בערוצי התקשורת השונים סגן הרמטכ"ל בדימוס, האלוף (מיל') עוזי דיין (76) הוא אורח מבוקש. דיין פורש את משנתו ללא כחל וסרק גם אם היא לא לטעמו של השומע או של הקורא. בראיון למגזין "היישוב" מספר דיין על ילדותו במושב היוגב, על זיקתו לדת וליהדות, על תפיסותיו הביטחוניות, על התנגדותו לחוקה ועל כישלון מערכת החינוך. כח"כ לשעבר יש לו ביקורת על חברי בית המחוקקים של ישראל וכתושב כוכב יאיר-צור יגאל הוא מרגיע: "אין מנהרות טרור מקלקיליה". כתבת דיוקן מרתקת.
הקונספציה שנכשלה
ב-23.9.2023, שבועיים לפני הטבח הנורא בשמחת תורה תשפ"ד (השִבעה באוקטובר), פרסם דיין פוסט בדף הפייסבוק שלו תחת הכותרת "50 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים". בין היתר כתב דיין על לקחי מלחמת יום הכיפורים שנכונים גם ללקחים למלחמת "חרבות ברזל" שבה אנו נמצאים עתה. דיין: "תמיד תמיד עליך להיערך למלחמה אפשרית בהתאם ליכולות האויב ולא לפי הערכתך את כוונותיו. יכולות ניתן להעריך נכונה, כוונות ניתן רק לשער". דיין מציין באותה רשומה, כי אין מסוכן מביטחון מופרז ומהישענות על קונספציה שפג תוקפה ומוסיף: "שנים אני אומר למודיעין: אל תנסו להיכנס לראש של סינואר. הוא לא יודע מה הוא יחליט אז אתם יודעים מה הוא יחליט?"
נאמן לעמדותיו
הראיון עם דיין נערך בביתו בכוכב יאיר, שבו הוא תושב מאז הקמתו באמצע שנות ה-80 של המאה שעברה. "אני מאוד מרוצה ביישוב. אני לא מאלה שאוהבים לעשות מהמקום קיבוץ וזה יפה בעיניי. התושבים נחמדים, מכל הזרמים, ולא כולם בדעתי הפוליטית. מותר להם" (מחייך).
דיין עונה בפתיחות ומשיב על כל שאלה בלי התניות של 'זה לא לציטוט'. דיבורו שוטף, הוא זוכר במדויק שמות, תאריכים ואירועים ובורר את מילותיו היטב. באחד הראיונות לתקשורת הוא ציין: "למילים יש כוח". ארשת פניו משתנה על-פי נושאי השיחה: הוא מחייך, צוחק, כועס, רציני, שלו ונינוח. לפעמים קשה לעצור את שטף דיבורו. יש רבים שיחלקו על תפיסותיו, אך הוא שלם עם עמדותיו.
מנהרות טרור
לאחרונה התפרסמו בכלי התקשורת תלונות של תושבי כוכב יאיר-צור יגאל על רעשים של חפירות תת-קרקעיות מכיוון קלקיליה. דיין מרגיע ומציין כי אין מנהרות טרור שדרכן ניתן לתקוף את היישוב.
"אין בעיה לתקוף את כוכב יאיר-צור יגאל מקלקיליה ובעיקר מטירה ומטייבה. לא צריך לחפור בשביל זה מנהרה. דבר שני, כל מנהרה שיחפרו (צוחק), צריכה לעבור דרך קיבוץ אייל". דיין ממשיך ומפרט: "אם החמאס היה אנחנו, הוא היה עושה ועדת חקירה איך זה שבמשך יותר מ-10 שנים הושקעו בבניית מנהרות כל כך הרבה כסף, דם ומאמצים עצומים ובסוף לא נוצלה אף מנהרה מבחינה התקפית... הדבר שיש לשים לב אליו הוא הגבול המצרי. לדעתי יש שם מנהרות שדרכן עברו רוב הנשק, התחמושת, מכונות החפירה מסין ועוד ולכן אנחנו צריכים להתייצב כמה שיותר מהר על הגבול המצרי. לדעתי היה צריך לעשות זאת מההתחלה וזאת המשמעות העיקרית היום של העבודה על המנהרות - הצורך לטהר אותן, להרוס אותן ובעיקר לחסום את הגבול".
