נתבקשתי לכתוב למה הסיוע לישראל לא עובר עדיין, וחשבתי שזו הזדמנות לא רעה לכתוב על "הקונגרס ה-118:הקונגרס השבור". לפני שנדבר על הסיוע לישראל והסיוע לאוקראינה, ובכלל, בואו נדבר על כמה הקונגרס ה-118 הוא קונגרס משותק ולמה? הקונגרס ה-118 בדרך להיות אחד מהמושבים הפחות פונקציונליים אי-פעם, עם 34 הצעות חוק בלבד שהתקבלו מאז ינואר בשנה שעברה, המספר הנמוך ביותר של הצעות חוק שהתקבלו בשנה הראשונה של מושב הקונגרס מאז השפל הגדול, לפי רישומי הקונגרס. לשם השוואה: הקונגרס ה-89 השיאן של המאה ה-20, העביר 60 סעיפי חקיקה ראשיים ו -181 תיקוני חקיקה בסך-הכל. כולל תמיכה פדרלית בזכויות הצבעה, (חוק זכויות האזרח המפורסם של 1965 הנשיא לינדון ג'ונסון חותם על חקיקה לזכויות האזרח - CIVIL RIGHTS ACT, ומרטין לותר קינג מודה לו). החקיקה הקיפה חינוך, שיפור תשתיות, סיוע לאזורים מדוכאים כלכלית, שירותי בריאות לקשישים ולנזקקים, רפורמת הגירה והגנות חדשות על סביבה וצרכנים, החקיקה שהתקבלה במהלך הקונגרס ה-89 השפיעה כמעט על כל אמריקני. שינויים משמעותיים שעדיין מורגשים עד היום. חזרה לימנו אנו... בשעה שאנו מדברים כעת, ישנו שפל של 219:213 רפובליקנים בבית הנבחרים, כאשר המשמעות היא שברגע שמאבדים יותר מחבר קונגרס אחד, המשמעות היא שאין חקיקה, או שהחקיקה נתקעת. הרפובליקנים בבית הנבחרים איבדו שלושה חברים מאז דצמבר. אז החלו לנשור עם גירושו של נציג ניו-יורק ג'ורג' סנטוס,( שמזי הישראלית מתמודדת על מושבו בציוץ), והתפטרותם של היו"ר לשעבר קווין מקארתי, מקליפורניה, וקונגרסמן ביל ג'ונסון, מאוהיו, שעזב בתחילת ינואר להתחיל עבודה חדשה כנשיא אוניברסיטת יאנגסטאון סטייט. למה כל זה קורה? ישנה חברה של כמה חברי קונגרס רפובליקנים, שהמחנה המשותף לכולם שהם די צעירים ומאוד קיצוניים, כאשר כל פעם מישהו אחר מוביל אותם, בהקשר שהביא לפיטורי היו"ר הקודם מק'קארתי הוא קונגרסמן גטץ מפלורידה. אותה חבורה שמרבה להפיץ פרופגנדה הקשורה לנושאים לאומניים (די לבזבוז כסף אמריקני בחו"ל), פופליסטיים (נושא הקוביד) כאשר "שלישית הקסם" כוללת את טיילור גרין (רוטשילד משתמשים בלייזר מהחלל להבעיר את קליפורניה) מג'ורג'יה, גטץ מפלורידה (הדובי לא לא לכל הצעה) ובוברט מקולרדו (ששאלה יהודי שחבש כיפה אם בא לרגל בקונגרס). הקבוצה הזו, המונה בין 9-11 חברים, תוקעת כל הליך לקידום של כמעט של סוג חקיקה ומרבה להטריל עם חקיקות שמפחיתות שכר לעובדי מס הכנסה לדור לשנה וכיוצ"ב. הם תמונת המראה של ה- "סקוואד" שגם הן 4 יחסית צעירות, במפלגה הדמוקרטית, הפועלות לעכב חקיקה ונמצאות בצד הפרוגרסיבי והקיצוני הדמוקרטי. תיאורית הפרסה, מודגמת בציטוט הגאוני הבא: "בפוליטיקה, שמאל קיצוני וימין קיצוני אינם על קו ישר אלא פועלים במעגל. אם הולכים מספיק רחוק מימין ומשמאל ובסוף שני הקווים נפגשים - סוציאליזם-לאומני." לקוח מכנופיות בירמינגהם (נטפליקס) עונה 6, פרק 2. וזה מחבר אותנו לישראל... הנשיא ביידן מקווה באמצעות המלחמה להביא להעברת חבילה בקונגרס של מעל 105 מיליארד (מהם 14 מיליארד בסיוע ביטחוני ולראשונה מזה שנים גם סיוע אזרחי לישראל) הכוללת שלושה מרכיבים: בנייה החומה לריצוי הצד הרפובליקני, סיוע לאוקראינה לריצוי המפלגה הדמוקרטית והסיוע לישראל, שאמור להדביק דווקא עכשיו את הרצון להוצאה מהירה של ההצבעה. אלא שבית הנבחרים לא מוכן לעסקות חבילה, ובחר להעביר רק את ישראל ועל חשבון מס הכנסה בהצעה מטרילה שנעצרה. ההצעה הייתה כל כך מטרילה, שאפילו סנטורים רפובליקנים הצביעו נגדה בסנאט. הסיטואציה נכון לעכשיו, שבגלל שהכל נתקע, גם החבילה של ישראל תקועה ולא בטוח בכלל שניתן יהיה להעביר אותה, עם הצורך המשמעותי של הכסף כדי שניתן יהיה להערך (ככל שנדרש) לחזית צפונית. בניסיון (אחרון?) ניסה מנהיג הבית, ואוהב ישראל, היו"ר ג'ונסון לכתוב לעמיתיו את המכתב הזה שבו הוא מציע הצעת החוק המשלימה לסיוע חוץ, הכוללת גם 61 מיליארד דולר לאוקראינה ומיליארדים לטייוואן, ישראל ואחרות, שמהווה בערך 2/3 מההצעה המקורית של 114 מיליארד של הממשל. הבעיה הקשה של המערכת הפוליטית האמריקנית, שהגיעה לנקודה שבה כבר הפך "לא לגיטימי" לנסות ולקדם הצעות "דו-מפלגתיות", וההעדפה היא לראות בחורבן הבית (תמונת AI לחורבן הקונגרס) מאשר להגיש יד ולנסות לקדם ביחד חקיקה. המצב רק יחריף עם ההקצנה של הרשתות החברתיות והיכולת של "כל ממזר מלך". אשר על כן, לעת הזו, אני די פסימי ליכולת של הממשל הזה להעביר את החבילת סיוע ועוד בשנה של בחירות. התקווה כי יהיה "מבוגר אחראי" ויכולת לשתף פעולה על-מנת לקדם את החקיקה לסיוע בכל שלושת החזיתות החשובות לכל השחקנים בבית: אוקראינה, ישראל והגדר עם מקסיקו, נראת קלושה לעת הזו.