווה ליום שלאחר המלחמה - עלולות להיות לכך משמעויות שליליות על נכונותו של ביידן להמשיך ולהשקיע תשומות בהגנה על עמדות ישראל וסיוע לה הלכה למעשה במלחמה.