אני מקבל את גרסת דובר צה"ל שהפלשתינים שמצאו את מותם נדרסו בדוחק שנוצר בנסותם להתקרב למשאיות הסיוע במזון בכיכר אלנאבולסי במערב עזה ולא נהרגו מירי בזדון של חיילי צה"ל כפי שטוענים הפלשתינים. אך אני דואג למצבם של 134 החטופים, הנמצאים בידי המרצחים של החמאס, שהאירוע הזה עלול לפגוע בסיכוי לראות בקרוב את החטופים בבתיהם. הצלת החטופים שעודם בחיים חייבת לעמוד בראש סדר העדיפות של מדינת ישראל. מצער מאד, שההרג של התושבים העזתים ליד משאיות המזון יגרום לכך שהפלשתינים יורידו משולחן הדיונים המתנהלים בימים אלה את נושא שחרור החטופים. כך שאחרי כמאה וחמישים יום מדממים בדמם של מאות חיילי צבא הגנה לישראל, לא השגנו את היעד של מיטוט החמאס והתרחקנו מאוד מהסיכוי לשחרר בקרוב את החטופים, שחייהם נתונים בידי מרצחי החמאס במנהרות האופל בעזה. התקוות שהשבוע תבוצע עסקה אין כל לה סיכוי למימוש. לצערי, העובדה שנהרגו בתקרית המזון למעלה ממאה פלשתינים וכשבע מאות נפצעו תנוצל על-ידי החמאס להפנות את הזרקורים לעבר התמונה הכאובה של הרוגים ופצועים ליד שקיות של קמח וזאת בנוסף לטענתם שמניין ההרוגים הגיע ל-30 אלף פלשתינים מיום פרוץ הלחימה. לצערי, לא יצליחו לפלס דרך הסברי דובר צה"ל, דניאל הגרי, "כי צה"ל אבטח את המסדרון ההומניטרי כדי שהמשאיות יוכלו להגיע ליעדן. הטנקים ביצעו ירי רק מול סיכון ממשי, כאשר ההמון נע לעברם באופן שסיכן אותם". למען החטופים, הנמצאים בביבי האופל של המנהרות בעזה, אני פונה לממשלת ישראל לקבל את בקשת הבית הלבן "להפסקת אש, כי מדובר בחפים מפשע שביקשו להאכיל את משפחותיהם". אני מודאג מהודעת הנשיא ביידן "כי הרג העזתים בנקודת חלוקת הסיוע במזון בצפון הרצועה יקשה על המשך המשא-ומתן בין ישראל לחמאס". קשה להשלים עם המציאות, שכחמישה חודשים מנותקים מאתנו 134 מאחינו והסיכוי לראותם בקרוב בביתם הולך ומתרחק. למציאות כאובה זו נוספה תופעה מצערת, שמדינות שהיו מאוד ידידותיות לישראל נותנות גיבוי לחמאס.