לאמריקנים יש מימרה: "לכו בעקבות הכסף", ובמקרה הנוכחי כל הדרכים מובילות לאירן שהיא לא רק ראש התמנון אלא גם קרן השפע של כל הפעילות הטרוריסטית והרצחנית במזרח התיכון ושל חלק ניכר מהטרור העולמי בכלל. איך היא עושה את זה תשאלו, כשמוטלות עליה סנקציות בינלאומיות והמצב הכלכלי של רוב תושביה בכי רע? והנה יש תשובה, לפחות חלקית: באחרונה התגלה שבסניפים של שניים מהבנקים הגדולים הפועלים בבריטניה, ולמרבה האירוניה מדובר בסניפים שנמצאים בסמיכות לארמון בקינגהאם של משפחת המלוכה, נפתחו בשנים האחרונות חשבונות של חברות-קש בריטיות שבפועל היו בשליטת המודיעין האירני, שדרכם הוזרמו סכומי עתק למשמרות המהפכה האירניים ובפרט ל"כוח אל-קודס" שאחראי לכל המבצעים החשאיים מחוץ לגבולות אירן, כולל שלוחות התמנון ברחבי המזרח התיכון כגון החמאס, החיזבאללה, החות'ים והמיליציות השיעיות בעירק.
באותו זמן המודיעין הבריטי והאמריקני גם גילו מה שכינו "רשת בינלאומית לרצח בפקודת המודיעין האירני לחיסול פעילים ומתנגדי המשטר האירני במקומות שונים בעולם". מדהים שלמוסדות הפיקוח הבנקאי בבריטניה ובארה"ב שבדרך כלל יעילים מאוד באיתור חברות-קש או בודדים שנמצאים על הכוונת שלהם מטעמי מס, הלבנת הון או סיבות פוליטיות למיניהן — כולל, לפעמים, הטלת סנקציות אישיות — לקח כל כך הרבה זמן לגלות את המתרחש מתחת לאפם, וכשעיתונאים הציגו לבנקים שאלות בלתי נוחות על לקוחותיהם הנ"ל, אלה התכסו בטענות על סודיות בנקאית. קשה שלא לתהות אם מערכות פיננסיות אירניות דומות אינן עוברות מתחת לרדר גם במקומות נוספים. לשתי חברות-הקש הבריטיות הנ"ל, אגב, משרדים בלב בלגרביה אחד המקומות המיוחסים ביותר בלונדון הבירה והם רשומים כדת וכדין על שם חברות קש נוספות בעלות כתובות מדומות ברחבי המדינה.
פרשת חשבונות המסתור האירניים בבריטניה וקומבינות כספיות אחרות שקשורות ברובן ביצוא הנפט הבלתי חוקי של אירן, בעיקר לסין אך גם למדינות אחרות, מבליטות את הקשיים ואת חוסר העקביות וההחלטיות של המערב כלפי הסוגיה האירנית גם בנושאים אחרים. בשבועיים האחרונים אמריקה ובריטניה אומנם העצימו במידה ניכרת את התקפותיהן על ארגון הטרור השיעי בעירק "כתאא'ב חיזבאללה" בעקבות הרג שלושה מחיילי ארה"ב, ועל החות'ים בתימן, אך בו בזמן דובר משרד ההגנה של ארה"ב הודיע שאין בכוונת הפנטגון לנהל מערכה ממושכת נגד השלוחות האירניות בעירק ובסוריה - אמירה שמעוררת את השאלה - אם לא מערכה ממושכת נגד אירן עצמה, דבר שוושינגטון נחושה להמנע ממנו - ואם גם לא נגד ה"פרוקסיס" שלה, אז מה כן?
גם איש הסי.אי.איי. לשעבר והמומחה לאירן רעואל מרק גרכט קובע: "הם (האירנים) פועלים כדי שהשלוחות שלהם יהרגו אותנו; אנחנו איננו פוגעים באירנים עצמם... השלוחות תוקפות אבל אנחנו איננו תוקפים ישירות את אירן - ולכן אנחנו מפסידים". ואולם התשובה לשאלה הזאת מובילה לוויכוח שקיים בוושינגטון מזה זמן, ולא רק בממשל, לגבי מעמדה הבינלאומי של אמריקה, הן בעיני עצמה והן בעיני שותפיה ויריביה וכן תפקידה כ"שוטר העולם". הוויכוח הזה מתנהל במפלגה הדמוקרטית של הנשיא ביידן אך גם בסביבתו של דונלד טראמפ שחותר להיבחר לנשיאות ולתוצאות הוויכוח הזה יהיו השלכות מעשיות על מדיניות החוץ של ארה"ב בשנים הקרובות - וגם על ישראל. שואלים בעלי הביקורת: לשם מה אמריקה צריכה בכלל אלפי חיילים בעירק, ירדן וסוריה כשהמלחמה בדאעש נסתיימה - שאלה שמתעלמת ולא במיקרה, מהסוגיה האירנית על כל היבטיה, לרבות נושא הגרעין שהולך ומתקרב לנקודת אל-חזור. לעומתם יש מי שמשווים את ההתייחסות הפושרת במערב לאירן לזו כלפי גרמניה הנאצית בתקופת מינכן - אך יש הבדל: לגרמניה לא היה נשק גרעיני.
