פרקי הזמן של השעון האבולוציוני הטבעי הם של מיליוני שנים. לתרבות האדם הייתה השפעה איטית ולא מודעת, אף כי מצטברת, על התקופה הזאת. האירועים התרחשו באיטיות רבה, עד שנתפסו כסטאטיים, בשכלו הישר של אדם חסר יכולת חשיבה מופשטת, וכאלה הם רוב האנשים עד היום. התרחשות אבולוציונית הרי אינה נתפסת בחמשת החושים של האדם, אין רואים אותה, אפילו בעזרת צילום והקרנה במהירות איטית. רוב בני-האדם אינם מאמצים את מוחם כדי להבין את ההתרחשויות הללו, ואפילו אינם מנסים לתאר אותן בדמותם.¹ הם תופסים התרחשות אבולוציונית כהוויה סטאטית. הדתות – היהודית, הנוצרית והמוסלמית – קובעות כי כל ישות טבעית שקיימת בהווה עלי-אדמות, נוצרה במתכונתה זו, כמין או כטיפוס, בששת ימי בראשית של הבריאה. קביעה זו נראית כפתרון של השכל הישר. היא עונה על דרישותיו ושאלותיו ומתקבלת על דעתו. חשיבה שיטתית על האבולוציה ידועה לנו רק מן השלב המתקדם מאוד של התפתחות החשיבה המדעית. גיבושה מיוחס לצ׳רלס דארווין, במאה התשע-עשרה. חשיבה זאת שייכת לממד הטכנולוגי-מדעי, ודרכם של רוב האנשים חסומה אליה בגלל המרכיב המיתולוגי של הציביליזציה הנוכחית. היות האדם יצור יבשתי נמשכת על פני התקופה הארוכה ביותר בתוך חמישה מיליוני השנים של התפתחותו, מאז פרש האדם מאביו הקדמון, הלא-אנושי. בכך שותף האדם לעוד בעלי-חיים.² תכונות רבות של אופיו היבשתי התפתחו ביצור האנושי עוד לפני שהיה לאדם, והתפתחות זו נמשכה מאות מיליוני שנים. המוח היונקי הקדום, האחראי לריגושים הקשורים לתפקודים השונים: הזנה, לחימה, הזדווגות ואימהות – הוא בן כמאה ושבעים מיליון שנה. מי שעיקר עיסוקם בתפקודים אלה, ואלה הם רוב בני-האדם, מתַרגלים את המוח הזה בכך, ומושפעים מן השעון האופייני לתפקודים אלה של המוח. זה שעון איטי מאוד, כמעט סטאטי, ששולטים בו האוטומטיות והשגרה. אנשים אלה, שהם הרוב, מתקשים לתפקד בזמן של שינויים מהירים וחידושים גדולים, במצבים שלא היו מורגלים בהם, המפתיעים אותם, גורמים להם הלם ומשתקים אותם.