שני 'אבאים'
"כולם חושבים שאני מנהלל אבל אני לא מנהלל. לא גרתי בנהלל, לא נולדתי בנהלל, גדלתי בכלל במושב היוגב". היוגב הוא מושב בעמק יזרעאל לא רחוק מעפולה, ויש בו 90 משפחות מ-26 מדינות. "אני מכיר את כולם. עכשיו המושב גדל כי יש שם הרחבות אבל בזמנו היינו משפחה אחת גדולה". מושב היוגב היה תחנה חשובה מאוד בחייו של דיין והוא גאה בכך ובכל הזדמנות מזכיר את ילדותו ואת נעוריו במושב. "עד גיל 8 לא הייתה לנו רצפה בבית, לא היה חשמל ולא היה כביש אבל היינו מאושרים". דיין לא הכיר את אביו, שנהרג במלחמת השחרור כשהוא היה בן 3 חודשים בלבד. "אצלנו במשפחה המצומצמת אין מושג כזה אבא ביולוגי או אח חורג. אני נולדתי עם המדינה. בגיל 100 ימים נהרג אבא זוריק, ומאז יש לי שני 'אבאים' כמו שהילדים אומרים, אבא זוריק ואבא משה. אבא זוריק דיין ואבא משה רבינוביץ', והם שניהם האבות שלי". דיין מעיד על עצמו כי היה נער רגיל אך תלמיד טוב מאד. "הייתי אמוציונלי מאוד בגלל אימא, ורציונלי בהשפעת אבא משה".
היחידה
בהגיע מועד גיוסו של דיין לצה"ל לא היה ספק בליבו כי ישרת בחַיל קרבי. "היה ברור אצלנו שהולכים ליחידות היותר נחשבות כמו סיירת צנחנים". בערך שנה לפני הגיוס נודע לדיין שקיימת יחידה שאינה פתוחה לכלל המתגייסים ושם הקוד שלה היה "היחידה" (סיירת מטכ"ל). דיין פנה לדודו, משה דיין, שר הביטחון לשעבר, כדי לקבל פרטים על-אודותיה. "שאלתי את משה האם כדאי לי לשרת ביחידה, והוא אמר לי שלא. שאלתי מה הסיבה, והוא אמר זו שיחידה קטנה עושה מבצעי שושו חשאיים. "תתגייס לחַיל רציני ותהיה קצין". דיין לא הרפה והלך לקבל חוות דעת שנייה. "פניתי לגיסו של הדוד, עזר ויצמן, וביקשתי את עצתו. עזר שאל אותי מה משה המליץ, אמרתי לו: עזוב, תן את דעתך". התשובה שקיבל מעזר לא הותירה אצלו כל ספק שזו היחידה שאליה יתנדב.
דיין: "עזר השיב באופן חד-משמעי: אם הבן שלי היה משרת ביחידה - ביום הייתי גאה, ובלילה הגאווה הייתה הופכת לדאגה". עכשיו ניצבו בפני דיין שתי בעיות גדולות שהיה עליו להתגבר עליהן: "הייתי בכושר גופני טוב מאוד אך שמונה חודשים לפני הגיוס קרעתי את הרצועה הצולבת ברגל ימין. זו הייתה פציעה מאוד קשה, ניתחו אותי בתל השומר ואפילו השאירו לי צלקת למזכרת. הצלחתי לתעתע בוועדה הרפואית שבראשה עמד קצין הרפואה הראשי לעתיד, ערן דולב ועברתי בהצלחה את ועדת הקבלה הרפואית". הבעיה השנייה, שנכונה גם להיום, היא שמי שמשתייך למשפחה שכולה לא יכול לשרת ביחידה קרבית. "נתנו לי טופס וביקשו שאחתים את אמי שהיא מסכימה שאשרת ביחידה. היה לי ברור שהיא לא תסכים, חתמתי את שמי על הטופס וזה עבד (צוחק). אני לא יודע אם זה זיוף מסמכי תאגיד או קבלת דבר במרמה, אבל חל על זה חוק ההתיישנות".
