ספר השירים "סולם הכלים השבורים" עוסק בנושאים רבים, אך לכבוד ט"ו בשבט שמתי לב למוטיב העץ המופיע בשירים. המשורר בלפור חקק מזכיר עצים שונים בספרו "סולם הכלים השבורים". כתובים בשירים שמות של עצי פרי וגם אילנות סרק כדקל, תמר, שקד, זית, אלה וערבה, עצים מהמקרא (עץ החיים, עץ הדעת והסנה), מושגים הקשורים לעץ (עץ משפחה ואילן יוחסין) וגם "עץ" באופן כללי.

עץ הדקל בחצר המשפחה בבגדד

בילדותו בעיר בגדד ראה בלפור עץ דקל שהיתמֵר בחצר בית משפחתו. על כך כתב בשיר "מנהר אל נהר" (עמוד 124): "בִּמְקוֹם שָׁם חָיָה מִשְׁפַּחְתִּי / בַּחֲצֵרָהּ מִתַּמֵּר דֶּקֶל". חשתי אסוציאציה לשירו של חיים נחמן ביאליק: "בֵּין נְהַר פְּרָת וּנְהַר חִדֶּקֶל / עַל הָהָר מִתַּמֵּר דֶּקֶל..." כאן מדובר בדו שיח בין משוררים עבריים, אך בלפור חקק נשען בעיקר על ארמזים מתוך המקורות היהודיים. כך ניתן לראות בשיר על "הדקל והתמרה" (עמוד 40). המקור לכתוב בשיר הוא מדרש בראשית רבה מ"א: "אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה אַחַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּחַמְתָן (שם מקום), וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת, עָבַר דִּקְלַי אֶחָד וְרָאָה אוֹתָהּ, אָמַר: "תְּמָרָה זוֹ צוֹפָה מִירִיחוֹ", כֵּיוָן שֶׁהִרְכִּיבוּ אוֹתָהּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת".

הדקל והתמרה / בלפור חקק

תְּמָרָה אַחַת הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּטְבֶרְיָה וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת הָיוּ מַרְכִּיבִין אוֹתָהּ בְּזַרְעֵי חֲשָׁקִים וְלֹא עָשְׂתָה פֵּרוֹת וְלֹא הִשְׁמִיעָה נִשּׁוּקִים. רָאוּ אוֹתָהּ הַדַּקְלָאִים הָאוֹהֲבִים רָאוּ שֶׁלִּבָּהּ צוֹפֶה עַל דֶּקֶל זָכָר מִירִיחוֹ וְהִיא שׁוֹאֶפֶת קִרְבָתוֹ וְהִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת נִיחוֹחוֹ הִסִּיעוּ אוֹתוֹ אֵלֶיהָ עַל גְּמַלִּים כָּל הָעֲלָטָה וְנָטְעוּ אוֹתוֹ בְּאַדְמָתָהּ. שָׁרוּ לָהֶם זוּגוֹת הָאוֹהֲבִים שִׁירוֹת: בְּגַנִּי נְטַעְתִּיךָ זִמְּרוּ לָהֶם אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָרוּחוֹת גַּם חַיּוֹת הַיַּעַר וְצִפֳּרֵי הַדְּקָלִים שָׁלְחוּ יִלְלוֹת חֵשֶׁק וּפְרִיחוֹת. מִיָּד הִתְעוֹרְרָה הַתְּמָרָה לָחֲשָׁה לוֹ: אֲהַבְתִּיךָ שָׁרְקָה עִם הָרוּחוֹת לְכָל הַחַיּוֹת וְהַצִּפֳּרִים וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עָשְׂתָה תְּמָרִים. הָיוּ כַּמָּה אוֹהֲבִים שֶׁעָמְדוּ שָׁם בַּלַּיְלָה חֲבוּקִים לְיַד כָּל הַחַיּוֹת הָאוֹהֲבוֹת וְהָעוֹפוֹת הַנּוֹאֲקִים וְאָמְרוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִכְּנַף הַתְּמָרָה צִיּוּצִים וְנִשּׁוּקִים.

