הרקע
האויב החיצוני המסוכן ביותר לישראל במערכת האיומים הקיימת הוא אירן המיוצגת בחזית הצפון באמצעות ארגון חיזבאללה ונספחיו. ארגון זה נבנה כמערכת הרתעה דו-תכליתית: מערכת מקומית שקשריה עם אירגונים פונדמנטליסטיים בסביבת ישראל ובתוכה דוגמת חמאס, ג'יהאד איסלמי והרשפ"ת מסוגלת לתמוך, לגבות ולסייע ביצירה ופיתוח של מעגל האש נגד ישראל, ומערכת טילים ורקטות מגדלים שונים, לטווחים שונים ובדיוקים שונים המאיימת על כלל שיטחה של ישראל. היעד האולטימטיבי של הארגון הוא הרתעת ישראל מפני תקיפת אירן אם או כאשר תחתור להביא לכלל מימוש את היכולות והידע שצברה בפיתוח נשק גרעיני. לא מן הנמנע שארגון זה הפרוס על פני כל לבנון וחלקים מסוריה, יוכל לאיים על ישראל מפני תקיפת אירן גם באמצעות "פצצות מזוהמות" שתסופקנה לו יחד עם מפעילים אירניים ותתפרסנה בשטחי השליטה שלו.
2 מערכת המנהרות הענפה שחצב הארגון בלבנון ההררית בסיוע גורמים צפון קוריאניים, רק מקלה עליו להתכונן לבצוע מטלה זו בשמה ובפיקודה של המנהיגות האירנית. כיום, מחוברת אירן היטב לגוש היריב לארה"ב ולמערב - רוסיה וסין - ובכך גוברת עוד יותר חשיבותו של חיזבאללה במערך ההרתעה וההכרעה האירני.
להשלטת הגמוניה אסטרטגית פועלת אירן במרחב המזרח התיכון בשתי זרועות: הזרוע הגרעינית והזרוע הקונבנציונאלית המכונה גם "תוכנית הסהר הצפוני". תוכנית זו מכוונת ליצירת מעבר יבשתי מהותי (מעין "דרך משי" משלה) בין אירן לבין חוף הים התיכון, שיאפשר תנועות צבא וסחר מסיביות ורצופות דרך עירק, סוריה ולבנון אל חוף הים התיכון; וממנו לאירופה - מסלול עוקף לתעלת סואץ. משהתבררה לאחרונה תוכניתה האסטרטגית של ארה"ב ליצור נתיב ימי-יבשתי שיקשר בין הודו לאירופה, דרך האמירויות, סעודיה, ירדן וישראל, הופך נתיב הסהר הצפוני לנדבך קריטי במאבק על ההגמוניה העולמית בעולם הרב-קוטבי החדש. ככל שתתקרב אירן להשלמת תוכנית הסהר, כך יהיה ערך גדול יותר לנתיב זה בתוכניתה האסטרטגית הכוללת ואירן תהיה מוכנה להשקיע יותר במאבק הצבאי לשם הוצאתה לפועל.
לגבי ארה"ב התמונה ברורה פחות, שכן ארה"ב נערכת למאבקים כוחניים גדולים בשתי זירות מרוחקות מאוד זו מזו: המזרח התיכון, בו תעמוד בעיקר מול רוסיה אירן ושותפיהן ובתמיכת סין, וטאיוואן ואיי ים סין הדרומי מול סין, קוריאה הצפונית ושותפות נוספות. בעוד יפן, קוריאה הדרומית, תאילנד והפיליפינים נוטות להשתלב בגוש האמריקני-מערבי שאלה פתוחה לפי שעה היא היכן יתייצב העולם המוסלמי-סוני במאבקים אלה, כמו גם מדינות שכנות לסין כווייטנאם, קמבודיה ומאלזיה.
האיום בצפון
במסגרת זו ניהלה ישראל בשנים האחרונות את המב"מ
3, אולם עשתה זאת מסיבות שונות ובכללן נוכחות רוסיה בסוריה בעוצמה מוגבלת מדי. נראה שמלחמה זו השיגה לישראל דחייה בעימות הצפוי מול אירן וחיזבאללה, אך לא מנעה אותו וגם לא הפחיתה מהעוצמה טמונה במערך הרקטות ופשיטות הקרקע שבנה חיזבאללה לקראת יום זה. בדיעבד ניתן לקבוע: קונספציית "ההכלה" של ישראל בעשור האחרון בכל זירות הלחימה סביב ישראל, לא פתרה דבר, רק דחתה עימותים למועדים אחרים ואיפשרה לאויבינו פתיחה במערכה במועדים הנוחים להם. כך מעיד אירוע ה-7.10.2023 בעוטף עזה, כך מעיד אופן השתתפותו של חיזבאללה במערכה הנוכחית בגבול הצפון וכך מעידה גם הצטרפות החותים "למעגל האש" והצפי הקיים להצטרפותן של מיליציות עירקיות דרך סוריה למערכה רב-זירתית אפשרית נגד ישראל. כל הגורמים הללו מגויסים, מצויידים, מאומנים ומתוחזקים כלכלית ומנותבים מאירן. הסכנה הגדולה הטמונה בהם היא הסינכרוניזציה של פעולתם על-ידי גורם עוין בעיתוי הנוח לו ובהפתעה אסטרטגית מול ישראל. לוחמה רב-זירתית מחייבת צבא גדול, מגוון ועתיר אמצעים ומאומן היטב, דבר שהקונספציה שכרסמה בחוסן הישראלי הביאתהו אל עברי-פי-פחת.