השעון התרבותי הוא מלאכותי, יציר רוחו של האדם. הוא משתנה בהתאם לשינויים שמחולל האדם בסביבתו, בכוח האינטליגנציה (פרי האבולוציה) שלו. ניצניו היו במעבר מאבותינו הקופים למין האדם (ואולי לפני-כן), ובשימוש בעצם (אבן, מקל) להבטיח את השרידות.³ הציביליזציה שלנו ושעונה התרבותי החלו לפני כעשרת אלפים שנה, כאשר ביית האדם לראשונה בעלי-חיים והחל לגדל קטניות ודגנים. את המפעל הזה – המעבר מצייד וליקוט לייצור מזון, שהיה אולי המהפכה הגדולה ביותר בתולדות האדם מאז ומעולם, הוא ביצע בעזרת שכלו הישר והאינטואיציה שלו, זאת אומרת – בעזרת כלים אינטלקטואליים-פרימיטיביים (ראשונים). חשיבה מדעית, שיטתית, פורמלית, המבוססת על ניסוח בכתב ותפוצה רחבה, לא עמדה אז לרשותו של האדם. הציביליזציה שלנו היא גברית-מיתולוגית-מבייתת-פוליטית-צבאית. פרקי הזמן של השעון התרבותי (הפרימיטיבי) נמדדו, בתחילת הציביליזציה הנוכחית, באלפי שנים, אך הם התקצרו מאוד בתקופה המדעית-טכנולוגית. במאתיים השנים האחרונות חוו בני-האדם תרבויות אחדות במהלך חייהם, וקצב השינויים התרבותיים מואץ עתה יותר ויותר. נכון אמנם, שעד אמצע המאה העשרים היו אירועי השעון התרבותי איטיים מאוד ורוב בני-האדם התייחסו אליהם כאל אירועים סטאטיים, אירועים שהיו מאז ומעולם, ולעולם יהיו. הבנת המבנה והדינמיקה של האירועים התרבותיים היא זכותו הכמעט בלעדית של המיעוט האינטלקטואלי בחברה האנושית, המתרגל באינטנסיביות את המוח היונקי החדש (הניאוקורטקס), שבו ממוקמות התודעה של הכרת האובייקטים ותפיסת הקביעות של האובייקט בתוך חלל חיצוני מובחן; המוח הזה הוא המאפשר מניפולציה של סמלים בדיבור, בקריאה, בכתיבה ובחשיבה מופשטת המוח הזה נמצא אצל יונקים גבוהים, הוא מפותח יותר אצל הפרימאטים והגיע לשיאו אצל האדם. הוא נמצא אצל כל אדם, על-פי ההגדרה. אופני השימוש ומידת השימוש בו השתנו מאדם לאדם, בחמשת מיליוני השנים שהם תקופת התפתחותו. כדי להגיע להבנת השעון התרבותי דרושים לאדם לא כישורים מלידה בלבד – המאפשרים שימוש מתוחכם יותר של הניאוקורטקס – אלא גם השכלה רחבה, כושר ניתוח ויכולת הפשטה. אצל בני-אדם מעטים הגיעו תכונות אלה למידת בשלות מספיקה כדי להשתמש בהן במודע ולהשיג תוצאות אינטלקטואליות סבירות. זאת אחת הסיבות, שתכונות אלה לא תמיד נתפסות כיתרון. הקוד של הציביליזציה שלנו מתמצה היטב בפסוק מספר משלי: ״מרבה דעת מוסיף מכאוב״.⁴

אירועי השעון המדעי-טכנולוגי הם תוצאה של אינטליגנציה אנושית מצטברת ומתגבשת לתיאוריות ולפיתוחיהן השונים, הנשמרים מחוץ לגוף האדם: בספרים, בסרטים ובזיכרונות שונים של מחשבים. אופיה של אינטליגנציה זאת משתנה ללא הרף. פרקי הזמן שלה היו, עד לזמן האחרון, בני עשרות שנים לכל היותר, והיום הם מהירים יותר מהזמן הטבעי: כאשר לבני-אדם נודע על מידע מסוים, מתוך קריאה בכתב-עת מדעי, או בעיתון, מידע זה כבר התיישן ונוצר פיתוח חדש שלו. האירועים המתרחשים בפרקי הזמן של האינטליגנציה הם היפוכו של