שילוב המדרש בשיר

המדרש מבראשית רבה משמש כתשתית לשיר, ומשולבים מספר ציטוטים ממנו: "תְּמָרָה אַחַת הָיְתָה עוֹמֶדֶת", "וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת" ועוד. המילים "וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עָשְׂתָה" לקוּחוֹת מהמשך המדרש בו מסופר על שרה אמנו שפרעה לקח אותה אליו ובשל כך לקה בנגעים. עם זאת, יש מספר שינויים בין המדרש והשיר: בבראשית רבה נכתב על "דִּקְלַי אֶחָד" ובלפור בחר לכתוב בלשון רבים: "רָאוּ אוֹתָהּ הַדַּקְלָאִים הָאוֹהֲבִים". יש הרחבה של המדרש על אופן התנהלות הדברים בפועל: במדרש נכתב שהדִּקְלַי "רָאָה אוֹתָהּ" את התמרה שלא עשתה פירות ו"אָמַר" "תְּמָרָה זוֹ צוֹפָה מִירִיחוֹ". בשיר מוסברת כוונת מילים אלו: "שֶׁלִּבָּהּ צוֹפֶה עַל דֶּקֶל זָכָר מִירִיחוֹ / וְהִיא שׁוֹאֶפֶת קִרְבָתוֹ / וְהִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת נִיחוֹחוֹ". כמו-כן מפורטת פעולות ביצוע ההרכבה: "הִסִּיעוּ אוֹתוֹ (את העץ מיריחו) אֵלֶיהָ עַל גְּמַלִּים כָּל הָעֲלָטָה / וְנָטְעוּ אוֹתוֹ בְּאַדְמָתָהּ". במדרש נקרא שם המקום בו הייתה התְּמָרָה - "חַמְתָן", ובשיר המקום נקרא "טְבֶרְיָה". ככתוב בגמרא: "אמר רבי יוחנן...חמת זו טבריא, ולמה נקרא שמה חמת, על שום חמֵי טבריא" (מגילה ו').

בשיר יש ארמזים למספר שירים:

1. "בְּגַנִּי נְטַעְתִּיךָ" שירה של המשוררת רחל. 2."אֲהַבְתִּיךָ" הזכיר לי את שירו של שלמה ארצי "אֲהַבְתִּיה". השיר רצוף אהבה: "הַדַּקְלָאִים הָאוֹהֲבִים", "זוּגוֹת הָאוֹהֲבִים", התמרה "לָחֲשָׁה לוֹ: אֲהַבְתִּיךָ", "כַּמָּה אוֹהֲבִים שֶׁעָמְדוּ שָׁם בַּלַּיְלָה חֲבוּקִים", "הַחַיּוֹת הָאוֹהֲבוֹת". יש מסגרת לשיר: בתחילת השיר התמרה "לֹא הִשְׁמִיעָה נִשּׁוּקִים" ובסיום: "וְאָמְרוּ (כַּמָּה אוֹהֲבִים שֶׁעָמְדוּ שָׁם בַּלַּיְלָה חֲבוּקִים) שֶׁשָּׁמְעוּ מִכְּנַף הַתְּמָרָה / צִיּוּצִים וְנִשּׁוּקִים". ה"הרגשיר" שלי היא שיש רבדים נוספים ועמוקים לשיר יפה זה, שכביכול מדבֵּר על עצי דקל, אך מלמדנו עלינו ועל חיינו, ויכול אף לתאר את עם ישראל הנמשל לתמר. התמר הוא אחד משבעת המינים וגם בארבעת המינים נאמר בתורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן...כַּפֹּת תְּמָרִים..." (ויקרא כ"ג, מ'). בתמר אין פסולת, אלא יש שימוש בכל החלקים שבו (אף הגרעין יכול להיטחן ולשמש לשתייה), כך גם בעם ישראל יש לכל אדם תפקיד ומעלה.

