השופטת: אסנת רובוביץ-ברכש, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב

המועד: יום שני, 8.1.2024, שעה 09:15

הנושא: דיון מקדמי - סכסוכי עבודה

"סליחה על העיכוב", פותחת השופטת אסנת רובוביץ-ברכש הנכנסת לעולם באיחור של רבע שעה, ומיד שואלת היכן התובע - תושב יהודה ושומרון. הוא זמין טלפונית בגלל המלחמה וזה הנוהל הקבוע, משיב בא-כוחו וסופג מקלחת של צוננין: "האדון טיפה התבלבל. אתה אמור להגיש בקשה. אתה מבקש לפטור את התובע מהתייצבות. אז מה אתה רוצה מהאדון [בא-כוח הנתבע]? כל אולם יש את הנוהל שלו, אין נוהל [קבוע]. בשביל זה מגישים בקשה לפטור מהתייצבות התובע, אני מעבירה לתגובה ולא קובעים עובדה. אין עדיין נוהל, אנחנו בהחלט קשובים וערים למצב. בהחלט ייתכן שהייתי נותנת החלטה שפוטרת את התובע מהתייצבות, אבל צריך להגיש בקשה". גם הנתבע לא התייצב, בא-כוחו אומר שהוא חולה ומבטיח להציג אישור. הוא גם מעיר, שלא ראה בקשה של התובע להיתר כניסה לישראל, אך רובוביץ-ברכש מכירה כל פרט בתיק: "הוגשה בקשה". כעת רובוביץ-ברכש רוצה להתקדם לגופם של דברים, שכן הנתבע טוען שכלל לא העסיק את התובע: "אבל יש לנו היתרים ותלושים על שם הלקוח שלך. בואו נהיה רגע פרקטיים. אם זו העמדה, שזה בסדר גמור, נוכח העובדה שהשאלה בתיק היא אם הוא עבד או לא, דיון מקדמי בכלל לא יקדם אותנו. הוא [התובע] לא יעלה על דוכן העדים [בשלב זה]. אדוני אופטימי; בית הדין נמצא בהרבה תיקים וזה לא יקדם אותנו. לא בסדר שבא-כוח התובע לא הגיש בקשה, אבל צריך לקבוע את התיק להוכחות". לבא-כוח הנתבע יש הצעה מעשית: להעביר את הסכסוך לוועדה הפריטטית הפועלת בענף הבנייה. רובוביץ-ברכש מסכימה, לאחר שהיא מוודאת שהנתבע חבר בהתאחדות בוני הארץ שהיא צד לוועדה. היא מכתיבה: "לא ברור מדוע התובע לא הגיש בקשה לפטור אותו מהתייצבות, ומחדל זה יילקח בחשבון בעת קביעת הוצאות במסגרת פסק הדין. בא-כוח התובע יודיע למתי נקבעה ישיבה לפני הוועדה הפריטטית וזאת לא יאוחר מיום - כמה זמן לוקח להם לקבוע ישיבה? "אם אנחנו בוועדה פריטטית, אז ההליכים מעוכבים ואתם מעדכנים אותי. בית הדין כבר נתן החלטה ולא חייבתי בהוצאות", היא אומרת לבא-כוח הנתבע המבקש לפסוק הוצאות בשל אי-התייצבות התובע. "אנחנו חוזרים על עצמנו. היית באמת אמור להגיש בקשה [פונה רובוביץ-ברכש לבא-כוח התובע] אבל בסופו של דבר התקדמנו. אדוני רוצה לערער על ההחלטה שלא נתתי הוצאות? טוב, אז אני אוסיף בהחלטה [שגם הנתבע לא התייצב]. טוב, תודה רבה לכם, רק תודיעו לי".

"מנסים לעזור לכם להגיע לפשרה"

