בית המשפט העליון של ארה"ב צפוי לקבל את ערעורו של דונלד טראמפ ולקבוע שהוא יכול להתמודד בבחירות הקרובות לנשיאות. זו ההערכה הכללית בתקשורת האמריקנית ובקרב מומחים משפטיים בעקבות הדיון בערעור (8.2.24). השאלות שנותרו פתוחות הן באיזה רוב יינתן פסק הדין והאם השופטים - או מי מהם - ידונו בשאלת מעורבותו של טראמפ ב"התקוממות" נגד הממשל.
בית המשפט העליון של קולורדו קבע בחודש דצמבר, ברוב של שני שופטים מול אחד, כי טראמפ פסול מלהתמודד בבחירות המקדימות של הרפובליקנים. ההחלטה התבססה על פסקה 3 בתיקון ה-14 לחוקה משנת 1868, שנועד למנוע מאנשי מדינות הדרום המורדות להיבחר למשרות בממשל הפדרלי לאחר מלחמת האזרחים. לדעת מתנגדיו של טראמפ ובית המשפט בקולורדו, נסיונותיו להפוך את תוצאות בחירות 2020 ואחריותו לאירוע 6 בינואר 2021 מהווים "התקוממות", המהווה עילת פסילה לפי אותו תיקון.
פרופ' בנג'מין וויטס, עמית בכיר למשפטים במכון ברוקינגס, אמר ל-News1 לאחר הדיון, כי השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא האם ערעורו של טראמפ יתקבל פה אחד, או שמא השופטת סוניה סוטומאיור תהיה בדעת מיעוט שתצדד בפסק הדין של קולורדו. הרושם הוא שאיש מהשופטים אינו מתכוון להיכנס לשאלה העובדתית בנוגע למעשיו של טראמפ (התלויה ועומדת בשני תיקים פליליים נגדו), והמיקוד הוא בנושאים משפטיים, הוסיף וויטס.
שאלה בולטת אחת הייתה, האם הנשיא הוא officer of the United States והאם הנשיאות היא office of the United States, שכן התיקון אומר שהמגבלה להיבחר חלה עם מי שמוגדרים ב-officer ועל משרות המוגדרות כ-office. מדובר בשאלה פרשנית, הנובעת בין היתר מכך שזוהי אנגלית ארכאית של המאה ה-19, מסביר וויטס: "יש מקום לפרשנות לפיה המונח הזה חל על מי שממונה בידי הנשיא ולא על הנשיא עצמו". טיעון נוסף שזכה לאוזן קשבת היה שהתיקון מונע כהונה במשרה ולא מונע התמודדות עליה.
הטיעון המשמעותי ביותר של טראמפ, סבור וויטס, הוא ששלילת האפשרות להתמודד - גם ממי שלכל הדעות התקומם נגד הממשל או מרד בו - כרוכה בהחלטה פוזיטיבית של הקונגרס, ואינה אוטומטית. "יש רושם שקיים רוב מוצק ואפילו מוחלט שיתמוך בפרשנות זו", הוא אומר. בתשובה לשאלה האם מדובר למעשה בנתיב מילוט של בית המשפט מהכרעה בנוגע למעשיו של טראמפ, אמר וויטס:
"בית המשפט העליון האמריקני אוהב נתיבי מילוט, בניגוד לבית המשפט העליון הישראלי שאוהב להכריע. זהו ההבדל המשמעותי ביותר בתרבות המשפטית בין שתי המדינות. אם תרצה להיות ציני, תוכל לומר שזהו נתיב מילוט. אם אתה לא ציני, אתה אומר שהחוקה ככלל נוטה להעניק לקונגרס את זכות ההכרעה. בזמן אמת, התפיסה הייתה שצריך חקיקה כדי ליישם את התיקון ה-14, ויש לכבד את האופן בו החוק יושם מיד לאחר חקיקתו, לפני שבאים לנתח אותו כעבור 150 שנה".
וויטס מציין, כי זהירותו של בית המשפט העליון נובעת גם מכך שמדובר במועמד מוביל לנשיאות מטעם אחת משתי המפלגות הגדולות. "אם זה היה מועמד שולי, ייתכן שהעליון היה מסרב לדון בערעור. בית המשפט העליון בוחר לשמוע מקרים בהם יש חילוקי דעות בין בתי המשפט לערעורים, שזה לא המקרה כאן, או במקרים של חשיבות לאומית רבה - וכאן מדובר בפסק דין של בית משפט אחד שיכול להשפיע ברמה הלאומית. זה לא היה המצב אילו היינו מדברים על מועמד שממילא אין לו שום סיכוי".
