ותיקי הטלוויזיה הישראלית הוכיחו שגם במרום שנותיהם לא נס לֵחם ולא נדם קולם. הם עשו זאת ביום ד' האחרון ב-7 בפברואר בכיכר החטופים. ביוזמת דן רביב, טוביה סער, ואבי אנג'ל - המארגן והמארח את הקבוצה למפגשיה השונים. לאחר כמה דחיות בשל מזג האוויר, הם באו מרחבי הארץ כדי לקחת חלק באירוע ולומר בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים כי שחרור החטופים הוא האינטרס העליון של המדינה בשעה זאת ואין בלתו. אביא אי-אלה דברים מאלה שנישאו באירוע ואלה שלאחר מכן בשולי המפגש.
פתח חיים יבין שתאר את האירוע המזעזע ב-7 באוקטובר והוסיף כי הוא מוצא את עצמו, את רעייתו ואת ילדיו במצב של חוסר אונים לנוכח המציאות הנוראה. דליה מזור אמרה כי אם המלחמה תופסק עם 132 חטופים בידי החמאס או עם הארונות של 132 חטופים הרי זאת תהיה הפעם הראשונה בתולדות המדינה שישראל הפסידה במלחמה. אסור שזה יקרה.
טוביה סער הזכיר כי כפסע היה בינו לבין היותו אחד החטופים כאשר ה-7 באוקטובר מצא אותו בממ"ד בקיבוץ בארי וחוליית טרור צרה על הבית, ורק כעבור זמן הוא שוחרר על-ידי סיירת מטכ"ל. לכן הוא רואה עצמו כחלק מהם.
יעקב אחימאיר הביע הזדהות מוחלטת עם כל הצעדים, המפגשים וההפגנות בארץ ובעולם להביא לשחרור החטופים. בסיום דבריו הוא פנה לאמצעי התקשורת, לעורכים, לכתבים, לפרשנים: "אתם הצלחתם במרכאות בדיווחים שלכם, להפוך כל עיתון סעודי - לניו-יורק טיימס, וכל בדל של ידיעה או השערה שנדפסו בכוויית הפכו לוושינגטון פוסט. כך סיייעו חלק מאמצעי התקשורת לנטיעת אשליות, כי הנה, מתקרבת לה השעה של פתיחת המשא-ומתן המקווה.
אנא, עלינו העיתונאים לנהוג באיפוק, להקפיד ושוב להקפיד, לבל נטעה את הציבור וביחוד את בני משפחות החטופים כי הנה, שני הצדדים מוכנים לפתוח במשא-ומתן שיפתח את שערי ההסגר על החטופים. אסור לנו לשגות באשליות. להנהגה שלנו, אני מציע לנהוג בדרך הפשרה ואולי באמצעים נוספים - שאינם ידועים לי כדי לקדם משא-ומתן. כאשר מדובר בחייהם של חפים מפשע, אזרחים-אחים שלנו, דומני כי אין גבול לכל צעד מועיל שיציל את החטופים מן המנהרות, מן החושך אל האור. ואיני מודע למין צעד שכזה. הלוואי, במהרה, יגיע איחוד המשפחות, הלוואי".
יאיר אלוני אמר משפט אחד שבו הוא ציטט את הסופר והמשורר וויליאם פוקנר שאמר בספרו, בתרגום עברי "הקול והזעם", כי הניצחון הוא אשליה של פילוסופים וטיפשים.
נחמן שי אמר כי גם כשמדברים על ביטחון ישראל אין התלבטות. החזרת החטופים היא מעשה מובהק של ביטחון ישראל/ בזכות מעשה זה יחזור לישראלים הביטחון בצבא שלהם ובמדינה שלהם. "האדם חשוב יותר מן האדמה, והחיים חשובים יותר מאשר כל הישג טריטוריאלי או אחר"' אמר.הוא קרא לממשלה לא להסס, לנוע קדימה. מיליוני ישראלים ילכו בעקבותיה ויכבדו את ההחלטה הזו, החלטה קשה, החלטה יחידה.
אבי אנג'ל המארגן המרכזי של האירוע ציין כי דברי החברים כולם חיממו את הלב אך הוסיף הערה, וזאת במסר הפנים קבוצתי, אך אני רואה לנכון לפרסם זאת כי יש בזה עניין ציבורי. הוא ציין שלצערו מטה החטופים לא הבין גם אחרי מספר רב של מסרים את חשיבות האירוע ואת הפוטנציאל שלו בדעת הקהל בארץ. לדעתו נראה כי עיקר המאמץ הוא במשלחות לחו"ל. הערה זאת של אבי אנג'ל היא במקומה. שכן עם כל הכבוד והיקר למשפחות, לנטל הכבד והנורא שהם נושאים ולמאמצים של אלה שאחראים על המערכה - כל ההזמנות לחו"ל, שבין היתר רושמות לישראל אי-אלה נקודות זכות, שהן נדירות בעת הזאת, אין בהן כדי לקבוע את גורל החטופים. גורלם ייקבע בעיקר כאן במולדתם. לכן יותר מכול יש חשיבות להפגנות ההזדהות ולעצרות בארץ ולנוכחות של נציגי משפחות של החטופים. אבי אנג'ל ראה לנכון לציין ואני רואה לנכון לשתף את הקוראים, כי הזמרת מיטל מור, שהצטרפה בלי תכנון באופן ספונטני לחלוטין למפגש הזה, בנתה אירוע מרגש ומוצלח בפתיחה ובסיום.
לסיכום, חבורה זאת מתייצבת ואומרת את דברה, בקול צלול, בשפה ברורה ובעברית ראויה כל אימת שהנסיבות דורשות זאת. ותיקי הטלוויזיה הישראלית השמיעו את קולם כאשר שר התקשורת ביקש לחסל את השידור הציבורי, כאשר הוגי "הרפורמה המשפטית" רצו לשים קץ למשטר הדמוקרטי וגם הפעם הם גייסו את הוותק שלהם כדי לומר את דבריהם בקול רם ומהדהד. עיתונאי אינו אמור להיות אדם אובייקטיבי. אין חיה כזאת. הוא חייב להיות מודע שהוא לא אובייקטיבי אך מעבר לחובה שלא לשאת פנים ולנהוג ביושרה, באמות מידה מקצועיות, במהימנות המידע ובמיומנות של השדרים, ותיקי הטלוויזיה הוכיחו שהם זן שכמעט נכחד. הם ביקשו והצליחו להדגיש שיש להם מצפון ויש ערכים שצריך להיאבק עליהם בנחישות ובהתמדה. זאת השעה ששום אזרח לא יכול להיות אדיש או להיות "ניטרלי". הם לא רק שורדי עיתונות טובה אלא גם עיתונאות ראויה. אני גאה להיות חלק מן החבורה הזאת.