השכל הישר, של האינטואיציה הנורמלית ושל הלימוד וההכשרה שרוב בני-האדם זכו בהם, אם בכלל. אירועים כאלה אינם מובנים לרוב בני-האדם. כלי החשיבה של בני האדם נוצר כתוצאה של האבולוציה והוא נקרא, כאמור, ״השכל הישר״, ואילו האירועים האלה אינם נתפסים בו. להבנתם ולהטמעתם בהתנהגות של אירועים אלה, נדרשת מזיגה של גאוניות, כושר הפשטה, מקוריות, פתיחות, יצירתיות, תקשורת אינטליגנטית, ואף תקשורת-על עם תודעת-היקום שבימי קדם כינו אותה "אלוהים".⁵ גם רוב המדענים, התורמים בעצמם להתגבשות האינטליגנציה המדעית, אינם מבינים את אופיה. ניתן לשער שעם המבינים נמנו אנשים כארכימדס, ליאונרדו דה-וינצ׳י, אייזק ניוטון ואלברט איינשטיין, והם אכן ניחנו בתכונות אלה; לעומתם, רוב המנהיגים הפוליטיים והצבאיים לא ניחנו בהן. טעם זה הניע את אפלטון לטעון שרק מלך-פילוסוף ראוי להנהיג את החברה האנושית, מפני שרק מנהיג בעל תכונות כאלה עשוי להבטיח את שרידותה ולהעניק לה אושר. אני נאו-אפלטוניסט בתחום זה וסבור כי ההסבר לחוסר התפקוד של כל ראשי מערכת הביטחון של ישראל ב-6 לאוקטובר 1973 וב-7 באוקטובר 2023: ראש הממשלה, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ ואלוף פיקוד דרום לא הבינו את המציאות והופתעו, כי קיבלו החלטות ופעלו על-פי שכלם הישר שקידם אותם למעמדם הרם אך לא היה בכוחו לסייע להם למלא את תפקידם. הם התעלמו ממה שלימד סוקרטס לפני 2500 שנה, שראשית הידיעה היא לדעת שאינך יודע. לכן הם דחו הצעות שלי להכשירם לתפקידיהם ואף דאגו להחרמתי בכל זרועות הממסד. האדם, שהוא יצור יבשתי בעל תודעה יבשתית,⁶ למד, עוד בפרה-היסטוריה שלו, לשוט באגמים, בנהרות ובימים. במאה ושלושים השנים האחרונות כבש האדם את האוויר ופרץ לחלל. היבשה והים, התופסים מקום בתודעת האדם, משפיעים על שלושה ממדי זמן בהתפתחות האנושית: הממד האבולוציוני, הממד התרבותי והממד הטכנולוגי-מדעי.

בתקופה הקמאית איימו על האדם אויבים מן היבשה, הוא התגונן מפניהם על היבשה ופיתח אינסטינקט שרידות יבשתי. בעל-חיים יבשתי שחסר אינסטינקט כזה לא שרד. לוחמת יבשה הייתה חלק מהמבנה הנפשי-התנהגותי של ההומו-ספיינס. מיומנויות מיוחדות נדרשו כדי להפתיע אותו ולמוטט את רוחו, במתקפה יבשתית. בתחילת התקופה התרבותית, היא הציביליזציה המוכרת לנו, הצליחו רק גיבורים מעטים להעביר מאבקי שרידות אל מרחבי הים, והצלחה זו הייתה חלקית בלבד. אגני המים, ככל איתני הטבע, נתפסו בתודעת האדם כבעלי תכונות אנושיות, אשר ברצותם מסייעים לאדם ומעניקים לו כל טוב, וברצותם מטביעים ומשמידים אותו. בביטוי ״הים האכזר״ ניתן למצוא רעיונות אלה, המדגישים את העובדה שהים הוא אכזר לבני האדם, שהרי לדגים אין הוא נחשב אכזר. גם כשלמדו בני האדם לייצר אמצעי שיט אמינים, התרחשו אסונות ימיים, לא פעם מפתיעים. טביעת האונייה ״טיטניק״ בתחילת המאה העשרים זכורה כאחד האסונות הללו. נדרש מאמץ אינטלקטואלי כדי לתפוס את המים הרבים כחלק מן המערך הביטחוני. רוב בני-האדם לא התעניינו ולא מעוניינים במאמץ כזה. המעטים שהיו מעוניינים בו לא עסקו בתחום הביטחוני, אלא אם כן הנסיבות כפו זאת עליהם.