בשנת 1975 זכתה מפלגתו של השאה בכל 268 המושבים בפרלמנט האירני עם שיעור הצבעה של 50%. אבל ארבע שנים מאוחר יותר שלטונו קרס ומפלגתו התאיידה. הבחירות המתקיימות היום (1.3.24) לפרלמנט ולמועצת המומחים, הבוחרת את המנהיג העליון, דומות במובן זה שלמעשה יש רק רשימת מועמדים אחת: זו של הנוקשים והנאמנים לשלטון; הפרגמטיסטים נעלמו – מדווח אקונומיסט. אולם, בעת שהמשטר מדכא את הרפורמיסטים – הוא מצמק את הליבה הפנימית שלו. בשאיפתו למונופול בשלטון, הוא מרוקן את המדינה. אירן הופכת לרודנות מוחלטת בעלת בסיס צר. כהני הדת גוברים על הפרלמנט והופכים אותו למועדון ויכוחים. סקר פנימי שערכה הממשלה העלה, כי התמיכה בהפרדת דת ומדינה זינקה מ-31% לפני תשע שנים ל-73% כיום. בעבר ניסו האייתולות לעודד את ההצבעה; היום הם אדישים לפופולריות שלהם, עד שאינם טורחים לעשות זאת. למעלה ממחצית מהאירנים אפילו אינם יודעים מתי הבחירות, ורבים מבין אלו שיודעים – יחרימו אותן. מחשש לפארסה, השלטונות מנעו כניסת עיתונאים זרים. מחאת החיג'אב נמשכת: מבקר בריטי גילה להפתעתו, כי יש יותר נשים רעולות בלונדון מאשר בטהרן. בסוף ימי השאה, העטייה שלהן הייתה סמל למחאה נגד השלטון; הפעם היא עובדת בכיוון ההפוך. המצב הכלכלי הוא העומד בבסיס ההתמרמרות. הנשיא איברהים ראיסי מתקשה להתמודד עם העיצומים האמריקניים. רוב השרים שלו באים משורות משמרות המהפכה או אימאם סאדיק, מכללה דתית פרטית בטהרן. שנים של אינפלציה גבוהה וצניחה בשער המטבע שחקו את שווי החסכונות. מחירי המוצרים הבסיסיים גואים וסובסידיות נוגסות בתקציב, מה שמותיר מעט להשקעות הון. הקצבאות מגיעות באיחור. מדיניות החוץ של ראיסי מחמירה את המצב, ממשיך אקונומיסט. בבוקר שלאחר הרג שלושה חיילים אמריקנים בירדן, שער הריאל צנח. לא ברור האם אירן יכולה לרסן את המיליציות המרכיבות של "ציר ההתנגדות" ובראשן חיזבאללה והחות'ים. על הנייר אלו הם נכסים; בפועל מדובר בנטל. אירן חוששת שהתקפותיהן על ישראל וחיילי ארה"ב יגררו אותה למלחמה. בחוץ, כמו בבית, כהני הדת מדברים בתקיפות אך לבסוף מתפשרים. אירן ממשיכה להפשיר את היחסים עם סעודיה ואיחוד האמירויות, למרות ששתיהן מתקרבות לישראל. היא גם אותתה על אפשרות שתשנה את היחס לישראל אם יושג שלום עם הפלשתינים; בחודשים האחרונים היא הצביעה – באו"ם ובארגון המדינות המוסלמיות – בעד פתרון שתי המדינות, מה שמהווה הכרה בפועל בישראל.