אני רואה בהפטרת השבוע שלנו - שירת הלל לנשים. שירת הלל ל"אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת". האישה המדוברת בפרשה אינה רק נביאה היא גם "שׁוֹפֶטֶת אֶת יִִשְׁרָאֵל בָּעֵת הַהִיא" (שופטים פר' ד' פס' ד'). גיבורת ההפטרה היא שופטת, נביאה ואשת חיל במערכה צבאית נגד אויב מר, המתנכל לשבטי ישראל בצפון הארץ.
האישה השופטת מסמלת צניעות וענווה, היא אינה יושבת באולם מפואר, היא יושבת תחת עץ התומר "בֵּין הָרָָמָה וּבֵין בֵּית אֵל" (שם, פס' ה'). בני עם ישראל עולים לשופטת, הנושאת את השם דבורה, אל מושבה מתחת לעץ התומר כדי להישפט - "וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בּנֵי יִשְׁרָאֵל לְמִשְׁפָּט" (שם, פס' ו') - הכריזמה כובשת הלב של דבורה הנביאה והשופטת מביאה את העם לעלות ולהישפט בפניה וגם לקבל את הכרעותיה במישוריות מדינית-צבאית לנוכח ההתנכלויות המחפירות של מובלעת כנענית אימתנית, חצור הגלילית, המציקה ומתנכלת לעם ישראל כבר עשרים שנה.
מרגשת הקריאה בהפטרת השבוע הודות הכמיהה הרווחת בעם להכרעותיה של אישה במישוריות החיים המדינית לאחר עשרים שנות הרס, שזורע יבין מלך חצור. מדובר באישה המניעה את העם לצאת למלחמה נגד צבאו של שר הצבא סיסרא, שר הצבא של יבין מלך חצור, המחומש במאות מרכבות ברזל. דבורה מניעה את ברק בן אבינועם להתגייס למערכה, לגייס לוחמים וליטול את הפיקוד במערכה נגד ההתנכלות של המובלעת הכנענית חצור המציקה לעם ישראל.
במציאות הביטחונית הקשה
מוכן ברק בן אבינועם, בן קדש נפתלי בגליל, לעמוד בראש המערכת הצבאית נגד צבא, שבראשותו עומד סיסרא שר הצבא של יבין מלך חצור, החמוש בתשע מאות כלי רכב. נכונותו מותנית רק אם דבורה הנביאה והשופטת תהיה לידו במפקדת הפיקוד - "רָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי - הָלַכְתִּי" אומר ברק בן אבינועם לדבורה.
ראויה להערכה דמותה של דבורה הנביאה, כשברק בן אבינועם לא שמע מיידית את תגובתה החיובית של דבורה הנביאה לבקשתו, שהיא תצטרף למערכת הפיקוד ותהיה סמוך אליו במלחמה נגד צבא סיסרא, בפשטות הוא אומר:
"וְאִם לֹא תֵּלכִי עִמִּי - לֹא אֵלֵךְ" (שם, פס' ח').
דבורה השופטת והנביאה נותנת תשובה חיובית לברק בן אבינועם ובכך בנוסף להיותה שופטת ונביאה היא גם מנהיגה צבאית בכירה, המתמסרת למשימה הצבאית לגירוש צבא סיסרא של יבין מלך חצור, המתנכל לשבטים של עם ישראל בעיקר בצפון הארץ. דבורה היא הדמות המעוררת את רוחו של ברק בן אבינועם להתייצב לקריאתה לצאת למלחמה נגד צבא סיסרא, המתייצב למשימת הקרב נגד צבא סיסרא רק בשומעו את תשובת דבורה -
"וַתֹּאמַר: הֲלֹךְ אֵלֵךְ עִמְּךָ".
ראויה להערכה דמותה של דבורה, המפנה את תשומת לבו של ברק, כי עלולים להגיב בסיומה של המלחמה לעברו, כי הניצחון לא בא בזכות פיקודו, אלא
"כִּי בִּידֵי אִשָּׁה יִמָּכֵר אֶת סִסְרָא". כובשת אותי תגובתה של דבורה, הרגישה לתגובות של החברה, שתפחית מערכו של ברק בן אבינועם, מי שעומד בראש המערכת הצבאית של ישראל נגד צבא סיסרא וייחסו לה את הניצחון.
לניצחון הסופי על צבא סיסרא תרמה דמות נשית נוספת והיא יעל אשת חבר הקיני . למרות ששלום שורר "בֵּין יֵבִין מֶלֶך חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֵבֶר הַקֵינִי" (שם, פס' י"ז) יעל היא זו התורמת תרומה רבת חשיבות להכרעה סופית של המערכה, כשהיא מצליחה לשכנע את סיסרא לסור לאוהלה - "סוּרָה אֵלַי אַל תּירָא, וַיַָּסֵר אֵלֶיהָ הָאֹהָלָהּ וַתְּכַסֵּהוּ בִּשְׁמִיכָה" (שם, פס' י"ח) ואחרי שהיא מרווה את צמאונו ככתוב בטקסט המקראי: "הַשְּׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם" היא גם מוסיפה על-פי הכתוב: "וַתִּקַּח יָעֵל...אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתַּשֵּׁם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ ..וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרָקָתוֹ
וַיָּמֹת". (שם, פס' כ"ב) יעל תרמה תרומה רבת חשיבות להסרת האימה של יבין מלך חצור ש"לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׁרִים שָׁנָה" (שם, פס' ג').
ההפטרה - המצורפת לפרשת השבוע, פרשת "בשלח" - היא שיר הלל לתרומתן הנפלאה של שתי נשים במאבק לשחרור לאומי וחשוב ששיר-ההלל יומטר על הנשים באשר הן בכל מישורי החיים, ולתת להן מקום של כבוד במישוריות החיים המדינית.