קשים וכואבים ייסורי החרטה. לא כל אחד עשוי להודות, לאחר שכבר עשה כברת דרך רצינית בחייו, שכל דרכו עד כה הייתה טעות אידיאולוגית, משוגה, פספוס ושיבוש. שכן הודאה במשוגה מחייבת את האדם ההגון עם עצמו ועם מצפונו, לבצע סיבוב פרסה אידיאולוגי, שינוי כיוון של 180 מעלות. וזה לגמרי לא פשוט. הניסיון ההיסטורי מוכיח, שרבים מן ההולכים בשקר, יסרבו להכיר בסטייתם. הם יעדיפו להמשיך בדרך של משאות שווא ומדוחים. קשים מנשוא ייסורי החרטה.
ההתעלמות מן המציאות, וההליכה בעיניים עצומות אחר האידיאולוגיה השגויה, מזכירה מאוד את סיפורו של אנדרסן, 'בגדי המלך החדשים'. ההמון מעדיף לשקר לעצמו. רק יחידי סגולה, אנשי מעלה יתחברו לאמת אפילו כשהיא לא נעימה. ומה שכרם של אותם אמיצים? רק קיתונות של בוז ועלבונות, גידופים וקללות, על מי שהעז בחוצפתו להתיישר מול המציאות הקשה ולהתנער מן האידיאולוגיה שקרסה. אבל הרוב הדורסני לעולם לא יתן לעובדות לבלבל אותו.
הבודדים האמיצים בשמאל הרדיקלי, שכבר השכילו לזרוק לפח האשפה את האידיאולוגיה הישנה שראתה באויב הערבי ידיד ושותף ולהכחיש את טענת היותם של המתיישבים 'מתנחלים משיחיים', מתקבלים במחנה שלהם בנחירות בוז: סמרטוט, אוויל, הזוי, אידיוט, בור ועם הארץ, קשקשן, טיפש, פוליטיקה בגרוש, רגשי גדלות של אדם קטן, בושה, עלוב נפש, אופורטוניסט, תורת הגזע בהתגלמותה, מגעיל, גועל נפש, מחליא, מתנשא, רפש, המיץ של הזבל, בחילה, סרטן, כהניסט ועוד.
ביטויים מחליאים אלה והרבה יותר, הם מנת חלקו של אחד מבכירי הבכירים בתנועה הקיבוצית; זו שבחרה לעצמה משכבר הימים את נתיב השמאל. דברי התפכחות שהשמיע באזני מירב מורן במוסף הארץ (16.2.24), נתקבלו בזעזוע וזעם. ואין מדובר באחרון החצרנים שהגיח מן הספסלים האחוריים. מדובר בניר מאיר, איש ציבור פעיל בתנועתו, שעד לאחרונה שימש במשך עשור בתפקיד המזכ"ל ומאחוריו שושלת יוחסין אישית: הוא עצמו דור שלישי בקבוצת שילר, וגם בניו ונכדיו, בני הדור הרביעי והחמישי בשושלת מאיר, הם קיבוצניקים למהדרין בקבוצת שילר.
התחברותה של התנועה הקיבוצית (למעט פלג הקיבוץ הדתי שאינו שותף לאידיאולוגיית השמאל) לשמאל הסוציאליסטי העולמי, הייתה אולי צורך חיוני בעידן שלפני קודם המדינה והיה לכך גם ערך מוסף מבחינה לאומית: הקיבוצים סיפקו כוח אדם איכותי לכוחות המגן של היישוב העברי (לצד לוחמי האצ"ל והל"חי שהגיעו מן העיר) וגם תרמו לכינון קשרים מדיניים חיוניים עם מדינות מסך הברזל.
אבל הנאמנות לשמאל העולמי עד כדי עיוורון הייתה מנת חלקם של חלק מהקיבוצים גם לאחר שהשמאל העולמי היפנה עורף למדינת ישראל והחל לחמש את אויביה ולעמוד לימינם בבימות הבינלאומיות השונות. גם אז נתפסה רוסיה הקומוניסטית בחלק מהקיבוצים כ'מולדת שניה'. ומנהיגה העריץ והאכזר, רודף היהודים סטלין, הוכר כ'שמש העמים'. ההתמסרות הייתה טוטאלית.
מן הסוציאליזם הקומוניסטי קצרה הייתה הדרך, תחת הסיסמה 'פועלי כל הארצות התאחדו', להתחברות רעיונית ל'עולם המהפכה' ולחזון השלום העולמי שקידם נכונות בשם חזון השלום לוויתורים קרקעיים ולהקמת מדינה פלשתינית (נכון שהיו גם אחרים, כמו ההולכים לאורו של יצחק טבנקין ואנשי אחדות העבודה, אבל הם נבלעו ברוב הדורסני והושתקו).
