השופטת: דפנה חסון-זכריה, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב

המועד: יום שני, 8.1.2024, שעה 10:00

הנושא: דיון מקדמי - סכסוכי עבודה

"שוחחתם ביניכם?", מתעניינת השופטת דפנה חסון-זכריה. התשובה שלילית, והיא מסבירה מדוע כדאי שיעשו זאת: "כי יש כאן גם תחשיבים בכתב ההגנה. אדוני [בא-כוח התובע] ראה? תכף נעשה את הכל מסודר". כאשר עורך הדין מעיר ש"אני לצערי גם חשב שכר", חסון-זכריה מחייכת: "למה לצערו של אדוני?" "אנחנו עוד לא בפרוטוקול, אולי את זה אדוני רוצה לפרוטוקול. את זה ברשות אדוני לפרוטוקול", היא ממשיכה. חסון-זכריה מעיינת במסמכים, מתייחסת לנתונים ומרגיעה את בא-כוח הנתבעת: "כל עוד הוא [בא-כוח התובע] שומר על כללי הטיעון, נאפשר לו לטעון. לא נצא מהאולם בלי שנאפשר לאדוני לטעון. תכף נדבר על כל הרכיבים באופן הזה", היא פונה לבא-כוח התובע, "רק בעניין הזה נשמע את חברו". כעת הפנייה היא לבאת כוחו של הנתבע, הנשמע תוקפני למדי וחסון-זכריה מבקשת להרגיע אותו: "ברגע שניכו חלק עובד ולא העבירו, אז על-פי הפסיקה זו עילה להרמת מסך. בכתב התביעה יש טענות כאלה. מה הוא אחר כך יוכיח או לא יוכיח, זו שאלה אחרת. זה לא מצב של סילוק על הסף, כי ככל שיוכיח את תביעתו - ייתכן שיש עילה להרמת מסך. "אדוני מסכים שבקופת התגמולים, חלק עובד וחלק מעסיק, היה צריך להיות סכום יותר גבוה. יכולה להיות שם איזו בעיה של שיוך הכספים, צריך לבדוק את הדבר הזה. מה אדוני מבקש כרגע? אולי פשוט יהיה צו בהסכמה של בית הדין [למיטב-דש למסירת הנתונים]. תכף ננסח שיהיה צו, לקראת סוף הדיון אני אתן החלטה.

"בואו נדבר רגע בצורה מסודרת"

"בואו נדבר רגע בצורה מסודרת. עכשיו אני לרגע עוזבת את הפרוטוקול, את עיקרי הדברים נעלה, לא כל מילה. נעשה את זה כרונולוגית. תקופת העבודה מקובלת על הצדדים? זה חמישה ימים לכאן או לכאן. בשלב הראשון אנחנו מדברים על 15 חודשים. צו ההרחבה - אין מחלוקת [שהוא חל]. ראיתי שיש לכם תחשיבים, בזה פתחתי את הדיון. הייתה לו תאונת עבודה ויש ימי מחלה שעל זה ראיתי שיש מחלוקת. "כל הסיפור של הפנסיה - אנחנו צריכים להוציא על זה את הצו. אנחנו צריכים לראות כמה יש בקרן הפנסיה ואז נראה אם יש פער. אין מחלוקת שהזכאות מהיום הראשון. אני חושבת שאין מה להמשיך להתדיין בנושא הזה, כי בסוף הדיון אני אתן צו". הצדדים מתווכחים וחסון-זכריה חותכת: "רבותי, אני באמת חושבת שבשלב הזה אין טעם להמשיך להתדיין, כי שני הצדדים הסכימו שיינתן צו". זה לא כל כך עובד, וחסון-זכריה מתערבת שוב: "רגע, רבותי, בואו נשמור על תרבות דיון. ברגע שיש הסכמה שהזכות היא מהיום הראשון, אז אין מחלוקת. תכף נדבר על השכר הקובע. ההפרשים ביניכם לא דרמטיים ממילא. אלה לא פערים שאמורים לשנות את הערכים בצורה דרמטית". בא-כוח הנתבעת טוען לגבי השכר וחסון-זכריה מחדדת: "בדקתם חודש-חודש או עשיתם ממוצע? איך בדקתם? יש פה תלושים על סכומים גבוהים יותר". חסון-זכריה פונה לבא-כוח התובע: "גם אדוני עשה שכר ממוצע? אדוני רוצה להתייחס רגע בצורה מסודרת? חבל על הזמן בעניין הזה". ולבא-כוח הנתבעת: "גם אני רואה תלושים עם סכומים גבוהים יותר. זה דבר שצריך לבדוק אותו. אני כמובן לא אשב עכשיו ואבדוק 15 תלושים. לעשות ממוצע זה לא לוקח יותר מעשר דקות. אולי אחר כך נעשה הפסקה ותבדקו. כרגע לצורכי פשרה ניקח 10,000 שקל [לחודש], מקובל עליכם?" חסון-זכריה מחשבת: "חלק המעסיק צריך להיות 9,560 [שקל] וחלק העובד בערך 9,000 [שקל]. שני הרכיבים צריכים להיות 19-18 אלף שקל. לפי הדוח של התובע יש פחות, אז או שתשלימו או שתסדרו את השיוך. אחרי שניתן את הצו נהיה יותר חכמים. "יש לכם מחלוקת לגבי נסיבות סיום העבודה. יש לנו 10,000 כפול 15 כפול 8.3 [אחוזים] - בערך 12,500 שקל. לכאורה יש פה 3,000 ומשהו, אז נסיבות סיום העבודה בשלב זה פחות רלוונטי. קרן השתלמות - אני כותבת לעצמי 3,000. את הרכיב של אובדן הכושר אני שמה רגע בצד, ברשותכם, כי זה יותר מורכב וצריך לדעת מתי הפרישו, ואת זה נדע אחרי הצו. בדמי ההבראה - ההפרש זניח. אם אין הודעה לעובד, [אזי] בפסק דין מנומק - בהחלט ייתכן שייפסקו לעובדים פיצויים. את זה לצורכי פשרה אני בדרך כלל שמה בצד, כי זה לא קוגנטי [זכות מוחלטת של העובד]. כך גם לגבי ההודעה המוקדמת".