‬ לכן, ניצול תבוני מושכל של מכשולי המים לצורך שרידות ומלחמות, היה נחלתם של בודדים ושל עמים מעטים. כך יש להבין הפתעות צבאיות רבות, שהביאו תבוסות לצד אחד וניצחונות לצד השני. בהפתעות אלה היה לשימוש במכשולי מים, אינטליגנטי ובלתי אינטליגנטי כאחד, יתרון חשוב.⁷ על האופי האנטי-אנושי של הממדים הימי והאווירי, ועל הקשר שבין שני ממדים אלה, קראנו בפרק א׳ של ספר בראשית. לפי ספר בראשית, לא חוללה הבריאה שינוי במים. הם נותרו כפי שהיו לפניה. הארץ, שהייתה תוהו ובוהו, נעשתה בתהליך הבריאה למקום מאורגן שאפשר לחיות בו. המים והתהום⁸ נשארו תחום שאין בו חיים לבני-האדם. התנא בן זומא אמר שהמלה ״שמים״, בפסוק הראשון של ספר בראשית, מובנה רקיע ומים, ושההבחנה אינה בין הרקיע לימים, אלא בין המים העליונים למים התחתונים. מכאן שהביטוי ״ורוח אלוהים מרחפת על פני המים״ כמוהו כ״ורוח אלוהים מרחפת על פני השמים״ (בראשית רבה, ד׳). בליזריוס, מפקד צבא הקיסרות הביזנטית במאה השישית לספירה, היה מנהיג צבאי בעל הבנה עמוקה בהוויית הצבא והמלחמה. בשנת 532 יצא בראש צבאו למלחמה על הוונדלים בצפון אפריקה. במועצת המלחמה של הקיסרות נדונה הברירה, אם לנחות באחד החופים ולתקוף את הוונדלים במסע יבשתי, או לתקוף אותם מהים ולהילחם נגד הצי שלהם. רבים מחברי הפיקוד העליון העדיפו לתקוף ביבשה, ובליזריוס אמר שלא רצוי להכריח בני-אדם להילחם בים, ויש לשמוח על נכונותם להילחם ביבשה: ״יותר מזה אין לדרוש מאנשי יבשה״. הוא המליץ להנחית את החיילים על החוף. הם יילחמו ביבשה, והאוניות תלווינה אותם, ולא תמלאנה תפקיד התקפי (גרייבס, ״בליזריוס", 1988). נפוליאון כתב כי צליחה של נהר רחב במקום המוגן על-ידי אש תותחים של האויב ״אינה מעשית, אלא אם מצליחים להפתיע את האויב, ואם הכוחות (הצולחים) מוגנים...״ (נפוליאון, ״אמרות המלחמה״). בהערות למהדורה העברית של ״אמרות המלחמה״ כתב ההיסטוריון הצבאי פרופסור יהודה ואלך: ״מקדמת דנא נחשבה צליחת מכשולי מים, במיוחד לנוכח התנגדות אויב, לאחת המשימות הקשות והמסובכות ביותר של הצבאות״.

עד ה-7 באוקטובר 2023 היו מקבלי ההחלטות הביטחוניות של ישראל, אנשי צבא ואזרחים מקובעים בתרבות אוטופיסטית של שלום שאת תשתיתה הניחו אנשי העלייה השנייה בתחילת המאה העשרים למרות שההיסטוריה הצבאית והפילוסופיה ההרקליטית⁹ הפריכו אותה. אבל מכיוָן שרוב מקבלי ההחלטות בעולם, וגם בישראל, מקובעים בתודעת השכל הישר ובקונספציות תרבותיות לא מציאותיות, הם לא העלו בדעתם שארגון החמאס מסוגל להשתלט ביום אחד על 27 ישובים, על ארבעה בסיסים צבאיים ועל שישה מוצבים צבאיים ולטבוח ביושביהם. הקונספציות הילדותיות שפיתחו לא כללו אפשרות כזאת! אבל זה מה שקרה ולא רק לנו אלא גם לברית המועצות ב"מבצע ברברוסה"¹⁰ הגרמני במלחמת העולם השנייה וב-11 בספטמבר 2001 בארצות הברית, עם תוצאות חמורות בהרבה. ברית המועצות האדירה עברה מן העולם כתוצאה מאוחרת מן ההלם ההוא. מכאן מסקנה: מקבלי החלטות פרימיטיביים של "השכל הישר", שהצליחו מאוד להתקדם בהיררכיה הביטחונית והפוליטית, הִנם כתינוקות המשחקים באש שפתחו אנשי השעון המדעי-טכנולוגי, כפי שחזתה הנבואה הקמאית בפרשת "הגרוש מן עדן".