פרעות ה-7 באוקטובר מוטטו את עולמם הבנוי לתלפיות אידיאולוגיות של חלק מהקיבוצניקים. לא כולם. יש עדיין כאלה ביישובי עוטף עזה שמבטיחים גם עכשיו - שומו שמים עד היכן מגיעים הבילבול והסילוף! - שלאחר הרגיעה בעזה הם ימשיכו להסיע ילדים פלשתינים עזתים חולי סרטן ממחסום ארז לטיפולים איכותיים יומיומיים בשיבא ובבילינסון על חשבון כספם וזמנם. אבל רבים אחרים התפכחו. הבולט שבין המתפכחים הוא ניר מאיר, ששטח את דעותיו המהפכניות בראיון מקיף למוסף הארץ. "אתה בכלל מגדיר עצמך איש שמאל"? נשאל. מאיר: "לא. אני מגדיר עצמי אדם שמבין איפה הוא חי".
מתוך הבנה זו אומר המזכ"ל בעשור האחרון של הקיבוצניקים כי "המתנחלים לא טועים. הימין צודק: השיטה היא לתפוס ולהחזיק בקרקעות ונכונה טענתם שמכל מקום שאנחנו נזוז, הערבים יבואו במקומנו. הימין צודק גם בדרך: בהתיישבות ורק בהתיישבות אפשר להשליט ריבונות... ההתנחלויות טוענות שהן המשך של חניתה, כי כמו בימי חומה ומגדל כובשים גבעה אחר גבעה בלי להתחשב בחוק, וקובעים עובדות בשטח. הם למדו אצלנו איך להתיישב ולתפוס קרקעות".
המראיינת הנדהמת לא מאמינה למשמע אוזניה ותוהה לפשר היחס ל"רשות פלשתינית, שלום עם הפלשתינים". תשובתו: "לא יהיה שלום עם פלשתינים... אני לא מספר לעצמי סיפורים".
שאלה: "קיבוצי העוטף היו תמיד סמן שמאלי במפה הפוליטית בישראל. אתה משקף את עמדותיהם?" תשובה: "היחס לסכסוך ולפתרונו ישתנה מקצה אל קצה. רבים מהקיבוצניקים שחוו את ה-7 באוקטובר לא יכולים לשמוע ערבית ורוצים לראות את עזה מחוקה... מעט מאוד מהקיבוצניקים שביתם מסמן את הגבול, סבורים שמעברו השני חיים אנשים טובים... הטראומה יותר חזקה מתפיסת עולמם".
מאיר, שעוד לפני הבחירות נואש ממפלגת העבודה, לשעבר ביתו הטבעי ונמלט מן הספינה הטובעת, הוסיף בגאווה: "אני שמח להירשם כמי שהפר את הברית ההיסטורית בין התנועה הקיבוצית למפלגות השמאל הקלאסיות... הקמנו רשת קשרים עם יש עתיד וגנץ לדורותיהם ולגלגוליהם, ועם איילת שקד לדורותיה ולגלגוליה... אין לי הפריבילגיה להטיל חרם על גורם שיש לו יד ורגל והשפעה על מטרה זו [שרידות התנועה]". אפילו עם שרת ההתיישבות אורית סטרוק הוא משתף פעולה, רחמנא ליצלן, וצילם עימה סרטון משותף שהועלה ליוטיוב ובו שיבח אותה על התחייבותה לעשות ככל יכולתה לשיקום קיבוצי העוטף.
שאלה: "אתה לא חושש מהשתלטות גרעינים תורניים על קיבוצים?" מאיר: "אם הקיבוצניקים יישארו במרכז הארץ ולא יחזרו, אולי עדיף שיבואו דתיים לאומיים מאשר שלא תהיה התיישבות בכלל". וואו!!! לא ייאמן. הרצחנות הערבית חוללה רעידת אדמה בתנועה. נעלמה התמימות הקדושה. הקיבוץ מצדיע למתיישבי יצהר ובנותיה, מתקשר עם סטרוק ושקד - ומבין סוף-סוף, בדרך הקשה למרבה הצער, שצדק המזכ"ל לשעבר מאיר כשאמר ש"הימין צודק. המתנחלים לא טועים". וואו. מודה ועוזב. לא פלא שרבים בתנועתו עדיין לא מעכלים את ההגיון הבריא שלו, ומקצתם מגיבים על דבריו בחרפות וגידופים שמעידים שהם, כמו הבורבונים, עדיין 'לא למדו דבר ולא שכחו דבר'.