4
בהדרגה מתבררים פרטים שהיו ידועים לגורמי הצבא והביטחון אך פחות גלויים לעיני הציבור וביניהם שאיום המנהרות בצפון - הגנתיות והתקפיות - חמור בהרבה מזה שבדרום; כאשר גם זה שבדרום מצליח להפתיע אותנו ואת מרבית המומחים והמומחים לכאורה בהיקפו ומורכבותו. בטיפולה במערכה בגבול הצפון שנפתחה ביוזמת חיזבאללה במקביל לאירוע ה-7.10.23, ממשיכה ישראל מתוך אילוץ באותה מדיניות של הכלה יחסית. בחלקו נובע הדבר מלחץ פוליטי אמריקני, אבל בחלקו הוא גם תוצאה של מבנה צה"ל והרכבו האנושי שישראל לא השכילה להכינו מבעוד מועד למערכה רב-זירתית נרחבת. תפקודי צבא היבשה ושילובו עם הזרועות האחרות שופרו בימי כהונתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, אבל תפישת המציאות האסטרטגית נותרה על עומדה. המערכים הבינלאומיים המתגבשים במזרח התיכון נעים במהירות יחסית וישראל מאותגרת על-ידי קונספציה שגויה וקפואה מדדה אחריהם.
הפעילות הצבאית בדרום מתקדמת יפה חרף המגבלות וההפרעות לניהול המערכה מצד ידידתנו הגדולה ארה"ב. לכשתסיים ישראל את התחבטותה הנפשית בשאלת החטופים על-ידי חמאס ותנקה את רפיח וציר פילדלפי משאריות ההשפעה החמאסית, תושלם המערכה העיקרית בעזה וישראל תתפנה לחשוב על האיום הרציני יותר מצפון ועל כ-100,000 תושבים שפונו באזור זה מבתיהם ולא יחזרו אליהם ללא מצב ביטחון חדש, משופר ואמין.
בהכנת צה"ל למלחמה המתחוללת סביבנו יש תהליכים שניתן לקדמם במהירות כגון גיוס ואימון הכוחות הקיימים, אך יש גם כאלה שנדרש להם זמן ממושך יותר כגון: אספקה עצמית של חימוש ואמל"ח, הרחבת מצבת כוח האדם בצבא היבשה ואימונו ללוחמה החדשה והיערכות העורף למתן מענים אפקטיביים למערכות הנמשכות שבועות וחודשים (ואולי אפילו שנים) ולא רק שעות או ימים ספורים. לוחמת טרור ביסודה הינה מלחמה של צבאות מדינתיים סדירים נגד כוחות תת-מדינתיים בלתי סדירים גמישים ואלימים במיוחד. הכוחות המדינתיים כבולים באמנות בינלאומיות והסדרים רב-צדדיים מחייבים ואלה בסוג זה של הלחימה הינם אבני ריחיים על צוואר הכוחות הלוחמים. במיוחד נכון הדבר למדינות כישראל, שהיא חלק "מהעולם המערבי" על דרכי המחשבה והפעולה המקובלים בו. עקרונות שנכונים אולי
5 ללוחמה בין-מדינתית קונבנציונאלית, שבה נשמרים הדדית כללי התנהלות מוסכמים ומבוקרים, אך לא למדינות שנתונות ללוחמת טרור ממושכת בתנאים קשים במיוחד - ממדים זעירים ומאוכלסים, הפוגעים בחופש הפעולה והתנועה ומגדילים את סיכוני ההיפגעות והסבל של אוכלוסייה שאינה לוחמת או מגויסת.
עימות מול חיזבאללה
ישראל נמצאת בלחימה א-סימטרית בכל החזיתות הפעילות שלה למעט בעימות הישיר מול אירן. בחזית זו ננקטים מהלכים עויינים אבל אין מלחמה קונבנציונאלית פעילה. שני הצדדים מנהלים זה מול זה מלחמת PROXIS - אירן בהיקף גלוי ומלא וישראל בעיקר במהלכים סמויים מול אירן ובמהלכים גלויים מול שותפיה. בחזית הצפון מתנהלת מלחמה כזו כבר מספר חודשים מול חיזבאללה ושני הצדדים מקיימים אותה בעוצמה מוגבלת ומבוקרת. בעוד חיזבאללה מנהל נגד ישראל מלחמת התשה מובהקת שמטרתה להעמיס על הצבא נטל שישאב כוחות מחזית הדרום נגד חמאס ויקל על האחרון במלחמתו, פועל צה"ל בצפון במערכה שהיא בבחינת הקזת דם מחיזבאללה ופגיעה בתשתיות הצבאיות שלו הקרובות לגבול ישראל. בלחץ אמריקני פעילות ישראלית זו ממותנת ולטעמי גם איננה ניזונה "משאר-רוח" אסטרטגי.