¹¹ משנוכחו לאן הוביל אותם "שכלם הישר" שבו הם מוכשרים מאוד, נכנסו להלם ולא תפקדו כלל במשך יום שלם. את הניתוח הזה לא יבינו וידחו אנשי "השכל הישר" ויתאמצו לעשות "שיימינג" למחקרי, לתאוריות הביטחוניות שאני פיתחתי ומפתח ולהזהרותיי, שכן אני מסכן את שרידותם. גם תגובות כאלה כלולות במציאות שחשף הרקליטוס ואני מכיל אותן בחיוך. ______________________ בשבוע הבא: משה רבנו כגאון צבאי; צליחת ים סוף במנהיגות משה וצליחת תעלת סואץ במנהיגות סאדאת; צליחות סער בהיסטוריה הצבאית; הרתעת האויב; תרבות צבאית ותרבות פרוגרסיבית; מדוע חרב בית המקדש?

1. התרחשות אבולוציונית, מהירה יחסית, הייתה התפתחותו של מוח האדם מנפח של 450 סמ״ק לפני חמישה מיליון שנים, עד לנפח של 1,450 סמ״ק היום. 2. ההנדסה הגנטית מתערבת בתהליכי האבולוציה, ומזרזת אותם מאוד, אז מתחלף הממד האבולוציוני בממד המדעי-טכנולוגי. 3. ב-1992 נצפה לראשונה, על-ידי מדען, קוף שימפנזה, שהשתמש בענף כדי לצוד סנאי. תצפית זאת מבססת יותר את התפיסה האבולוציונית.

• ) MacLean P., “The Brain's Gap: Some Human Implications”, 1973.

4. בספרו ״השען העיוור״ (תל אביב, 1993), כתב ריצ׳רד דוקינס: ״מוחנו נועד להבין ציד וליקוט, הזדווגות וגידול ילדים. עולם של עצמים בגודל בינוני, הנעים בשלושה ממדים במהירויות לא-גבוהות. אין אנו מצוידים היטב להבנת הקטן מאוד והגדול מאוד; דברים שבמשך קיומם נמדד בפיקו-שניות או בגיגא-שנים, חלקיקים שאין להם מיקום, כוחות ושדות שאיננו יכולים לראותם או לגעת בהם, ואנו יודעים עליהם רק משום שהם משפיעים על דברים שאנו יכולים לראותם או לגעת בהם... (עמ' 16). אין לנו תפיסה אינטואיטיבית של משך הזמן העצום שעמד לרשות השינוי האבולוציוני״ (עמ׳ 54(. 5. ראו: גדעון לב, העיקר הכוונה, ראיון עם הפילוסוף הבריטי פיליפ גוף, מוסף הארץ, 9 בפברואר 2024. 6. הקורא ודאי ישים לב לסיפור בריאת האדם מהאדמה, שבספר בראשית. 7. אותם דברים אמורים גם על הממד האווירי. 8. מים רבים. 9. הרקליטוס מאפסוס היה פילוסוף יווני קדם-סוקרטי, יליד אפסוס שבאסיה הקטנה, שפעל בסביבות המאה ה-6 ותחילת המאה ה-5 לפני הספירה. על-פי הרקליטוס, המציאות מורכבת מניגודים – ימין ושמאל, חיובי ושלילי – הנמצאים במצב מלחמה מתמיד ביניהם. לדבריו: "המלחמה היא אבי הכול. את אלה תהפוך לאדונים ואת אלה לעבדים. 10. פלישת צבא גרמניה הנאצית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941. 11. ראה מאמרי, "נבואת החטא הקדמון – על המעבר מחיים הרמוניים עם הטבע לניצול של הטבע", ג'וקופוסט, 11 בינואר 2020.