"גבירתי לא תשתמש במילה הזאת"

התובע עצמו מבקש לדבר, וחסון-זכריה מבטיחה: "בא-כוח הנתבעת יסיים ואני אשמע את הצדדים". כאשר התובע מדבר, חסון-זכריה מבקשת: "רק טיפה יותר לאט, כי אנחנו רושמים. נשמע רגע את בעלי הדין ואחר כך את עורכי הדין. נשמע את הנתבעת". זו משתמשת במילה "שקר" וחסון-זכריה פונה אליה: "גבירתי לא תשתמש במילה הזאת". ולשני הצדדים: "בואו נשתדל לשמור על סדר. כשהיא מדברת - רק היא. אם אדוני [התובע] ירצה להגיד משהו, נאפשר לו". הצדדים ממשיכים להתווכח על יום העבודה האחרון וחסון-זכריה מתערבת: "הבנתי את המחלוקת. אנחנו בדיון מוקדם, אני רוצה לראות איך אנחנו מתקדמים. בהנחה שהייתם מצליחים להגיע להסכם פשרה, כי הפערים לא משמעותיים, כמובן כפוף לקבלת הצו [לקרן הפנסיה], גם בהתחשב בנסיבות סיום העבודה - אם תהיה פשרה, מקובל על התובע שמי שישלם יהיה נתבע 1 והתביעה נגד נתבעים 3-2 תידחה ללא הוצאות?" - כן. חסון-זכריה מסכמת את נקודות המחלוקת: "כמה צריך להיות בפנסיה, כמה צריך להיות בפיצויים, קרן השתלמות הסכמנו, הניכויים הסכמנו, הבראה וימי חופשה ותוספת ותק יש הסכמה. לגבי הנושא של ההודעה המוקדמת וההודעה לעובד - אני מציע שתקזזו אותם זה כנגד זה, או שתשאירו לשיקול דעת בית הדין. 10,000 שקל מכאן ו-3,000 שקל מכאן, זה פער לא גדול. "לגבי הצו - אתם רוצים לבוא לפה או שתבואו בדברים? אני אתן את הצו וננסח אותו ביחד. מנסיונכם, כמה זמן עד שמקבלים את הצו?" - לכל היותר 30 יום. "וכמה זמן תצטרכו לדבר?" - שבוע. "תודיעו לי תוך 45 יום אם הגעתם להסכמות, כולל האפשרות להותיר לשיקול דעת. אם לא, אני אקבע לכם עוד קדם, כי חבל לי שניפגש בעוד שנה להוכחות". שני הצדדים שותפים לרצון שלא להיגרר לשלב ההוכחות וחסון-זכריה מבקשת: "תכתיבו לי נוסח מוסכם [של הצו] ואני אכתוב לעצמי לקבוע מועד לדין קרוב. מי רוצה לנסח?" - בא-כוח התובע. "מקובל על אדוני [בא-כוח הנתבע] הנוסח הזה?" חסון-זכריה מציינת שהצדדים יודיעו לה עד 20 בפברואר האם הגיעו להסכמות; "אני מקווה שזה לא יוצא שבת, תכף נבדוק". היא מחזירה לבא-כוח התובע את המסמך של מיטב-דש שהראה בתחילת הדיון ואשר לא הוצג: "הוא לא בתיק ובוודאי לא אזכור עד הדיון".

השורה התחתונה: חסון-זכריה פעלה בחוכמה רבה, כאשר אפשרה לשני הצדדים להוציא קיטור למרות שידעה שאין ביניהם מחלוקות של ממש - כפי שהראתה בשלב בו עברה איתם סעיף-סעיף. את המחלוקת העיקרית לגבי דמי הפנסיה היא למעשה פתרה בדמות הצו לקרן, וכך השיגה במלואה את מטרתו המרכזית של הדיון המקדמי: לייתר את דיוני ההוכחות.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.