הדקל והתמרה - זיקת אהבה בין אדם וטבע

יש בשיר קשר בין אדם ואדמה, בין האהבה באדם ובין האהבה בטבע. האהבה בטבע מקרינה כלפי התעוררות האהבה באדם, ואהבה וחשק באדם מעוררים את הטבע לאהבה. בעבר חקר מסורות אלה בעמים שונים ובתרבויות שונות ד"ר רפאל פטאי, בסדרת ספריו "אדם ואדמה". הוא כינה זאת: "קשר סימפתטי בין אדם ואדמה". הייתה "תְּמָרָה אַחַת" שהייתה לה בעיה: היא לא הניבה פירות. ניסו לפתור את הבעיה בכך ש"הָיוּ מַרְכִּיבִין אוֹתָהּ בְּזַרְעֵי חֲשָׁקִים" אך זה לא פתר את הבעיה. הפתרון הוא אהבה וזאת חשו "הַדַּקְלָאִים הָאוֹהֲבִים". הם התאמצו "הִסִּיעוּ אוֹתוֹ אֵלֶיהָ עַל גְּמַלִּים כָּל הָעֲלָטָה / וְנָטְעוּ אוֹתוֹ בְּאַדְמָתָהּ". העברת עץ דקל שהוא גבוה בוודאי אינה קלה, ועוד שמשתמשים בגמלים שסוחבים את העץ בחושך מרחק רב, במשך כל הלילה. המשורר בחר לומר "כָּל הָעֲלָטָה" ולא "כל הלילה" כדי שיהיה ברור שהיו קשיים בדרך, אך הַדַּקְלָאִים עמדו במשימה. הם הצליחו להביא את העץ מיריחו עד לטבריה ולטעת אותו שם.

בשיר יש גורמים רבים המעוררים את האהבה:

אנשים: "הַדַּקְלָאִים" שבזכות יוזמתם ופועלם יכול היה מפגש התמרה והדקל להתחולל, וגם "זוּגוֹת הָאוֹהֲבִים" ש"שָׁרוּ לָהֶם שִׁירוֹת". חיות ועופות: "חַיּוֹת הַיַּעַר וְצִפֳּרֵי הַדְּקָלִים". וגם דומם: רוחות "זִמְּרוּ לָהֶם אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָרוּחוֹת". הם הצליחו במשימתם ו"מִיָּד הִתְעוֹרְרָה הַתְּמָרָה" ופעלה: 1. "לָחֲשָׁה לוֹ: אֲהַבְתִּיךָ". 2. "שָׁרְקָה עִם הָרוּחוֹת לְכָל הַחַיּוֹת וְהַצִּפֳּרִים": התמרה שרקה לְכָל הַחַיּוֹת וְהַצִּפֳּרִים בנוסף ל"חַיּוֹת הַיַּעַר וְצִפֳּרֵי הַדְּקָלִים" שעוררו אותה. 3. "וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עָשְׂתָה תְּמָרִים": בזכות האהבה היה לתמרה כוח ומרץ להניב פירות במשך כל שעות הלילה. התעוררות התמרה הזכירה לי את הפסוק: "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שיר השירים ב', ז' וגם ג', ה'). הדִּקְלַי המוזכר במדרש, וכמוהו "הַדַּקְלָאִים הָאוֹהֲבִים" בשיר, חשו שהתמרה חפצה בעץ הדקל מיריחו ופעלו כדי לממש את אהבתה. כל אלו שעזרו לעורר את האהבה עשו זאת לאחר שידעו שהתמרה רוצה בכך והגיעה העת המתאימה.

לסיכום:

התמרה הייתה כ"כלי שבור" כאשר לא הצליחה להניב פרי, אך "הַדַּקְלָאִים הָאוֹהֲבִים" גרמו לתיקון בהתאמצם להביא עץ דקל מיריחו. הם הביאו מעֵין "סולם" כדי לסייע לפתרון הבעיה. נהייה אף אנו כמותם ונשתדל לסייע ולהשתמש ב"סולם הכלים השבורים".