כאשר המדור חוזר לאולמה של רובוביץ-ברכש, היא עוסקת בתביעתו של עובד לשעבר נגד חברת אמדוקס. "בואו נדבר רגע. בעצם אנחנו די מתנקזים בתיק הזה לחלק הנוהג, שהוא חלק הארי בתביעה שלך, וכפי שאמרנו זו משוכה לא פשוטה. [פיצוי על] עוגמת נפש - אתם מכירים את הפסיקה שלנו, שאנחנו נותנים בדרך כלל [רק] בנסיבות קיצוניות. ויש לנו את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואת פיטורים שלא כדין. "אם אנחנו מדברים על שיח לפשרה, ובית הדין תמיד שמח להיות מעודכן כדי לעזור לכם, אולי כדאי להיצמד לנספח 2 [לתביעה]. אנחנו מדברים על עובד ותיק שעבר תפקידים רבים ואנחנו לוקחים את זה בחשבון. השאלה אם לא כדאי לבנות איזושהי הסכמה על בסיס נספח 2 כהתחלה של דיאלוג. הדבר היחיד שלא ברור לי זה האם ההודעה המוקדמת היא מעבר ל-30 יום או כוללת את ה-30 יום. "אני אגיד לא לפרוטוקול ובצורה מאוד זהירה, כי אני אשמע את התיק. כשמסתכלים כרגע, בשלב מאוד ראשוני של התיק, על התקופה אחרי שהאדון חלה, הניסיון הזה לומר שהוא צריך למצוא לעצמו תפקיד חילופי - זו משוכה לא קלה. כמו גם כיצד משרה מתייתרת אחרי זמן כה קצר. אלה השאלות המרכזיות בתיק. יכול להיות שזה יילקח בחשבון לחובתם באפליה מחמת גיל, זו יכולה להיות משוכה לא פשוטה מבחינתם. "אנחנו בדיון מקדמי, שיש בקשה רחבה מאוד לגילוי מסמכים, מנסים לעזור לכם להגיע לפשרה. הייתם בגישור, המרחקים מאוד גדולים, אם תרצו תשתפו אותי [בעמדות שהוצגו בגישור]. נספח 2 [הצעותיה של אמדוקס לתובע בזמן אמת] יכול להיות בסיס להסכמה. ההצעה של בית הדין איננה בגלל שב-2018 הצעתם כך וכך, אלא בהינתן המשוכות של הפסקת העסקה כדין או שלא כדין, ההפרשות, השעות הנוספות. בהינתן זה, נראה לי שהשיח יכול להתאים לנספח 2. אין הכוונה להחיל אותו כמות שהוא, אלא כבסיס. "אני לא אומרת לעשות התאמה למשרה מלאה. יש כאן ויכוח על ההודעה המוקדמת, שהיא עוד חצי חודש, והמספרים לא נראים לי מתאימים לתיק בסדר הגודל הזה. תעשו בדיקה בחוץ ואחר כך נעבור לגילוי המסמכים אם יהיה זמן. אז נקח כמה דקות הפסקה".

"סליחה, לא אמרתי שלום לאדון ולאדון"

מאחר שהצדדים לא סיימו להתדיין בהפסקה, רובוביץ-ברכש עוברת לתיק אחר בו עובד לשעבר בחנות ירקות טוען שפוטר בשל מחלתו והוחלף בעובד צעיר וזול יותר; גם כאן הדיון הוא על בקשה לגילוי מסמכים. "תסבירי את הרלוונטיות", אומרת רובוביץ-ברכש לבאת כוחו של התובע. "אז זה רלוונטי רק ל[סעיף] 34ג [בתביעה]. את רוצה להתייחס לגילאים של העובדים שהחליפו אותו בגלל ניתוח המעקפים. בואי נדבר על התקופה. את מבקשת מ-18 בספטמבר ואילך - כי?" בא-כוח הנתבע מגיב, אך רובוביץ-ברכש ערנית: "האדון לא מתייחס לבקשה של הגברת. השאלה אם אפשר להשיג מסמך לגבי מי שהועסק בתקופה הזאת. יש מניעה להציג מסמכים? תוך כמה זמן? אז הבקשה לגילוי מסמכים מתייתרת כרגע, נראה מה הוא יציג לך. דיברתם? היה איזשהו שיח?" רובוביץ-ברכש מחייכת ופונה לצדדים: "סליחה, לא אמרתי שלום לאדון ולאדון". רובוביץ-ברכש מעיינת במסמכי התביעה ונכנסת לפרטים. "בית הדין לא ממנה בתיקים מהסוג הזה רופא תעסוקתי, כל צד מציג לפי הבנתו הוא. זה לא תיק נזיקין", היא מבהירה לבאת כוח התובע. "בואו רגע נתקדם. יש קושי רב שהמסמכים שאת מדברת עליהם לא מוצגים בפני בית הדין, כשזה לב ליבו של התיק. לא הבנתי את סעיף 34א - מכוח מה את מנסחת את זה כחלופה ואת תובעת מיליון שקל. גם בהנחה שהוא לא יכול לעבוד, מכוח מה הגענו ל-51 חודשים? לאיזה סעיף [בהסכם העבודה] את מפנה?" רובוביץ-ברכש מצאה במהירות את התשובה: "את מדברת על סעיף 1.2. "וכשאת מדברת על לחלופין? מתי את מציגה את המסמכים? כדאי שאת המסמכים תגישו גם לנט [המשפט] כדי שבית הדין יוכל לראות את המסמכים. המחלוקות שלכם כל כך קוטביות, עד שאני לא רואה כרגע ברירה אלא לקבוע את התיק להוכחות. לא נראה לי להציג באוויר סתם הצעות". הנתבע אומר שיהיו לו שבעה עדים. "למה שבעה? יש לנו משהו מאוד ממוקד - האם רפואית ניתן היה להעסיק אותו", מגיבה רובוביץ-ברכש. "אתם אומרים שבעה, מרחיבים לכם יומן על חשבון אחרים ואז אתם מביאים שניים. אז כרגע שלושה עדים, וככל שיידרש - עוד שניים", היא קובעת לאחר בירור פרטני. "אתה לא צריך את רשותי כדי להגיש חוות דעת רפואית", אומרת רובוביץ-ברכש לבא-כוח הנתבע. ולבאת כוח התובע: "כרגע נראה מה שנקבל מרואה החשבון [לגבי העובדים החילופיים]. אנחנו לא כל כך ממהרים [לדרוש] תלושי שכר. מעניין אותנו הגיל [שלהם], אנחנו לא צריכים שכר, פרטיות של אדם - אנחנו לא פוגעים בה. עכשיו מועד, שזה עיקר הבעיה": ההוכחות יישמעו ב-29 בדצמבר.