האיום האסטרטגי הגדול של חיזבאללה על ישראל הוא מערך הטילים והרקטות שלו הפרוס על פני כל לבנון רובו במסתורים תת-קרקעיים. איום נוסף הוא "כוח רדואן" כוח יבשתי נייד ומאומן היטב הפרוס לאורך גבול הצפון הישראלי ומאיים לבצע פשיטות יבשתיות אל עבר ישובי הצפון תוך כיבוש ישובים, הרג אזרחים ולקיחת שבויים ובני-ערובה לצורך סחטנות פוליטית ו/או אמוציונלית בדומה למעשי חמאס בדרום. כוח זה פרוס בישובים אזרחיים - רובם שיעיים בדרום לבנון, בין הגבול הבינלאומי לבין נהר הליטני. על משמעות האיום הטמון בכוח מסוג זה עמדנו כבר באירועי שמחת תורה תשפ"ד בדרום הארץ. יכולותיו של כוח זה בירי מדויק מטווחים של פחות מ-10 ק"מ מהישובים הישראלים שעל הגבול הI חלק אחר של האיום שאסור להתעלם ממנו. כ-100 אלף ישראלים הורחקו מן הגבול מחשש מפני איומים אלה ומאפשרות שיופעלו בהפתעה על-ידי חיזבאללה.
בחילופי האש המתנהלים כיום מול חיזבאללה, מנסה ישראל לפגוע באתרים בעלי ערק אסטרטגי של הארגון ולגרום לו אבדות בנפש, אולם שני אלה, המתנהלים כבר מזה כ-4 חודשים, אינם אפקטיביים ודומה שאינם משפיעים השפעה אופרטיבית על ארגון הטרור. ישראל קבעה סדר עדיפות בלחימה לפיו השמדת החמאס בעזה והחזרת החטופים עומדים בראש סולם העדיפות, ובכך היא משקיעה את עיקר מאמציה בחודשים אלה מאז הטבח ביישובי "עוטף עזה". תחת הלחץ האמריקני היא נמנעת מפלישה אל מעבר לגבול וכתוצאה משני הדברים יחד היא דורכת במקום (ובמקביל מנסה את התהליך המדיני חסר התכלית של מימוש החלטת מוע"ב 1701) - בזבוז זמן ובזבוז אנרגיות ומשאבים, שמתלווה אליהם הרס שיטתי ומתמשך של הישובים לאורך הגדר שיש בו פגיעה מורלית קשה בתושבים לצד נזק כלכלי מהותי; מיותר ולא חכם.
יש לאל ידה של ישראל להכביד את הנטל על חיזבאללה ולבנון - שגם הם אינם רוצים במלחמה כוללת - על-ידי שתי פעולות שתעשנה בהתמדה ובאינטנסיביות גוברת בתחום לבנון: א. סימון ישובים (בעיקר שיעים) בלבנון, פגיעות שיטתיות בהם בעיקר מהאוויר תוך אזהרה מוקדמת לתושבים להתפנות. זאת בכדי ליצור מרחב עתידי לשטח מפורז בעומק שבין הגבול הבינלאומי לבין הליטני (כ-30 ק"מ). ישובים שיהרסו יהפכו שטח אש חופשי. (כך יגבר הלחץ האזרחי על חיזבאללה לחדול מהתמיכה בחמאס ואולי גם להתפשרות סבירה יותר במו"מ המדיני) ב. תקיפת מטרות איכות של לבנון - צבא ואזרחי במטרה להגדיל את הלחץ האזרחי על חיזבאללה לחדול מהרעשת ישובי קו הצפון של ישראל. ככל שעומק הפגיעה של חיזבאללה בישראל יגדל, תוגדל בהתאמה גם היקף ומשמעות המטרות הלבנוניות שתיפגענה. שני אלה צריכים להיות הקווים המנחים לתגובה הישראלית כל עוד לא הושלם פינוי הכוחות הלבנוניים כולם אל מעבר לליטני. שתי השיטות מאפשרות גמישות בעוצמת הפעילות לפי מעשי החיזבאללה מזה עוצמת ההשפעה על האזרחים מזה, או תהליכי העצמה כחלק מתהליך נרחב יותר.
6 בצעדים אלה יש כדי צמצום פגיעות חיזבאללה בישראל במלחמת ההתשה הנוכחית ("משוואות איזון" חדשות). אם יעבור הארגון לעימות רחב מול ישראל, נוכל כך לשמר אופציה גמישה לפעולה בהיקף הרצוי לנו בלבנון, כל עוד הדיפלומטיה כושלת בדרך המדינית.
