במהלך הימים האחרונים שלף שר השיכון מכובעו שפנפן קטנטן בדמות מימון בסך 75 אחוזים לקבלנים שיאחרו באופן משמעותי במסירת דירות וייאלצו לשלם כהנה וכהנה פיצויים לדיירים. לטעמי הצעה זו ממחישה יותר מכול את המציאות ההזויה בה מצויים כיום הגביר העומד כיום בראש המשרד וכן פקידיו הצייתנים והנאמנים, מציאות שמזכירה לי את אותו עולם פסיכודלי הזוי ומדומיין בו שכנו נוטלי סם האל. אס. די. בשנות ה-60 של המאה הקודמת. שעה שמלחמת עזה משתוללת זה החודש החמישי ברציפות ואלפי אתרי בנייה ריקים מעובדים, מאות קבלנים קורסים בזה אחר זה, עוסקים משרד השיכון והעומד בראשו בזריקת פירורים. והשפנפן הקטנטן זהה הינו פיצוי בסך 75 אחוזים מסכומי העתק שנצטרך לשלם עבור האיחורים מהכסף שאין לנו. לפרוטוקול, על-פי חוק המכר חייבים הקבלנים לשלם פיצוי על איחור החל מהחודש השני בסך 125 אחוזים על כל חודש ולאחר החודש העשירי תופח הפיצוי ל-150 אחוזים על כל חודש. מבחינת קבלנים רבים מדובר לא רק בהפסד מוחלט של כל הרווח שלהם, אלא פיצוי מכסף שממש אין להם, קל וחומר לאחר שנטלו במהלך השנתיים האחרונות מימון של בנקים מלווים בריבית שתפחה עד פי שלושה(!) לעומת עלות המימון לפני שלוש שנים ויותר. מעבר לעובדה שעל משרד השיכון לדאוג לכך שנקבל 100 אחוז מימון על איחורים במסירה, מסמל השפנפן הקטנטן הזה בעיה חמורה שבעתיים של התעלמות מוחלטת של הממשלה בכלל ומשרד השיכון בפרט ממצב ענף הבנייה, קל וחומר ממצבם של יותר ויותר קבלנים שפושטים את הרגל מדי יום ביומו. העובדה שזה חודש חמישי ברציפות, ושיותר מ-80 אלף עובדים פלשתינים מהשטחים אינם מגיעים לאתרי הבנייה וספק רב אם יגיעו עוד אי-פעם, ושאינה מטרידה כלל ועיקר את מנוחת הגביר, היא הרבה יותר ממטרידה. העובדה שמספר התחלות הבנייה ב-2023 שבר שיא שלילי של עשור, בקושי 40 אלף, זאת לעומת תחזית מוקדמת שדיברה על 70 אלף התחלות, היא הרבה יותר ממטרידה. העובדה שגם פרויקטים שיצאו לדרך השנה, יהיו "על המדף" רק בעוד 5-4 שנים, וזאת במקרה הטוב, היא הרבה יותר ממטרידה. העובדה שמשך תכנון פרויקט וקבלת היתרים ועד טופס 4 לוקח בין 8 ל-10 שנים, שיא עולמי של ממש, ואיש אינו נוקף אצבע על-מנת לשנות זאת, היא הרבה יותר ממטרידה. העובדה שהתחדשות עירונית, שהינה חיונית מאין כמותה על-מנת לשנות את המצב לפיו רק כל דירה שלישית בישראל מוגנת בפני טילים או רעידת אדמה ממשמשת ובאה, היא הרבה יותר ממטרידה. גם העובדה שמאות אלפי מגויסים לצבא, שאינם בדיוק מבית מדרשו של שר השיכון, יחזרו לאחר המלחמה אל מכתבי פיטורים, אל עסקים קורסים, אל העדר יכולת להחזיר את המשכנתה, שלא לדבר על יכולת לרכוש דירה חדשה, היא הרבה יותר ממטרידה. ואילו הגביר, בשלווה הסטואית שלו, מתראיין זחוח לאמצעי התקשורת, עטוי בצעיפי משי משובחים מבית גוצ'י ומלהג לאנשי שיחו בנון שלנטיות שהכול טוב, שלכול עם ישראל יהיו דירות ושהקבלנים מרוויחים המון. נקווה רק כולנו שהשפנפן הקטנטן של הגביר, לא יהפוך בין לילה להיות אריה זועם שיטרוף את כולנו...