הרשות המקומית היא ביתו ומבצרו של האזרח. זו הכתובת הכי חשובה לכל אחת ואחד מאיתנו כשהציפיות הן שהעיר תהיה מוכוונת תושביה, תסביר פנים להולכי הרגל, תרושת בתחבורה ציבורית, תעניק מקום של כבוד למוסדות החינוך, הרפואה, עסקים קטנים ועוד. אכן, מה שתיארתי עד כה זה הרצוי שכן בשל התרבות הפוליטית הרווחת בישראל ההעדפה היא לתת שירות טוב יותר לתומכי הקואליציה העירונית. מכעיס, כן, בוודאי, לכן החלטתי לכתוב על כך, כדי להוביל שינוי.
לצערנו בבחירות הנוכחיות ראינו עוד מאותו הדבר עם שינויים כאלה ואחרים, אך בסיס הבנת תפקיד ראשי הרשויות לוקה בחסר. ראשי רשויות חשים שהם הדומיננטיים, שלהם ניתנה המלוכה למשך חמש שנים. כמובן, הם צריכים לשמור על הקואליציה שלהם ותוך כדי כך לקרוץ ליזמים הפרטיים שהנה הם יתנו להם לבנות לגובה, לרוחב, מה שיכניס הון עתק ליזמים ובוודאי גם לקופת העירייה.
אז נתחיל בהמלצה ראשונה - הגבלת קדנציות, לכל היותר לשתיים. ראש עיריה יוכל להיות לכל היותר 10 שנים בתפקיד. ההגבלה תחייב אותם לפעול למען התושבים. היזמים ילחצו אבל לראש הרשות שחושב על הקדנציה הבאה כדאי להקדיש זמן לחינוך, תרבות, בריאות, ניקיון, אלה דברים שמקנים תוצאות מהירות יותר. ראש עיריה שיודע שיש לו רק עשר שנים יכלכל את מעשיו ויתקשה ליזום פרויקטים ארוכי טווח, מה שיכול להרגיע את שטף המיזמים המיותרים שראשי רשויות מפיקים חדשים לבקרים.
ההמלצה השנייה - לשלם שכר לחברי מועצה, בדיוק כפי שחברי כנסת מקבלים. שכר הגון המקובל בסקטור הציבורי ומקביל לשכר של מנהל אגף. חברי מועצה שפועלים בהתנדבות מתקשים לבצע את המשימה בגלל מצוקת הכנסה.
אז דיברנו על הקדנציות ודיברנו על שכרם של נבחרי הציבור וכעת נדבר על שיעור ההצבעה. האם קצת יותר מ-30% יכול להוות תוצאה ראויה. לטעמי ממש לא. הבחירות לרשויות המקומיות בישראל 2024 מצביעות על כשל במודל הדמוקרטי. עוד פינה שבה הדמוקרטיה לא יודעת להתמודד עם שיעורי הצבעה לא סבירים. דרך אחת להתמודדות היא קביעת סף להשתתפות בבחירות. למשל חובת השתתפות של לפחות 70% מבעלי זכות הבחירה. סף סביר שיבטיח השתתפות סבירה וראויה. אפשרות אחרת חובת הצבעה בחוק. בכל מקרה, שיטת "הרוב קובע" כשלה פעם נוספת ובעצם אנו רואים ש"המיעוט קובע". כמובן שאוטומטית נאשים את אלה שלא באו להצביע, זה בסדר גמור, אך גם צריך לבחון איך מתגברים על התופעה.
תהיה נוספת האם ייתכן שסיעתו של ראש המועצה היא הקטנה מבין הסיעות, סוגיה שבירושלים הגיעה להקצנה כשבסבב הקודם משה ליאון לא הצליח להכניס ולו אחד למועצה.
התשובה האוטומטית שקיבלתי היא שזו השיטה ובכלל אין כאן בעיה. למרות זאת אני חייב לציין כשראש העיר אין כוח פוליטי משלו במועצה הוא הופך להיות תלוי בסיעות שסוחטות ממנו ככל הניתן.
ולסיכום, הרשות המקומית היא הכתובת הראשונה של התושבים והתושבות ולכן יש צורך למצוא שיטה אחרת שתאפשר לכל אחד מתושבי העיר לקבל שירות בצורה שוויונית.
השיטה של בחירות אישיות בנפרד מהרשימות למועצה ייתכן שלא מתאימה לרשויות ואולי יש צורך לבנות מערכת בחירות שמבוססת על מפלגות עירוניות שאינן קשורות למפלגות הארציות ולבנות מהן את הקואליציה העירונית שתראה את טובת כלל האזרחים ותקבל החלטות בהסכמה ולא בכיפוף ידיים. אופציה נוספת היא שראש העיר וסגניו יבחרו על-ידי כלל חברי המועצה ותפקידם יהיה ניהול שוטף של עבודת המועצה בהסכמה. זה נושא מורכב ומחייב מחשבה עמוקה כדי שנגיע אחת ולתמיד למבנים דמוקרטיים ששומרים על הוגנות ומשרתים את כלל התושבים בלי יוצא מהכלל.
