יושב בשורה הראשונה בבית הכנסת הגדול, ההומה באנשים עטופים בטליתות, מסביבי בוקעת שירת "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון", שבת ראש חודש אדר א'. "משנכנס אדר מרבין בשמחה". כה תלוש נשמע משפט זה ביחס למציאות הלאומית הנוכחית, מציאות של מלחמה, של פליטות, של שכול, של תפילה לשוב החטופים למשפחותיהם.
השירה בוקעת ועולה "אם הבנים שמחה, הללויה", התרוממתי מעל לכרובים, הצצתי מאחרי הפרגוד, וראיתי מלך בהיכלו. אור נגוהות זורח, כיסא כבוד מעוטר בפיתוחי זהב, בכל מקום מלאכים לבושי לבן, פניהם צוהלים, זה אוחז בעוגב וזה בנבל, זה בקלרינט וזה בגיטרה חשמלית, בעזרת המלאכיות נשמע קול המצלתיים ואחריו ניגון רך וענוג של קרן יער, נגינת מפוחית נשמעת מהיכן שהוא וקול מצהלות מלאכים בוקע את השמיים.
מקיפים אותו, קרובים אליו, נוגעים לא נוגעים, מישירים מבט לעבר דמותו רבת ההוד ושרים כמו הלווים בבית המקדש, שירת הדורות "לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה". חנן ודוד, שמעון ויצהר, יובל וגבריאל, נצר ואלירן, דניאל ושי, ישובים על כסאות עטרות לראשיהם, לבושם לבן ונהרה של שלווה על פניהם היפות, מנגנים את ההלל, את בואו של חודש השמחה, "לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה".
אדם ואיתמר, אריאל ואלקנה, ניר ושגיא, מארק וישראל, מוחאים כנף אל כנף בקצב אחיד קצב של שמחה, "יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני", מלווים במבטם המאיר את הבאים אחריהם המסוככים בכנפיהם הצחורות, רפאל וברק, סדריק וניקולס, יואב ויובל, סרגיי והדר, כיתות כיתות של מלאכים, "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה, זה השער לה' צדיקים יבואו בו."
ראש חודש שמח בשמיים, זה החודש הרביעי בו רוקד המלך היושב על כיסא רם ונישא עם המלאכים החדשים, מלאכי העוז והגבורה, מלאכי האהבה וההקרבה, מלאכי הניצחון והנצח, מלאכי החיל והחוסן, מלאכי לחיי עולמים. "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא."
יד קלה מונחת על כתפי, מעירה אותי באמצע ההתבוננות בכיתת המלאכים החדשה הפוסעת מעדנות בסך, אייל ומתן, איליי ודוד-נתי, אוריאל ואורי, אנואר ואוריה, זכריה ונועם ניצן וברק, אנדועלם ודן, עקיבא ורועי רון ודניס, הייתה זו ידו של הגבאי שבישרה כי הסתיימה התפילה וצריך לנעול את בית הכנסת.
קיפלתי אט אט את הטלית, ראיתי בחצי עין את עמית ויקיר, רועי ומירון, סופיאן ועמיחי, ליאב ואלירז את קוסטנטין והראל את דביר ו... יצאתי מבית הכנסת, משנכנס אדר מרבין בשמחה, ראיתי אותם, את גיבורי האומה, גיבורי התהילה, גיבורי המלחמה, בני אדם שהיו למלאכי הכבוד, מלאכי השרת, מלאכי השלום, ראיתי אותם והם יושבים שם, סמוך לכיסא הכבוד, שרים הלל לאוהביהם, לנשותיהם, להוריהם, לבניהם, לאחיותיהם, לסבתותיהם, לחבריהם, שרים הלל, אין פרץ ואין צווחה, רק קולם יישמע.
קול המלאכים המנגנים את חייהם העליונים, חיי הנצח והוא יושב מולם, מלטף פניהם ברוך ובאהבה, מנגב דמעה סוררת, מחייה נפש רעבה, מזה מים על המלאכים החדשים.
ארבעה חודשים וועדת הקבלה בשמיים אינה יוצאת לחופשה, הם באים ועל גוום צרורות של מעשי גבורה, מעשי מסירות, מעשי אהבת ישראל, מעשי אהבת העם והארץ, מעשי ניצחון גדול. תחת כיסא הכבוד, המלאך הממונה על שמחת חג הפורים שבפתח, אינו יודע נפשו, ליהודים הייתה אורה ושמחה, ששון ויקר, מוכרחים להיות שמח, כי ראשנו לא שח, לא נמות כי נחייה ונספר מעשה יה, הלל של מלאכים.