שסע ופילוג
לדיין יש היסטוריה ביטחונית ארוכה. הוא שירת בצבא 36 שנים בתפקידים משמעותיים ומשפיעים: פיקד על סיירת מטכ"ל, שימש כמפקד עוצבות, מונה למפקד פקוד המרכז, היה סגן הרמטכ"ל ויו"ר המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) ובשנת 2002 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף. עם סיום הפרק הביטחוני החל דיין לעסוק בפעילויות ציבוריות ובין לבין שימש כיו"ר מפעל הפיס וכחבר-כנסת מטעם מפלגת הליכוד.
"אני משמש יו"ר של ארגון נוער שמוציא כל שנה 3,500 סיורים ברגל ברחבי הארץ. הארגון נקרא 'חוגי הסיירות'. בתפקידי כנשיא 'כנס שדרות' אני משתדל להשפיע על הביטחון החברתי והביטחון הלאומי ולהביא אותם לאותו הגובה".
השסע והפילוג במדינה גורמים לדיין חוסר מנוח והוא מדבר על כך בכל הזדמנות. "זה שאנחנו לא יודעים לחיות עם עצמנו זה דבר חמור והוא לא פחות חשוב מהביטחון. אנחנו לא יודעים להגדיר מטרות משותפות בצורה טובה ואם נגדיר אותן, נדע גם להשיג אותן".
דיין מתנגד לחוקה ולא מאמין שניתן יהיה לכונן חוקה בישראל. "אם נסתמך על מגילת העצמאות כבסיס לחוקה, אזי חסרות בה שלוש מילים והן: אלוהים, ירושלים ודמוקרטיה. קשה לי להאמין שתהיה הסכמה בין הפלגים השונים בארץ לתוספות המתבקשות, אך אם תובא החוקה למשאל-עם והחוקה תאושר בהסכמה רחבה אז אני בעד". לדיין יש קבלות בנושא: הוא היה בין מנסחי "אמנת כנרת" שנוצרה בשנת 2001 על-ידי הפורום לאחריות לאומית אשר הוקם בחסות מרכז יצחק רבין לחקר ישראל, ונועדה להסדיר את היחסים בין הקבוצות השונות בחברה היהודית בישראל, ימין ושמאל, דתיים וחילונים, על בסיס עקרונות מאחדים משותפים. הפורום כלל 60 אישים מכל קצוות הקשת הפוליטית ודיין עמד בראשו.
דת ומסורת
מזה למעלה מ-40 שנה דיין נשוי לתמר לבית תלמי. יש להם שלושה ילדים ונכד. תמר היא פרופ' לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. אביה יגאל תלמי הוא פרופ' לפיסיקה גרעינית וחתן פרס ישראל. דיין מתוודה: "תמר היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים". תמר באה מבית דתי ואילו משפחתו של דיין היא חילונית לחלוטין.
דיין: "אני לא אוהב את ההגדרות דתי/חילוני. אני נגד הפרדת דת מהמדינה, אך אני בעד הפרדת הדת מהפוליטיקה". דיין שומר על כשרות, אינו נוסע בשבת, אינו מתראיין בשבת ואף אינו מוכן להתראיין ביום חול לתוכנית שתשודר בשבת.
לדיין יש בקורת על מערכת החינוך, בעיקר זו הממלכתית. "אנחנו צריכים ללמוד את התרבות היהודית שלנו. זו לא הדתה. לא ייתכן שתלמידים לא לומדים בבית הספר מה זה 'סידור', ולא יודעים לומר קדיש". הוא לומד כל יום את דף הגמרא היומי עם רב היישוב של כוכב יאיר אך לא חובש כיפה וילדיו למדו בחינוך הממלכתי. "לימוד הדף היומי מעשיר אותי בצורה בלתי רגילה. אני מצטער שלא עשיתי את זה קודם. זה לימוד מאוד מאוד קשה וזה קירב אותי דווקא לעולם החרדי. אני לא מאמין שיש יותר מ-40 אחוז מהאברכים שמסוגלים באמת ללמוד כמו שצריך. זה מאוד קשה ואני אומר את זה אחרי תואר במתמטיקה ובפיזיקה ותואר בחקר ביצועים. זה ממש מאמץ עילאי ללמוד את הדברים האלו יום יום במשך כל היום".
