אבסורד, על-פי כל המילונים במקומותינו, הוא "דבר לא הגיוני, שאינו מתקבל על הדעת, שיש בו סתירה", כפי שניסח זאת פרופ' יעקב שוויקה, במילונו העשיר 'רב מלים לעברית החדשה'. החיים מסתבר מלאים אבסורדים. למשל דרישתו האבסורדית של הנשיא ג'ו ביידן, המשגר לישראל ברוב חסדו כמויות עתק של תחמושת ואמל"ח, למלחמה הצודקת גם בעיניו נגד הרשע החמאסי הבלתי נתפס, לספק לאותו חמאס נאצי 'סיוע הומניטרי', שאינו אלא חמצן מזוקק להבטחת המשך שלטונו וקיומו. אילו נדרשו בעלות הברית במלחמת העולם השנייה לספק לגרמניה הנאצית 'סיוע הומניטרי', אין ספק שהן לא היו לועגות לדרישה אבסורדית זו. ואילו חלילה נענו, כי אז אין ספק שהמלחמה לא הייתה מסתיימת במיגור מוחלט ומלא של הרוע הנאצי. אבל הדרישה של ביידן יש לה על מה לסמוך: איזה כספים שימנו את גלגליה של מכונת הרשע החמאסית אם לא הכספים שישראל העבירה במזוודות לידי פושעי החמאס? ומניין הגיע לחמאסניקים המלט לבניית מאות קילומטרים של מנהרות תופת, אם לא מישראל? ומי הזרים לנאצים החדשים כמויות דלק אדירות לתפעול מסגריות הנשק ותעשיות התחמושת? ומי צייד אותם חינם אין כסף במים וחשמל, בחלב ומזון תינוקות ותרופות וכל מה שצריך, שרק חיזקו את שלטון החמאס? ברוכים הבאים לממלכת האבסורד. העולם מלא אבסורדים. ההיסטוריונית היהודיה ברברה טוכמן אפילו בנתה על זה קריירה, באמצעות ספרה הפופולרי בשעתו (1983) 'מצעד האיוולת' (את השם המוצלח בעברית הגה המתרגם יוסף אשכול), המתאר שורת אירועים היסטוריים מטופשים, החל ממדיניות האפיפיורים שקדמו לרפורמציה, ועד מדיניותה האווילית של ארה"ב בויטנאם. בדרכה הלך הישראלי אמוץ עשהאל (2019) בספרו 'מצעד האיוולת היהודי', המציע קריאה מהפכנית של שיגיונות ההיסטוריה הפוליטית היהודית מתקופת התנ"ך ועד המאה ה-21. מסתבר שכבר היו דברים מעולם, בכל מקום ובכל שעה. קחו למשל את תיאטרון האבסורד שניהל איש הימין, לכאורה, אריק שרון, כשפסק ש'דין נצרים כדין תל אביב', ולאחר הבחירות נכנס למסלול הקוראלס (ביטוי סלנגי ששרון עצמו הכניס לפוליטיקה) של גירוש גוש-קטיף והסגרתו לפלשתינים של אש"ף ומהם לידי החמאס הנאצי. אבל למה ללכת רחוק? רק השבוע נתוודענו לאירועי אבסורד. צה"ל ערך תרגיל הזוי, שבו הוגדרו כאויב המתיישבים ביו"ש (כן, כן, אלה שחירפו ומחרפים נפשם בעזה, חלקם איבדו חייהם וחלקם איבדו בני משפחה וחברים יותר מכל מגזר אחר ועודם לוחמים בחזית). היה זה במהלך אירוע תיאטרלי של חטיפת ערבי לכאורה בידי יהודים (ולמרות נסיונות הטשטוש, תועדה האיוולת והונצחה, גם במכתב תלונה חריף לרמטכ"ל). אותו צה"ל הוקיע באמצעות דוברו לוחמי מילואים, שתוך כדי פיצוץ מסגד עויין בעזה, השמיעו את הקריאה היהודית האולטימטיבית 'שמע ישראל' שליוותה את עם ישראל בכל אורחותיו מאז ימי משה רבינו. יש כנראה איזושהי משוואת איוולת כזו: אם אסור להשמיע 'אללה אכבר', אסור גם 'שמע ישראל'. הגיוני, בסך-הכל. השבוע נפל בפח ממלכת האבסורד השר החרדי מאיר פרוש. אבל הפעם, בניגוד למקרים המתנהלים מתוך טיפשות פושעת