"זו התקדמות אדירה בתיק"

למרות הכל, רובוביץ-ברכש לא מוותרת על עוד ניסיון להגיע לפשרה. היא שואלת האם החזרתו של התובע לעבודה תייתר את התביעה, ובאת כוחו משיבה שאינה יודעת אבל הדבר ודאי יקטין את הסכום הנתבע. "ולחשוב על רופא חיצוני שבית הדין ימליץ [עליו] ויעביר אליו את המסמכים ועל סמך ההמלצה שלו תפעלו?" אם התובע עומד על מלוא תביעתו, אין מנוס מניהול התביעה, מבהירה רובוביץ-ברכש. "משפטית יכול להיות שאת צודקת", היא פונה שוב לבאת כוח התובע, "אבל בסופו של יום האדון רוצה להתפרנס ויש מקום עבודה שזקוק לעובדים. ברור שבאיזשהו מקום צריך להתגמש טיפה. אני לא בטוחה שהפרשנות הנכונה תהיה לנתק את סעיף 1.2 ולתת לו שכר לחמש שנים. הגברת מכירה את הפסיקות שלנו, אנחנו לא ממהרים לתת שכר של חמש שנים בלי עבודה. "יש הסכמה של שני הצדדים שיחזור לעבודה? בית הדין לא ימנה רופא תעסוקתי מבלי שאדע בוודאות, שאם הוא יגיד שהוא כשיר - שני הצדדים יממשו את התקופה [הקבועה בהסכם] עד 2028. אני לא יודעת שזה ייתר את ההליך, אבל זה מצמצם את ההליך ואולי יגיעו להסכמות. לכן, off the record, אחרי ששמענו את הטענות, בית הדין סבור שיש טעם [למנות רופא]. "צריך גם לייצר הבנה לגבי שם [הרופא]. השיח הוא מחוץ לפרוטוקול כדי לנסות לייצר הסכמה, כי התיק לא פשוט מבחינה משפטית. אנחנו ממנים הרבה רופאים תעסוקתיים ואפשר לראות את מי. אני לא יכולה להוציא שם בשלוף, אני צריכה לבדוק. אם יש הסכמה כזאת, אני חושבת שזה יקדם את התיק. אני לא מכירה את הרופאים, אני מסתכלת במאגר שלנו של [תיקי] הביטוח הלאומי. "בית הדין לא ימנה, ואלו עלויות שתצטרכו לשאת בהן חצי-חצי, ואני לא אטריח את זמנו של הרופא ושל כולנו, אם אין הסכמה שאם הוא יקבע [שהתובע כשיר] - הוא יחזור לעבודה. רכיב התביעה העיקרי הוא מיליון שקל שייפתר לנוכח הרופא התעסוקתי. "יש עוד רכיבי תביעה, צריך להניח שזה לא ייתר את התביעה, אבל זה מאוד יצמצם אותה. מטבע הדברים, כאשר שני אנשים מבוגרים חוזרים ליחסי עבודה, הם מדברים ביניהם. זו התקדמות אדירה בתיק והיא יכולה להיעשות רק בהסכמה. אני חושבת שגם אתם חושבים שזה יקדם את התיק. אני אתן לכם בעל-פה שלושה שמות ואני אכתוב מה אתם צריכים להודיע, בתוך עשרה ימים". אחרי דיון זה, חוזרים לאולם הצדדים בתיק אמדוקס ואומרים שנותרו פערים: התובע רוצה 100,000 שקל, אמדוקס מציעה 80,000 שקל. לרובוביץ-ברכש יש הצעה: "אני מברכת אתכם שישבתם והתקדמתם מאוד. אני מציעה להיצמד להצעה שלהם [אמדוקס] ולהשאיר את שכר הטרחה לשיקול דעתו של בית הדין. אם תסכימו, אני אעלה את זה על הכתב. אם לא - נקבע להוכחות. מהניסיון של בית הדין, מוטב להגיע להסכמה. תצאו לישורת אחרונה לגבי שכר הטרחה וננסה לסיים את זה". נספר לכם שהצדדים הסכימו על סכום כולל של 90,000 שקל.

השורה התחתונה: אסנת רובוביץ-ברכש בקיאה היטב בפרטי התיקים, שמה בצורה מצוינת את האצבע על הנקודות המרכזיות ומצליחה בצורה מרשימה לקרב את הצדדים גם כאשר חילוקי הדעות נראים עמוקים. זהו ניהול למופת של הדיון המקדמי וניצול מירבי של ההליך.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.