הזיקה של דיין למסורת היהודית החלה אצלו מוקדם. "כבר בגיל מאוד צעיר הבנתי שיש משהו בעייתי כששאלנו מי אנחנו. אז עוד לא היו עבודות שורשים. התשובה שקיבלנו הייתה שאנחנו ניני המכבים. נוצר מצב שאנחנו כילדים חווינו את הבעיה העיקרית שהייתה אז לציונות וזו הקפיצה
מהתנ"ך לפלמ"ח. אני זוכר שבתור נער שאלתי פעם: תגידו, מה בדיוק מחבר אותנו ליהדות? ריקודי שרל'ה בחתונות? זה מה שהצלחתם להביא מאירופה? הבנתי שיש פה איזה בור שחור בין התנ"ך לפלמ"ח".
שחיתות ופוליטיקה
בשנת 2006 התמודד דיין לבחירות לכנסת ה-17 בראש מפלגת "תפנית" שהקים ועמד בראשה. נושא מרכזי שעמד בראש סדר העדיפות של המפלגה היה המאבק בשחיתות. בתקשורת התפרסם כי דיין כינה את ראש הממשלה אריק שרון "האבא של המושחתים". לדבריו "באנו חושך לגרש. שחיתות שלטונית היא בעיה מרכזית שיש לטפל בה".
מפלגת תפנית לא עברה את אחוז החסימה. חיידק הפוליטיקה והרצון להשפיע דרכה על בעיות מרכזיות בחברה הישראלית גרמו לדיין להצטרף למפלגת הליכוד. דיין שימש חבר כנסת בכנסות ה-21 וה-23. 'מה דעתך על חברי הכנסת הנוכחית, שלדעת רבים גורמים לפילוג ומחנאות בעם' אני שואל את דיין. הוא משיב: "שהמצביעים יסתכלו על עצמם למי ולְמה הם מצביעים. אתה יודע איך עגנון קרא לכנסת? לא בספריו, במכתבים שלו: 'בית שפתותיים'.
זאת אומרת - שיכולת ההשפעה היא לא גבוהה. וחלק לא גדול של האנשים הפוליטיקה מוציאה מהם את מרעם במקום את מיטבם. אני מכיר חברי כנסת מעטים מאוד שהפכו לפוליטיקאים וזה עשה אותם יותר טובים ולדעתי מיקי איתן הוא אחד מהם. ולכן יש בעייתיות בכך שאנשים טובים אומרים: 'אני לא רוצה ליפול לפה של פוליטיקאים אחרים ולא לפה של התקשורת, לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, יש לי מספיק מה לעשות בעולם". דיין מברך על שאינו נמנה היום על בית הנבחרים של ישראל. "מאוד לא מומלץ להיות חבר כנסת. אני מודה לאלוהים שבתקופה הזאת אני לא חבר כנסת גם בגלל שהיא לא מספיק חזקה וגם כי אין לה השפעה".
אויבים מבית ודמוקרטיה
לדיין יש השגות על האופן שבו מתנהלת הדמוקרטיה בישראל. "יש דברים שדורשים תיקון, אפילו תיקון דרסטי. הבעיה היא שצריך לעשות את זה ביחד, והניסיון לעשות את זה לחוד ולבנות פוליטיקה על שנאה זה דבר לא נכון. רוב מערכות הבחירות האחרונות בישראל היו בשאלה "הלנו אתה אם לצרינו". ותשים לב שגם ה'רק לא ביבי' זה סוג של אויב מבית. תמיד אמרו אנחנו ביחד מול האויב ואויב בשער זה עוד יותר מלכד, אבל מבחינה פוליטית אויב מבית מצליח להשיג יותר מנדטים. קרה אצלנו, מה שקורה גם בהרבה מקומות בעולם, שפעם בדמוקרטיה אנשים היו מצביעים למועמדים שלדעתם הם המתאימים ביותר להנהיג, לשלוט או לנהל. היום חלק גדול מאוד מהאנשים נבחרים בגלל שהם מתאימים להיבחר. זה דבר אחר לגמרי ממה שהכרנו בעבר. המועמדים נבחרים כדי שא' יתקוף את ב', שיזיז את ג'. זו דרכה של הדמוקרטיה אך למעשה אין לנו דרך טובה ממנה ואני גם לא מציע דרך אחרת".