ניתן היה למנע את אבסורד המשווע באיוולתו, אילו הפעילו כבוד השר ומזכירות הממשלה את השכל הישר, פשוטו כמשמעו. ומעשה שהיה כך היה: לנוכח המלחמה בדרום ובצפון החליטה מערכת הביטחון להקדים גיוסם של 1,300 מתנדבי שנת שירות, תלמידי מכינות קדם צבאיות, ישיבות הסדר וישיבות ציוניות. הקדמת הגיוס נתפסה כמהלך לא שוויוני וחוללה צעקה שהגיעה לכנסת. ומי נשלח לכבות את השריפה בשם שר הביטחון? - לא אחר מאשר השר המגונן בחירוף נפש על שיחרורם של כל בחורי הישיבות החרדיות משירות צבאי ו/או לאומי כלשהו. וכך הגיע מחזה האבסורד לשיא השיאים: פרוש, אבי אבות סרבני הגיוס, הסביר בכנסת: "בעקבות המלחמה הצבא נדרש לכוח אדם נוסף כדי לעמוד במשימותיו ושמירה על כשירותו המבצעית... משיקולים ביטחוניים אלה החליטה מערכת הביטחון על הקדמת גיוסם של תלמידי מכינות, תלמידי ישיבות הסדר, תלמידי ישיבות ציוניות גבוהות ומתנדבי שנת שירות". האם הוא קרא מראש את הטקסט הזה? עיין בו? או שמא עשה זאת כצפצוף הזרזיר? אם לא קרא מראש את הטקסט המבהיר בפשטות מצמררת את הצורך של צה"ל בחיילים נוספים, ורק בירבר מה שהכתיבו לו, בלי טיפת ביקורת משל עצמו, הרי זה גרוע. אך גרוע יותר אם הוא אכן הפנים את המסר הקיומי הטמון בטקסט, ובכל זאת ונמנע מעשיית המתבקש מאליו: לדווח על המצב החמור למועצת גדולי התורה ולהבהיר שמכיוון שמדובר במלחמת מצווה קיומית, מצווה מן המובחר להתגייס לעזרת ישראל מיד צר, שהרי הרי שהכל יוצאין וגו'. פורוש (שבכניסתו לפוליטיקה דרש ברוב ענווה שלא לכנותו הרב, משום שאינו באמת רב), כל כך הסתאב בפוליטיקה, עד שלא הבחין שמזכירות הממשלה המחלקת את משימת הקראת המענה לשאילתות לשרים על-פי תור, פשוט קשרה לראשו מצנפת שוטים והפכה לצחוק ולעג את השר שאך זמן קצר לפני המלחמה דרש מן הליכוד להעביר הצעת חוק יסוד לימוד התורה, המקנה לכל בחורי הישיבות מעמד וזכויות כשל חיילים. הוא שאמרנו, ממלכת האבסורד. ועוד איוולת, והפעם של מנהיג חרדי אחר, הלוא הוא שר השיכון גולדקנופף. השר החרדי השתתף בכינוס לחידוש ההתיישבות בגוש-קטיף. סוגיית חידוש ההתיישבות היא אומנם כבדת משקל, אבל רשאים ליטול חלק בדיון בה רק אלה שהם או שולחיהם מהווים פוטנציאל לאיוש היישובים שיוקמו, אם יוקמו. אבל גולדקנופף, שאנשיו לא יגיעו לעולם לגוש-קטיף, לא רק כחיילים אלא גם לא כתושבים, מה יש לו לחפש בכנס הזה? לשלוח אחרים שיתיישבו שם בשביל להרגיע את מצפונו ושהם יעשו שם את העבודה המלוכלכת? אין גבול לאבסורד? איוולת יש גם בהחלטתה המוזרה של ממשלת ישראל, להקצות בתקציב המדינה 35 מיליון שקל למטרת מימון עמותות המעודדות חרדים שלא להתגייס לצה"ל. שמעתם טוב: ממשלת ישראל, ששולחת מאות אלפי אזרחים לשדה הקרב לסכן עצמם במוות או בפציעה קשה, עקב מצעדי האיוולת שלה ושל קודמותיה, בעזה ובצפון, מעיזה ברוב חוצפה נוראה לממן עמותות לעידוד ההשתמטות. האם יש עוד מדינה נאורה בעולם שמאמצת שחיתות שבלממן בכספי אזרחיה ארגונים מעודדי השתמטות מצבאה ועוד בעת מלחמת מצווה ממש?! ממלכת האבסורד זה כאן.